לאחרונה, בביקור עם "תוכנית העמיתים" בבית "מורשת המשטרה" בהובלת ידידי ניצב צביקה טאוב ובהדרכת ד"ר שלומי שטרית עמדתי מול דף נייר מצהיב: יומן התחנה המקורי של משטרת חדרה מיום ה' באייר תש"ח- 1948. בשעה ארבע אחר הצהריים, היומנאי משה מולדבסקי נטל עט אדום – השמור למקרים דרמטיים – ורשם בשורה וחצי: "המנדט הבריטי מת! מדינת ישראל קמה. תחי המדינה העברית".
נזכרתי במולדובסקי השבוע, כשקראתי על פריצת האקרים האיראנים לאתר "האקדמיה ללשון העברית". הם שתלו שם מסר לעגני: "אין צורך ללמוד עברית יותר... לא תצטרכו אותה עוד הרבה זמן". והניגוד זועק: מצד אחד, יומנאי בחדרה שכותב בדיו אדום פרק בהיסטוריה של עם ישראל השב לאחר גלות ארוכה אל ארץ ישראל. ומהצד השני, קבוצת האקרים שחושבת ששורת קוד דיגיטלית יכולה למחוק שפה והיסטוריה בת אלפי שנים. הם לא מבינים שעברית - לשון הקודש – היא לא "אתר אינטרנט" שאפשר להפיל. היא הקוד הגנטי של עם הנצח!
•
הבוקר, יום חמישי, ראש חודש ניסן, אמרנו תפילת "הלל". ההודיה להקב"ה איננה הצהרה שהכל כבר בא על מקומו בשלום. אנחנו לא עוצמים עיניים מול כאב המלחמה המפלח. להיפך – גם בתוך ההלל אנו זועקים: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא", וכופלים את הבקשה.
ההלל הוא עצירה מתוזמנת כדי להודות על הניסים שכבר קרו לנו ומתוך נקודת האור הזו – לשאוב כוח לבקש על העתיד.
וכה אמר הנביא ירמיהו בפסוק (ירמיהו לא,ו): "כִּי כֹה אָמַר ה' רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם - הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל".
קודם כל רָנּוּ, שמחה והלל, ולאחר מכן בקשה לעתיד: "הושע ה' את עמך". זו היכולת: להכיר בטוב הקיים, ומתוך השמחה וההודאה – להתפלל על החסר.
•
חודש ניסן, חג "פסח" הוא גם במשמעות "פה-סח", ההודאה מצד אחד, והתפילה מצד שני. "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל". הגאולה לא מחכה לשקט, להיפך, לעבודה ולפעולה מצידנו, עם ישראל מתגייס בכל שנה בחודש זה בפרט למעשי חסד וגבורה, לעזרה הדדית בפעילות "קמחא דפסחא" ועוד ועוד.
מימות ה"מנדט הבריטי" ועד לצוררי מלחמת "שאגת הארי", תמיד ניסו להשתיק את הקול הזה, הם שכחו שהם אפיזודה חולפת ,מול הרוח והכוח של העם היהודי בתחדשות אינסופית.
כשעמדתי שם לצד שוטרי הדור הזה, הרגשתי שהדיו של מולדבסקי עדיין לא יבש. הוא ממשיך להיכתב בכל יום מחדש: בפעולותיהם של כוחות השמירה וההגנה, במוסדות החינוך והחסד, בבתי הכנסת ובבתי המדרש, בשווקים וברחובה של עיר.
אנחנו חיים בתקופה היסטורית , כזו שדורשת מאיתנו מצד אחד לעצור ולהודות על ה"יש" – ומצד שני, להמשיך לפעול בכל הכוח כדי לבנות ולבצר את עתידנו כאן.
אנחנו לא זקוקים לאישור מאף האקר איראני כדי לחיות כאן בגאווה בקומה זקופה. המנדט של אויבינו נגמר. המנדט שלנו – זה שחתום בדיו של אמונה, מסורת ושרשרת הדורות – הוא נצחי.
נסיים בפסוק האחרון של הפטרת השבוע (ישעיהו מ"ד): "רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה ה' הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכׇל עֵץ בּוֹ כִּי גָאַל ה' יַעֲקֹב וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר".
0 תגובות