מי שגדל באיספהאן שבאיראן נושא עמו עולם שלם של קברי צדיקים, אתרי עלייה לרגל שחלקם כמעט נשכחו. ר' יגאל רבני, בן כמעט תשעים, משוחח על עולם יהודי עשיר שהשאיר את חותמו על קהילות פרס לדורות.
הצדיק הגדול ביותר בזיכרון יהודי פרס, הוא רבי מולא אור שרגא מיזד - העיר שנודעה כ"ירושלים של פרס". חכם מולא אור שרגא היה מקובל, דיין ומנהיג קהילת יזד במאה השמונה עשרה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ר' יגאל מספר את הסיפור שהפך לאגדה: השאה יצא בלילה לסיור חשאי בעיר וראה עמוד אור המתנשא מראשו של הצדיק עד לשמיים. הוא שלח כרכרת מלכות להביאו לארמון, הושיבו במועצת השרים, העניק לו הקצבה חודשית לכל ימי חייו וגלימת מלכות יקרה.
אך הצדיק חשש מן הגאווה. הוא קיצץ את שרוולי הגלימה המפוארת, וכאשר אחד משרי המלך ראה זאת וביקש לסטור לו - ידו יבשה במקום. רק לאחר שהשאה הפציר בו הסכים ר' אור שרגא לרפא את השר. מאז כונה גם "מולא פוסטינו" - מולא הגלימה.
הבעל שם טוב, שמעולם לא נפגש עמו פנים אל פנים, אמר עליו: "יש לי ידיד במרחקים, הרב אור שרגא". קברו נמצא בפאתי העיר יזד, ועל קברו נהגו יהודים וגויים כאחד להתפלל.
ישעיהו הנביא
לא הרחק מביתו של ר' יגאל באיספהאן שכן אתר עלייה לרגל נוסף. מסגד קטן בשכונה הישנה של איספהאן, בלב הרובע שנקרא עד היום "יהודייה" - רובע היהודים. המוסלמים קוראים לו "מסג'ד שאיא" - מסגד ישעיהו, ולפי המסורת המקומית נטמן שם ישעיהו הנביא.
כורש המלך - "זה יהודי זה!"
כששמע ר' יגאל את שמו של כורש המלך, עיניו הבריקו: "כורש, וואו! זה מזמן בית המקדש. זה מלך כורש. זה יהודי זה!". כורש היה בנה של אסתר המלכה ויהודי כשר היה. יהודי איראן נהגו להזכיר את שמו לטובה תמיד. "מברכים אותו והרבה הרבה מזכירים אותו לטובה".
את ר' יגאל הקרוב לגיל 90 אנחנו פוגשים במשרד בחנות ביוטי בית רהיטים ברחוב שמואל הנביא. כל חייו הוא עבד וגם בגיל זה הוא מתייצב בחנות שבפועל מנהלים אותה בניו ונכדיו. למרות המקצוע העתיק של בני העדה הפרסית שטיחים, ר' יגאל בחייו עסק ברהיטים ונעלים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות