במחלקת ניצולי השואה של יד שרה מוצאת גב' חנה גוברין את היכולת להעביר את רוח הגבורה אותה ירשה מהוריה, שהצילו אותה מצפרני הנאצים בוורשה העבירו אותה דרך ההגליה הסיבירית עד להקמת חיים חדשים בארץ ישראל.
וורשה, ספטמבר 1939. הפצצות כבדות נוחתות על העיר, פגזי האויב מכתרים עליה וחנה, ילדה קטנה בורחת עם אמה - בלה לביתם של סבא וסבתא המתגוררים בקומת קרקע שם אולי מעט בטוח יותר... "אבא, שלום סלומון, שירת אז בצבא הפולני ולא שהה בוורשה", מספרת חנה (95), "אבל המחסה לא נותר לזמן רב, מהר מאד מבינה אמא שמוורשה שהפכה למעוז גרמני, עלינו לברוח וטוב ככל המוקדם. היא הצליחה לצאת מזרחה יחד עם שני הילדים הקטנים אני - חנה-הנקה ואחי - אריה-לולק. שפר עלינו המזל, והצלחנו לחבור לאבא באזור ביאליסטוק ומאז לא נפרדנו".
לאחר מכן גורשה המשפחה על ידי הסובייטים מזרחה לסיביר. "אבא עבד בעבודה קשה מאד ואמא - הציגה עצמה כתופרת, למרות שלא היתה, וקיבלה אף היא עבודה שמשמעותה חיים", מספרת חנה, "נותרנו משפחה שלמה בעיר ארכנגלסק בסיביר ושרדנו בקור החודר לעצמות וברעב שליווה אותנו לאורך היום. בסוף שנת 1941 כשפרצה המלחמה בין גרמניה לבריה"מ, נסענו לאוזבקיסטן ושם שהינו עד סוף המלחמה".
אז, חזרו בני המשפחה לפולין וסמוך להקמת המדינה, ב-1948, עלו ארצה. חנה היא ד"ר לביוכימיה ואחיה ז"ל היה פרופ' להנדסת מזון בטכניון.
היום, גם 81 שנה לאחר סיום המלחמה, הצלקות שהגלידו אצל ניצולי השואה, עדיין מכאיבות במעמקי הלב.
במחלקת ניצולי השואה ביד שרה אף אחד אינו שוכח את הכאב כל רגע ובכל השנה. מערך מתנדבים ייחודי מלווה את ניצולי השואה מתעניין בשלומם נותן להם את המידע הנחוץ על זכויותיהם ומכבד את זכרונם. מתנדבים רבים שומרים על קשר רציף עם הניצולים ומשמשים כאוזן קשבת לכל שאלה ובקשה. אחד המיזמים ש'נולדו' מתוך המערך הוא מיזם 'סיפורי חיים' שהוקם במיוחד עבור תיעוד סיפוריהם של הניצולים והעלאתו על הכתב. ביום השואה, יום בו ישראל מתייחדת עם זיכרון הנספים בשנות השואה הנוראות, ביד שרה מרכינים ראש ונותנים יד תומכת ויציבה למי שנשאר כאן כדי לספר ולהנציח.
0 תגובות