היום, כ' באייר, ל"ה בעומר מציינים בעולם היהודי את יום הסתלקותו של "המטאטא הקדוש", הצדיק שקיבל ייסורים באהבה ופעל ישועות עבור אלפים מבלי שיידעו את שמו.
בירושלים ובתל אביב, בין קברי צדיקים בגליל ובין סמטאות העיר העתיקה, דמותו של רבי יוסף וולטוך זצ"ל נותרה אחת התעלומות הגדולות והמרגשות של דורנו. מי שנראה כלפי חוץ כמנקה רחובות פשוט שהתגורר ליד הרידינג בתל אביב, היה למעשה צנצנת מלאה במעדני התורה, בקי בפרד"ס, מופלג בנגלה ובנסתר, וצאצאו של הרה"ק המגיד מזלוטשוב זיע"א.
רבי יוסף נולד בפולין בל' בתשרי תרפ"ב, ובגיל 8 עלה לירושלים. את שנות נערותו העביר בשקידה עצומה בישיבת "עץ חיים", שם היה לומד לעיתים 18 שעות ברציפות. כבר בגיל 13 צלל לספר הקבלה "עץ חיים" והיה מסתנן בחשאי לישיבת המקובלים "בית אל" כדי ללמוד מהנהגותיהם של חכמי הרזים.
למרות גדלותו העצומה, בחר בדרך של הסתרה מוחלטת. כדי להתפרנס ולשמור על ענוותנותו, עבד כמנקה רחובות בלילות בעיר תל אביב. כששאלו אותו חבריו הצדיקים על עבודתו, היה משיב במאור פנים: "אני כל כך שמח על הזכות שיש לי לנקות את ארץ ישראל".
רבי יוסף מעולם לא נראה ללא ספר בידו. הוא נהג לשאת עמו שני סלים פשוטים שבהם הטמין ספרי קבלה עתיקים. מתוך הקפדה עצומה על הנהגת רבי יהודה הנשיא לא להוריד את ידיו מתחת לאבנט היה מרים את ידיו כל הזמן כדי שהסלים לא יפלו מפרקי ידיו.
כל ספר שסיים ללמוד מקצה לקצה, היה חותם עליו בכתב קטן "מוגה". למרות בדידותו הרבה לאחר פטירת רעייתו בדמי ימיה והייסורים הקשים שעבר עקב חולי מעיים, עבד את ה' בשמחה אדירה וחילק בכל חודש כספים לצדקה לנזקקים.
למרות שהסתתר מן ההמון, היה רבי יוסף בן בית אצל גדולי המקובלים. בכל שבוע ביקר אצל חכם מרדכי שרעבי זצ"ל, והיה בקשר קרוב עם האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא (הבבא מאיר) והאדמו"ר מלעלוב. מסופר עליו כי זכה לגילויים נדירים ובכל ברית מילה היה רואה את אליהו הנביא.
סיפור מדהים מספרים עליו לפני כ-55 שנה, הייתה נהוגה "צעדת 4 הימים" שכללה מכשולים רוחניים רבים. רבי יוסף, שלא יכול היה לשאת את חילול השם, הגיע לכותל המערבי במיוחד כדי להתפלל על ביטולה. מאותה שנה, עקב גשמים עזים ושינויים שונים, פסקה הצעדה ונשכחה מהעולם.
בשנת תשמ"ג, לאחר פטירת ידידו הבבא מאיר, אמר רבי יוסף כי "אינו יכול בלעדיו". במוצאי שבת ל"ג בעומר, רמז לסובביו כי ביום שלישי (ל"ה לעומר) צפוי להיות "יארצייט גדול".
באותו יום שלישי, לאחר שהשתטח על קבר הרשב"י במירון, לא חש בטוב. בדרך לצפת, כשהוא מבקש לשתות מעט סודה, התעלף והשיב את נשמתו הטהורה ליוצרה בפתאומיות, כשהוא בן 62 בלבד. הוא הובא למנוחות בהר הזיתים, כשהוא מותיר אחריו שובל של מופתים וישועות.
יהי זכרו ברוך, וזכותו של "המטאטא הקדוש" תגן על כל עם ישראל, ונזכה ל"כל הישועות!" כפי שהיה נוהג לברך.
0 תגובות