בפרשת השבוע, פרשת פנחס, אנו פוגשים את סיפורן של בנות צלפחד: חמש נשים אמיצות שאינן מוכנות להשלים עם מציאות של ניתוק והחמצה. הן מתייצבות באומץ לב מול ההנהגה של עם ישראל, כפי שמתארת התורה "וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה... לֵאמֹר: תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".
בנות צלפחד עמדו בפני צומת דרכים לאחר שאביהן מת. הן היו יכולות לבכות את מר גורן, להתלונן ולרטון על המערכת והדין הקיים, אך הן בחרו בצעד אקטיבי וחיובי. הן העלו טיעון ענייני ומכבד, שבזכותו התחדשה הלכה בתורה, כאשר הקב"ה בעצמו מכריז "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת – נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה"
•
רש"י, בפירושו לאירוע שמתרחש מיד לאחר מכן – מניין ישראל הנכנסים לארץ – חושף בפנינו רובד עמוק ומהדהד על ההבדל המהותי שבין הנשים לגברים שבאותו הדור. על הפסוק "וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן" מדגיש רש"י ' "לא היה איש' – איש דווקא, אבל על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים 'נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה', ואילו הנשים אומרות 'תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה'".
מכאן אנו למדים שאילו היו שולחים נשים כמרגלות – לא היו מוציאות את דיבת הארץ רעה (ע"פ ה'כלי יקר'). בזמן שהגברים נבהלו מחומות ומכשולים וטענו כי הדבר בלתי אפשרי, הנשים הביטו על הארץ במבט של אהבה וחיבור, ראו את הפוטנציאל והעתיד, ודרשו לבנות ולהיבנות בה.
•
חיבת הארץ איננה מושג מופשט או רעיון תיאורטי; היא נמדדת במעשים, ביצירת חיבורים ובהנחת יתדות בשטח. השבוע, כשאנו מציינים בחדרה את פתיחת תחנת הרכבת "חדרה מזרח", אנו רואים לנגד עינינו את מימוש חזונן של בנות צלפחד בדורנו.
מסילת הברזל הזו איננה רק פרויקט הנדסי של בטון ופלדה, אלא עורק חיים פועם שמחבר בין הערים ומקרב את חדרה כולה אל לב מדינת ישראל. היא מעניקה נחלה, נגישות ואפשרויות שוות לכל תושב ותושבת, ומבטיחה שאף קהילה לא תישאר מנותקת מאחור.
הבשורה ההיסטורית הזו לא נולדה מעצמה. היא דרשה מנהיגות שפועלת מתוך אותה רוח גדולה של "נשים מחבבות את ארץ ישראל". זה המקום להביע הערכה עמוקה לשרת התחבורה, מירי רגב. כאישה העומדת בראש המערכת, השרה מוכיחה פעם אחר פעם שהיא פועלת ברוח חיובית זו. במקום לראות קשיים ומורכבויות ולהירתע מאתגרים תקציביים או בירוקרטיים, היא מביאה איתה אהבה עמוקה לעם ולארץ וראייה חברתית רחבה. בנחישות בלתי מתפשרת היא נלחמת על צדק תחבורתי, מניחה מסילות ומחברת קצוות, מתוך תפיסה שאף תושב ואף שכונה אינם סוג ב'.
בשותפות המבורכת הזו פועל ללא לאות סגן השרה, הרב אורי מקלב, יחד עם עוזרו הנאמן והמסור ר' דוד וורצמן. דלתם תמיד פתוחה, אוזנם קשובה לכל פנייה, והם מהווים את הכתובת בשטח לפתרון כל פלונטר ולטובת הכלל.
כאשר מחברים את עומק המקורות ואת חיבת הארץ – המציאות משתנה לטובה. אנו למדים שלא יושבים ומבכים קשיים, אלא קמים, יוזמים, מניחים מסילות ומחברים את עם ישראל ואת עירנו חדרה, מתוך אחדות, שגשוג ואהבת ישראל .
0 תגובות