חופשות 'בין הזמנים' באירופה מספקות תמיד שילוב של נופים עוצרי נשימה ושלווה מבורכת, בפרט לציבור אנ"ש, עמלי התורה, ובני משפחותיהם, אך לעיתים המפגש הישיר בין טכנולוגיה מתקדמת להלכות שבת החמורות מייצר דרמות של ממש.
כך היה בעיירת הנופש הציורית באלפים האוסטריים שהפכה בבין הזמנים האחרון למוקד של פולמוס הלכתי סוער, כאשר מספר משפחות חרדיות מצאו את עצמן במלכוד של חיישני תנועה אלקטרוניים שעות בודדות לפני כניסת השבת.
שעתיים לפני השקיעה, ירד אחד הנופשים לחדר המדרגות בדירת הנופש המפוארת וחשכו עיניו: כל תנועה קלה במסדרון הקפיצה שורת נורות לד עוצמתיות שנדלקו באמצעות גלאים רגישים במיוחד. בעל הבית המקומי סירב בתוקף לנתק את המערכת מטעמי ביטוח, וברגעי הלחץ נזרקו לחלל האוויר שלל רעיונות מוזרים, ובהם תכנות שואב אבק רובוטי שינוע במסדרון, ואף הצעה מקורית לרמוז לכלבו של השכן לרוץ קדימה כדי להדליק את האור – רעיון שנפסל מיד בשל דיני שביתת בהמתו וחילול שבת.
בתוך כך, שכן יהודי אחר בבניין הכריז כי מצא את "פטנט המאה": הוא פיזר מנורות לילה קטנות ודולקות לאורך כל חדר המדרגות. טענתו הייתה כי הימצאות אור מוקדם במסדרון תהפוך את האור שנדלק מהחיישנים לבלתי נצרך, ובכך תיווצר הגדרה של "פסיק רישא דלא איכפת ליה" שתתיר את ההליכה. שכן נוסף שעמד במקום גיחך על ה"היתר" והזהיר שמדובר בהערמה שאינה עומדת במבחן ההלכה, ומיהר לחפש לעצמו דירה אחרת ללא בעיית חיישנים, אך בעל הרעיון "המבריק" נותר בדעתו.
התקרית המביכה בבית הכנסת
בליל שבת, כשנפגשו השניים לתפילה בבית הכנסת המקומי, ניגש בעל ה"פטנט" כשהוא נבוך ומתוסכל, וסיפר כי דקה לפני שקיעת החמה עבר השכן הגוי במסדרון וסילק בזעם את כל המנורות הקטנות שהונחו. לשאלת חברו כיצד הצליח להגיע לבית הכנסת ואיך בכלל יחזור לביתו בחושך מוחלט מבלי להפעיל את החיישנים, השיב בנונשלנטיות כי במצב שנוצר הוא מוגדר כ"אנוס לצורך מצווה", ולכן מותר לו לרדת ולעלות במדרגות.
התשובה הזו עוררה סערה רבתי בבית הכנסת. השכן הזדעזע והטיח בו בכאב כי אין מושג של היתר "אונס" המאפשר להדליק חשמל בידיים בשבת עבור תפילה בציבור, ועדיף להתפלל ביחידות בדירה מאשר לעבור על איסור מלאכה גמורה מחמת פעולת הגוף.
הפסיקה המרתקת שמאחורי הסערה
הוויכוח הסוער בבית הכנסת נגע בדיוק ביסודות הפסק המקיף שפרסמו הגאונים רבי שלום יוסף גלבר ורבי יצחק מרדכי הכהן רובין מקהילת 'בני תורה' בנוף ירושלים. בפסקם הבהירו הפוסקים כי הפעלת עין אלקטרונית בבניין אינה מוגדרת כ"גרמא" אלא כמעשה בידיים ממש. כשם שלחיצה על דוושת גז של רכב או על הדק של אקדח נחשבת למעשה ישיר בדיני נזיקין, כך אדם הפוסע מול גלאי המיועד להאיר לבאי הבניין מבצע מלאכת מחשבת גמורה.
הפוסקים שללו מכל וכל את סברת "האור המוקדם", שכן גם אם דולק אור חלש, תוספת האור החזק הנדלק מחמת ההליכה מהווה הנאה ישירה ומוגדרת כ"פסיק רישא דניחא ליה" האסור לחלוטין. כמו כן נדחו פתרונות של כיסוי המנורות או הליכה בעצימת עיניים, המוגדרים כאיסור גמור, ונפסלה האפשרות להפעיל מכשירים רובוטיים בשבת מחמת פירצה חמורה בחומת השבת.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בסופו של דבר, הפתרון ההלכתי היחיד שהציל את אותה שבת התבסס על הדרכת הפוסקים לכסות פס דק בלבד מחלקו של החיישן, פעולה שיצרה "שביל עיוור" צר בצמוד לקיר שבו ניתן היה לצעוד מבלי להיקלט בעין האלקטרונית. בנוסף הובהר כי בשעת הדחק מותר להיכנס לבניין מיד בעקבות שכן נכרי שנכנס לצורך עצמו והפעיל את התאורה, אך להדליק את האור בעצמך – גם למטרת תפילה – נותר איסור גמור ללא פשרות.
0 תגובות