אלפים ליוו אמש (רביעי) למנוחות את משגיח ישיבת 'אור גאון', הגאון רבי ישראל מאיר יוסף פדידה זצ"ל, אשר נפטר לבית עולמו לאחר שנים של סבל ומחלה קשה.
רגעים מצמררים וסוחטי דמעות נרשמו במהלך ההלוויה, כאשר בנו יחידו, ר' יונתן, עלה להספידו בבכי תמרורים שהרעיד את לבבות ההמונים. הבן זעק מנהמת לבו: "אל תשאיר אותי לבד! אני בטוח שכל אחד חושב את זה פה ורוצה להגיד לך את זה. איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? כל מה שנדבר רק יקטין אותך".
בנו חשף את בקשת אביו זצ"ל להצניע את הלוויה: "בצוואה כתבת, כדי לא להטריח, שתהיה לוויה מהירה מאוד, לא בשעות חמות, בלי הספדים, ובתנאי שלא להגיד שום שבחים, חוץ ממשהו אחד שהיה לך חשוב להדגיש. כמה שיחות נפש היו לנו בחודשיים האחרונים, למדתי להכיר עוד יותר את החיבור שלך לקדוש ברוך הוא. הכל היה בשמחה, בכל דבר ראית את הטוב, מתוך אמונה והכרה ולא מתוך בריחה".
הבן המשיך וספד על מידותיו הנאצלות של המשגיח: "המוטו שלך בחיים היה זיכוי הרבים. תמיד חשבת איפה אפשר להוסיף עוד, לא עניין אותך איך אתה מרגיש ולא הטובה האישית שלך. כמעט בכל נסיעה לשיעור ראיתי אותך באפיסת כוחות ושאלתי: 'אבא, למה לעייף את עצמך?'. אמרת לי: 'מה, נראה לך שאני חי בכלל? יש לי הנאות בעולם הזה? כל השליחות שלי, כל דקה שאני חי זה בזכות זיכוי הרבים'. היית איש אמת, בלי משחקים. ראינו את זה כשוויתרת לכולם והלכת צעד אחורה. אתה סמל ודוגמה לכולנו. התלמידים שלך מרגישים כמו בנים וחברים, כולנו משפחה אחת גדולה".
במהלך ההספד הקריא הבן קטעים מרגשים ומחזקים במיוחד מתוך צוואתו של המשגיח זצ"ל: "בשום פנים ואופן לא להזכיר בשום צורה את המילה ייסורים, מחלה או סבל. מי שמאמין לקדוש ברוך הוא אסור בשום אופן ששמו יוזכר עם שום מילה של סבל. הכל מושלם בדקויות, רק התקרבות לבורא יתברך. אני רוצה שכולם יהיו בשמחה כל הזמן".
עוד נחשף מתוך הצוואה המרטיטה: "זה סוף כל אדם, אז אני הולך בשמחה מוחלטת. הייתה לי הרגשה ברורה שלא יכול להיות משהו שהבורא עושה שהוא לא הכי טוב שיכול להיות. זכיתי להיות שליח קטן ומסור ללא מעט בחורים לרומם את נשמתם, ובורא עולם נתן לי סייעתא דשמיא מיוחדת לכך. אשתדל לעשות זאת מלמעלה אם יתאפשר לי. אם תבקשו תבואו לקברי לידע אותי".
לקראת סיום דבריו, פנה הבן אל הקהל לקיים את בקשת אביו בצוואה: "ביקשת שיקראו סליחה בשם כל הקהל... שאתה מבקש סליחה מכל מי שנמצא פה... ושכל אחד יחזור אחריי עכשיו ויגיד בקול רם שהוא מוחל לך וסולח לך".
קהל ההמונים זעק פה אחד שלוש פעמים ברציפות: "מחול לך, מחול לך, מחול לך! שרוי לך, שרוי לך, שרוי לך!".
הבן ביקש סליחה מאביו גם בשם המשפחה, ואת דבריו חתם בקול חנוק מדמעות: "אבא, עזבת אותנו בצורה הכי מתוקה שיכולה להיות. קדוש וטהור, תהיה מליץ יושר כמו שכתבת והתחייבת... אל תשאיר אותנו לבד".
מסע ההלוויה המשיך דרך ביתו ברחוב רב אשי 13 בבני ברק, ומשם לבית החיים של נציבי ישיבת פוניבז', שם נטמן המנוח זצ"ל למנוחת עולמים.
0 תגובות