אנחנו רגילים לחשוב שצמיחה בנפש דורשת מאבק: להילחם בהרגלים, באגו, בצורך בהכרה ובנטייה להשוות את עצמנו לאחרים. אנחנו עושים מאמצים כדי להיות טובים יותר — אבל הטוב עדיין מרגיש כמו משהו חיצוני שעלינו לכבוש ולהשיג.
אבל ראש השנה שחל בשבת מגלה מדרגה עמוקה יותר של צמיחה: לא להוסיף עוד מאבק, אלא לגלות שהטוב כבר נמצא בתוכנו. שהוא אינו רק מעשה שאנחנו מצליחים לעשות מדי פעם, אלא המהות הפנימית שלנו — הזהות שממנה אנחנו יכולים לחיות.
בכל ראש השנה אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא באמצעות תקיעת השופר. אבל השנה, כשהיום הראשון חל בשבת ואין בו תקיעת שופר, השבת עצמה מרוממת אותנו לדרגה אחרת: איננו עומדים מחוץ לארמון ומנסים להתקרב אל המלך — אנחנו מגלים שאנחנו כבר בפנים, חלק מן המלוכה.
בשיעור מיוחד לראש השנה תשפ"ז מסביר הרב יואב אקריש כיצד הגילוי הזה משנה את כל צורת ההתנהלות שלנו: אפשר לעשות טוב בלי להיות תלויים בתודה ובפרגון; להיות ענווים בלי להקטין את עצמנו; ולהפסיק לבדוק ללא הרף היכן אנחנו עומדים ביחס לאחרים. לא מפני שהפסקנו לעבוד ולהתאמץ, אלא מפני שהעבודה מתחילה ממקום פנימי וגבוה יותר.
זו ההזדמנות של ראש השנה הזה: לא רק לקבל עוד החלטה טובה, אלא לצמוח לדרגה חדשה בנפש ולגלות שהאדם שאנחנו מבקשים להיות כבר נמצא בתוכנו.
0 תגובות