"קוראים לי גיטי מינצברג, אני גרה בירושלים ואמא לארבעה ילדים ביולוגיים ועוד שבעה שהכרתי ואמצתי"
כך היא פותחת בפשטות מדהימה:
"שבעה ילדים להורים שאינם מתפקדים, הם שוטטו ברחובות במשך שעות ארוכות. והפכו להיות הילדים שלנו ביום חורפי וסגריר שלגופם חולצה קייצית דקיקה. ראיתי אותם, נכנסתי הביתה והמצוקה זעקה מכל קיר, ההזנחה והמחסור.
לא יכולתי להתעלם, הרגשתי שאני לא מסוגלת לסגור מאחורי את הדלת כאילו לא ראיתי דבר ומאז אימצתי אותם אל ליבי כמו הילדים שלי ממש.
מייטל הגיעה לבית שלנו ילדה קטנה, היא הייתה צמאה למעט חמימות ולב של אמא, הייתי שם בשבילה כמו בשביל האחים האחרים שלה, נתתי לה הכל וב"ה היא גדלה לילדה בריאה בנפשה ומצליחה.
היום היא כבר בת 19 ובעז"ה היא עומדת להנישא בעוד פחות מחודשיים, כל החיים נתתי לה בלי גבול, בעיקר את הלב, אבל גם את כל שאר הצרכים האחרים חלקתי בין הילדים שלנו לילדים שהבאתי אלינו הביתה.
אבל עכשיו שאנחנו מתקרבים לחתונה שלה, אין לי אפשרות לתת לה את מה שכלה צריכה, ההוצאות הן עצומות והן הרבה מעבר למה שאני יכולה…
אני פונה אליכם, אחרי כמעט עשרים שנה שאני מכירה אותה ומבקשת, חייבים לעשות בשבילה הכל, לקראת הפרק החדש שהיא עומדת להתחיל, חייבים לעזור לה לצאת לחיים ברגל ימין.
אני מבקשת שכל מי שרואה את הדברים שלי יפתח את הלב ואת היד כדי לאפשר לה לפתוח פרק חדש וורוד בחייה"
היא לא התעלמה מקריאות המצוקה ולמרות הקושי היא הכניסה אותם לביתה, אסור להתעלם עכשיו מקריאתה עבור מייטל רגע לפני החתונה.