הבעל שם טוב פדה את השיר של רועה הצאן

כאשר גמר הרועה לנגן, ניגש אליו הבעל שם טוב הקדוש, ונתן לו אגורה אחת וביקש ממנו לחזור שוב על הניגון, הרועה חזר על הניגון בחשק ובהתלהבות.

כאשר הרועה גמר לנגן, הבעל שם טוב הקדוש שלשל לידו אגורה נוספת, וביקש ממנו לחזור שוב על הניגון. ובפעם השלישית שהרועה ניגן, הרועה גילה לפתע שהוא שכח את הניגון.

אמר הבעל שם טוב הקדוש לתלמידיו" :ברוך ה', קיימתי מצוות פדיון שבויים, ניגון זה - היו הלויים שרים בבית המקדש, אך, לאחר החורבן יצא הניגון לגלות ונשבה בין הגויים, עד שהגיע לרועה זה שיהיה שומר עליו, וכעת הוצאתי אותו מידי החיצוניים, והעליתיו לשורשו הקדוש".

מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך

הבעל שם טוב הקדוש היה מדבר בשבח הנגינה, ואומר שהיא אחת מדרכי עבודת ה'. הוא בעצמו - היה לו קול נדיר והיה בעל מנגן גדול, והדבר התבטא בכך, שיכל להמיר את קולו לכמה סוגי קולות שונים.

היה לו חוש גדול לנגינה, והיה נוהג לשורר לעיתים קרובות, והוא סיפר על מעלת הנגינה: "הנגינה נוגעת בנפש, ומביאה לשפיכת הנפש, עליצות ועליזות הנפש - ושמחת הנפש" (עפ"י אגרות קודש).

לפני פטירתו ציווה הבעל שם טוב הקדוש לנגן בפניו את ניגון 'התעוררות של רחמים רבים' שחיבר רבי יחיאל מיכאל מזלאטשוב.