היכן לשים את ה'אבן' בכתר המלך?
פעם אחת דיברו אנשיו של רבי נחמן מקוסוב סרה על הבעל שם טוב הקדוש, והדבר מאוד מאוד חרה לו, וסיפר לאנשיו משל.
פעם אחת שני שרים גדולים של המלך עשו כתר למלך, והוציאו על הכתר הון עצום ורב, ולפני שסיימו את הכתר, נפלה מחלוקת ביניהם.
לכל אחד מהם היתה דעה שונה, היכן יש לקבוע בכתר את האבן הטובה, וכל אחד סבר שיש לקבוע את האבן בכתר במקום אחר, ולשני השרים היתה כוונה אחת, להגדיל את כבוד המלך.
כאשר שני השרים החשובים התווכחו ביניהם, עבר במקום באותו הזמן, איש אחד מהמון העם, התערב ואמר כדברי אחד מהם...
שני שרי המלך גערו ונזפו בו, ואמרו: אתה, מה לך פה להכניס עצמך בתגר שאינו שלך?
שתינו מתווכחים היכן לשים את האבן בכתר המלך, כי שתינו יודעים ומכירים מאוד את גדולת המלך, וכל אחד חושב כפי הבנתו בגדולת המלך, היכן צריכה להיות האבן.
ורבי נחמן אמר לאנשיו את ביאור המשל: המחלוקת שיש בינינו היא ישנה, כי זאת המחלוקת שהיתה כבר בין שאול ודוד המלך ע"ה, ולאחר מכן, היתה בין הלל ושמאי, והאיך אתם יכולים להכניס ראשכם בזה?
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
צוואת הבעל שם טוב הקדוש: שלושה שבועות לפני שהסתלק מהעולם מרן קודש קודשים אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש, שלח איגרת ע"י תלמידו האהוב רבי נחמן מהורדנקא, לאיש אמונו ותלמידו הנאמן הגה"ק רבי ישעיה מיאנוב – דינאביץ וציווה אותו להדפיס את צוואתו.
יממה לפני שעלתה נשמתו של הבעל שם טוב בסערה השמימיה, בערב חג השבועות, שלח לתלמידו מכתב נוסף, וכתב: "אני הח"מ מוטל על ערש דוי, והיום ערב יו"ט חג השבועות, ואין הזמן מספיק מפי קדושת היום, מוכרח אני לתקן ב' סעיפים בצוואה, היינו סעיף י"ב, וסעיף י"ח...".
סעיפים אלו, תוקנו בצוואתו של הבעל שם טוב הקדוש, והצוואה הודפסה בפעם הראשונה בשנת תקנ"ג.
לפני שנצטט מצוואתו, נזכיר שלפעמים נראה לנו שיש לקב"ה נחת רוח שאנו עובדים אותו בדרך מסוימת, לדוגמא: דווקא ע"י תפילה בדבקות ולימוד תורה, אך, לפעמים הקב"ה מביא את האדם למצב שלא יוכל לעבוד אותו בדרך שרגיל בה, ויש לאדם צער מכך, והוא אינו יודע שהקב"ה רוצה שהוא יעבוד אותו דווקא בדרך אחרת, ולעיתים, זה ניסיון קשה לאדם.
נצטט מצוואתו של הבעל שם טוב הקדוש, כמה סעיפים בשפתו העשירה והקדושה: "וכן, האדם צריך לעבוד ה' יתברך בכל כוחו".
שהכל הוא צורך גבוה: "שה' יתברך רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים".
והכוונה: כי לפעמים אדם הולך ומדבר עם בני אדם, ואז, אינו יכול ללמוד, וצריך להיות דבוק בה' יתברך, ולייחד ייחודים.
לעבוד את ה' יתברך לפי המצב: וכן, כשהאדם הולך בדרך, ואינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו, וצריך לעובדו באופנים אחרים.
יש עוד דרכים לעבוד את ה' יתברך: ואל יצער את עצמו בזה, כי ה' יתברך צריך שיעבדוהו בכל האופנים, פעמים באופן זה, ופעמים בזה.
ולכן, הזדמן לפניו לילך לדרך או לדבר עם בני אדם, בכדי לעבוד אותו באופן הב'.
בכל דרכיך – דעהו: זהו כלל גדול, דעה"ו – לשון חיבור ה – ה', ב – ו' בכל מעשיו, אפילו בדברים גשמיים שעושה.
ועוד כלל גדול: שתהיה עבודה לצורך גבוה בלבד, ולא כוונת עצמו, אפילו מעט מן המעט, לא תהיה לכוונת עצמו, רק כולו - לה' יתברך.
גבהות הלב משום כבוד התורה: לפעמים צריך האדם להראות לגבהות לב לבני אדם, משום כבוד התורה. כמו שאמרו חז"ל: "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמינית שבשמינית".
יחשוב על כבוד שמים, ובשפלות עצמו: רק שצריך להיזהר, ובאותה שעה לחשוב בשפלות עצמו.
ויאמר בליבו: אני באמת שפל מאוד, ומה שאני עושה גבהות, הוא לכבוד הבורא יתברך, כי לעצמי איני צריך שום גבהות, שאני תולעת ולא איש, ולמה לי כבוד?
הגבהות לשם כבוד עצמו: וגבהות אפילו במחשבה קטנה של גבהות – חמור מאוד.
היכן תהיה מחשבת האדם? מחשבתו תהיה למעלה בעולם העליון בעבודת ה' יתברך, וידבק, ויבטח בו שהוא ישיג חפצו.
וזהו כלל גדול: באותה מחשבה שהתחיל בה כשקם ממיטתו, ילך בה כל היום, ולא במחשבה אחרת (המחשבה שמלווה את האדם במהלך היום, היא אותה המחשבה שחשב ברגע שקם בבוקר, ולכן, ראוי שישים לב האדם, על מה הוא חושב מיד בקומו משנתו).
יהי רצון שככל ישראל יזכו לשבוע טוב ומבורך, ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, פרנסה ורפואה וישועה ברחמים, אמן!