שני מזיקים היו בעזרת נשים של בית הכנסת בקהילת אזבארז והנשים היו מפחדות מאוד עד שעזבו וברחו מהעזרת נשים בגלל המזיקים. והמגיד מישרים רבי חיים הלך לשם וישב ולמד שם תורה ובכך גירש משם את המזיקים מהמקום, אך המזיקים הלכו והזיקו את שני ילדיו.
וביקש רבי חיים שילכו הבעל שם טוב ויבקשו שיבוא לרפאות את ילדיו, והגיע הבעל שם טוב עם עוזרו רבי צבי וישנו בחדר, וביקש הבעל שם טוב שיביאו את הילדים שישנו אצלו, וכך עשו. וכשהלכו לישון לפני שנרדמו הגיעו שני המזיקים לבית ועמדו בפתח והתלוצצו על הבעל שם טוב איך הוא מזמר 'לכה דודי'. הבעל שם טוב קם וישב על מיטתו ואמר לרבי צבי, הראית? ורבי צבי גם כן ראה ומהפחד מהמזיקים הכניס את ראשון מתחת הכרית של הבעל שם טוב, ואמר תניח לי.
וכשגמרו לדבר הלכו המזיקים לכיוון הילדים, קפץ הבעל שם טוב ממיטתו וגער במזיקים ואמר להם: לאיפה אתם הולכים? והמזיקים לא פחדו מהבעל שם טוב והשיבו לו: 'מה אכפת לך?', והתחילו פעם שניה להתלוצץ ולזמר 'לכה דודי' בניגון הבעל שם טוב, והבעל שם טוב עשה מה עשה. ונפלו שני המזיקים לארץ ולא יכלו לקום. והתחילו המזיקים להתחנן לפני הבעל שם טוב. אמר הבעל שם טוב: 'תיכף תראו שהילדים יבריאו', אמרו המזיקים, אחד הילדים מה שנעשה כבר אין תקנה, כי הזקנו איבריו הפנימיים, ועכשיו באנו להזיק אותם לגמרי, אך מזלם שרום מעלתו נמצא כאן. שאל אותם הבעל שם טוב איך ומה ולמה באתם לבית הכנסת?
השיבו כי החזן של בית הכנסת היה משורר ומסלסל בתפילתו בקול רם כדרך החזנים, והיה נואף גדול, ובעת שהיה מחזן כוונתו הייתה שימצא חן בעיני הנשים, והיה לו הרהור, וגם הנשים הרהרו עליו, ומחת שני ההורים האלו נבראנו אנו - שני מזיקים מזיק זכר ומזיק נקבה, ולכן היינו פה בבית הכנסת, ואז הבעל שם טוב נתן להם מקום אצל באר אחת במקום שאין בני אדם מצויים שם.
0 תגובות