מה תירץ הכפרי לבעש"ט הקדוש?
פעם אחת, הבעל שם טוב הקדוש שבת את שבתו בכפר אחד עם המנין שלו. ובהגיע עת שלושת סעודות השבת, הכפרי שהחזיק בכפר היה מקבץ אליו כמה אנשים כפריים, והיה יושב אוכל ושותה עמהם והיו שרים זמירות שירות ותשבחות.
וראה הבעל שם טוב הקדוש, שאותו הכפרי מקובל מאוד למעלה, ושלח לקרא לו לאחר הסעודה, ושאל אותו: מאיזה טעם אתה עושה זה, לבזבז כל כך על סעודה שלישית?
והשיב: הנה שמעתי שהעולם אומרים 'תצא שנשמתי בין אנשים מישראל' והנה שמעתי - שבשבת יש לכל אחד מישראל נשמה יתרה, ובמוצאי שבת יצאה ממנו (ביצה ט"ז), ואמרתי: גם אני תצא נשמה יתרה שלי בין אנשים מישראל, על כן, אני מאסף אנשים מישראל וכו', שמע הבעל שם טוב הקדוש את דברי הכפרי וְהִנָּאוּ הַדָּבָר מְאֹד (כתר שם טוב, סימן תמ"ח).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
מהו הסוד של השבת? מובא ב'בעל שם טוב על התורה' (פר' בראשית):
"רזא דשבת, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד, למשרי עלה, רזא אחד..." כותב הזוהר הקדוש: "מאי שבת שמא דקודשא בריך הוא" (יתרו דפ"ח ע"ב).
'שבת' היא - אחד משמותיו של הקב"ה: ולכן, אמרו רבותינו 'באה שבת – באה מנוחה' - שמהות השבת היא לקבל את המנוחה – הקב"ה, ואומר רש"י על פסוק:
"ויכל אלוקים ביום השביעי..." - מה היה חסר בעולם? מנוחה!
מדוע "בא שבת - בא מנוחה"? הזוהר הקדוש מסביר שהקב"ה נקרא 'מנוחה', כי הוא 'אין' סוף ולא שייך בו מושג של זמן או תנועה.
'באת שבת - באת מנוחה': הקב"ה גמר את בריאת העולם לפני כניסת השבת, ולכן, שבת נקראת יום מנוחה, שביום זה הקב"ה פסק מלאכתו.
מנוחת השבת – משיבה את האדם למקור הכוח: כל השבוע, האדם עוסק במלאכה עפ"י כוחו ושכלו, ובהגיע יום השבת, האדם עוצר את עבודתו ונותן 'נייחא' (מנוחה) לגופו ושכלו מהמאמץ השבועי, וחוזר לשוב לשורשו למקורו, על כן 'שבת' מלשון – השבה: האדם יכול להיטען בכוחות מיוחדים מתוקף השבת.
משל למה הדבר דומה? אין מצב שפלאפון יעבוד ללא הטענתו מפעם לפעם, שהרי, כל בטריה דרכה להתרוקן, כשאחוז הטעינה מגיע לספרה לאפס, הוא פשוט נכבה, רק הטענת המכשיר מחדש מאפשרת שימוש מחודש, נשמע מדומיין לחשוב שפלאפון יכול לעבוד ללא הטענתו מפעם לפעם.
כך ניתן להבין את עצירת ימי השבוע ע"י שביתה ביום השבת, ש'מאפסת' ומטעינה את האדם, ומאפשרת לו להתחבר לשורשו ולהיטען באור השם מחדש.
יום השבת – 'איפוס' שבועי: החיות של ששת ימי השבוע נובעת משבת, שנובעים מכך, שהקב"ה ברא את העולם במחשבתו ע"י עשרה אמרות, וביום השבת הקב"ה שבת ממלאכתו, כמו שכתוב תיקוני הזוהר:
'יום השבת דתמן זיווגא כשכינתא עם קוב"ה, ותמן אית לה נייחא' (כא).
שבת – התאחדות הקב"ה והשכינה: הפרוש לזוהר הקדוש, שיום השבת הוא זמן של זיווג הקב"ה עם השכינה, שאז יש לקב"ה מנוחה, ולכן, שבת היא אחד משמותיו של הקב"ה, כי התאחדותו עם השכינה, זוהי מנוחתו.
בשבת – קודשא בריך הוא ושכינתא מתאחדים: במהלך השבוע, הקב"ה שלח את השכינה לשכון איתנו, וביום השבת הקב"ה והשכינה מתאחדים.
השכינה – שוכנת איתנו בעולם התחתון: בכל מקום ומצב השכינה שוכנת איתנו, ומאירה בנו אור אלוקי קדוש וטהור, כפי שכתוב: "השוכן איתם" ואף: "בתוך טומאתם" וד"ל.
בשבת – אור השם מתגלה בבהירות: בשבת קודש מתגלה אור ה' על כל הברואים, לא ניתן להסביר במילים את התענוג של השבת, כי השבת היא תענוג רוחני של הנשמה, וזה:
אור בהירות הקב"ה קודש קודשים - שמאיר ושוכן באדם.
לכל יהודי הוא - כענף שרוצה להתחבר לשורשו! בכל אחד מתגלה הרצון והכיסופין להתחבר לשורש, כמו ענף שרוצה וחושק לדבק בשורשו, כך כל נשמה רוצה להתחבר ולדבק לאור ה' שהוא שורשה האמיתי, והיום, אין צורך להסביר את הדברים, כי החטופים מתארים נפלא את הדברים...
בשבת – הקב"ה מחיה את כל הברואים: ביום השבת מתעורר לקב"ה רצון לתת חיות לכל הברואים, כפי שהיה בבריאת העולם, ואור ה' מאיר בכל 'ענף' כי שהוא חפץ להרגיש את האור האלוקי, על זה נאמר בזוהר הקדוש "רזא דשבת איהו שבת דאתאחדת ברזא דאחד" וכו' (תרומה דקל"ה ע"א).
כולנו נכללים כ'אחד': כל הברואים בכללותם הם – 'כיסא להשם יתברך', על אף שבחיצונית נראה שאנחנו הרבה אחדים, בפנימיות כולנו אחד, כמו שכתוב "השמים כיסאי" (ישעיה ס"ו) כולם כיסא לקב"ה.
אימתי – כולנו אחד? כשיש לנו מחשבה וחשק אחת, לדבק בקב"ה, אז:
דביקות זו מאחדת ומקשרת את כולנו להשם יתברך, ומחיה אותנו ע"י הקב"ה שהוא אחד.
השבת – ברית עולם: ההתקשרות שלנו עם הקב"ה נקראת 'ברית', ועל כן השבת נקראת "ברית עולם", כי אז הוא זווגא דקודשא בריך הוא ושכינתיה, הקב"ה והשכינה מתקשרים ומתאחדים.
שבת – התחדשות הבריאה: הקב"ה מחדש את הבריאה בכל יום מחדש, כפי שכתוב: "בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" ובכל יום שבת, הבריאה מאירה באור השם ומקבלת חיות אלוקות, כמו בשבת הראשונה בזמן בריאת העולם (כתר שם טוב ח"ב, ד"כ ע"א וע"ב).
איך אור ה' מתגלה על האדם ביום בשבת? כל אדם מרגיש את אור השם כפי שהוא עושה הכנות ומתכונן לשבת בגשמיות וברוחניות.
איך ניתן לדבק בקב"ה בשבת? עיקר הדבקות הוא ע"י תפילה לימוד תורה, ושירה בשבת, קורא לזה הזוהר הקדוש: "האי יומא, יומא דנשמתין ולא יומא דגופא" (פ' ויקהל דר"ה ע"א) הכוונה:
ששורש הנשמות מאיר על הנשמות שבגופים - והם נכספים אליו, לזה אנו קוראים:
"תוספות שבנשמה יתירה, וכל זה - נרגש לברי לבב" (כתר שם טוב, ח"ב ד"כ ע"ג).
שמירת השבת – נותנת כח לעמוד בניסיונות: כל אחד יכל להרגיש את קדושת השבת, ולקבל ממנה טעינה וכח מחודש לעמוד באתגרי חייו, ע"י 'איפוס' שבועי ביום השבת, ע"י חיזוק הקשר למי שאמר והיה העולם, וזוהי מתנת השבת.
"רזא דשבת, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד, למשרי עלה, רזא אחד..."
השבת שומרת עליך, גם אתה תשמור עליה...
שבוע טוב ומבורך לכלל ישראל, רפואה ופרנסה, שפע ברכות וישועות, נחת ושמחה, אמן!
0 תגובות