מחר נסב כולנו בע"ה סביב שולחן הסדר. לאחר ברכת המזון, נמזוג כוס מיוחדת, נפתח את הדלת לאליהו הנביא, נעמוד ונאמר את "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך..."
מהי הסיבה ש "שפוך חמתך" נאמר לאחר ברכת המזון ולפני השלמת ההלל? – לא נכון יותר היה לאומרו בתחילת ההגדה כשמדברים על שעבוד מצרים ?
בשם האדמו"ר ממונקאטש מובא שלמעשה עיקר הסדר בזמן שבית המקדש היה קיים, היה סביב קורבן הפסח ולא נותר זמן להגיד את ההגדה שאף היא מצווה מהתורה. לא בכדי אומר רבן גמליאל במשנה: "שכל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא די חובתו". מהו החשש? מדוע אין זמן? כי עסקו בקורבן פסח ולא נותר זמן להגדה. ומדוע לא אוכלים כיום את קרבן הפסח? – מפני שאומות העולם שרפו והחריבו את בית המקדש.
התפר בין אכילת האפיקומן (קרבן הפסח) לאמירת ההלל, זהו בדיוק המקום שבו יש להזכיר את המעמד ההיסטורי שכל כך חסר לנו. ובדיוק כאן נאמר: "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך". לא "על" הגויים אלא "אל" הגויים – רק אל אותם אלה הראויים לכך.
מקטנות, נהג אבא לשים דגש מיוחד על מעמד זה. אמירת "שפוך חמתך" מזיגת הכוס המיוחדת ופתיחת הדלת לאליהו הנביא, היו מבחינתו רגע השיא של ההגדה.
בקונצרט הגאלה שקיימנו בשנת 2005, חשף אבא לראשונה בפני הקהל את "שפוך חמתך" שחיבר בגיל 16. על ביצוע היצירה הופקד החזן יצחק מאיר הלפגוט ועל כן ישב אבא והתאים את היצירה ההיא, ליכולותיו הפנומנליות של הלפגוט. התאמה זו הולידה יצירה נפלאה ומרטיטה, אך קשה מאוד לביצוע ובמיוחד במילים "וחרון אפך ישיגם".
בטוחני שאמירת "שפוך חמתך" מחר בערב, תהיה משמעותית יותר לכולנו לאחר האזנה לביצוע מרטיט זה.