האם אי פעם חוויתם ריח מסוים שזרק אתכם אחורה בזמן לזיכרון רחוק ומרגש? חוש הריח הוא אכן המפתח שלנו לעולם של רגשות וזיכרונות, כיוון שהוא קשור באופן עמוק למרכזי הרגש (האמיגדלה) והזיכרון (ההיפוקמפוס) במוחנו.
נסביר, כאשר מולקולות ריח נכנסות לאף, הן מפעילות קולטנים שמעבירים אותות חשמליים לתאי עצב. האותות נעים דרך מסלול עצבי קצר, עם מעט מאוד תחנות (סינפסות), ישירות למוח.
שלא כמו שאר החושים, הם עוקפים את התלמוס ששוכן במרכז המוח, מעל גזע המוח. תפקידו המרכזי הוא לשמש כתחנת ממסר – "מוקד תעבורה" של מידע חושי. ומגיעים ישר לרגש ולזיכרון.
אין מערכת חישה אחרת שמקושרת ישירות כל כך לרגשות ולזיכרונות כמו חוש הריח. זו הסיבה לכך שריחות יכולים לעורר זיכרונות חיים כל כך, שיכולים להגיע עמוק אל תוך הילדות שלנו. למשל, ריח של מאכל האהוב של סבתא או מאכל שדחה אותנו מאוד גם אם הרחנו בפעם האחרונה מלפני עשרות שנים.
במשך למעלה ממאה שנים, בני אדם נחשבו בטעות ל"חסרי חוש ריח" או ל"מריחים גרועים". אולם, מחקרים חדשים מציגים תמונה עשירה יותר, ומאתגרים את ההנחה הוותיקה הזו. למעשה, בני אדם רגישים יותר לריחות מסוימים, במיוחד ריחות פירותיים ופרחוניים, אפילו ביחס לכלבים, להם "מוניטין כמעט מיתי כחוש הריח העל-טבעי של היקום".
חוש הריח הוא חוויה מורכבת ואישית במיוחד. אותה מולקולת ריח יכולה להתפרש אחרת על ידי אנשים שונים בהתאם להקשר ולחוויות העבר שלהם. לדוגמה, חומר בשם בנזיל אצטט יכול להישמע כמו מסיר לק לחלק מהאנשים, וכמו בננה לאחרים, ושניהם צודקים, כיוון שהחומר נמצא בשניהם.
למרות שלעתים קרובות הוא נתפס כחוש פחות חשוב, חוש הריח הוא קריטי להישרדות ולאיכות חיינו. הוא עוזר לנו לזהות אם אוכל מקולקל או אם הבית בוער. כפי שאמר חוקר אחד: "החיים הופכים למקום הרבה יותר לא בטוח ללא חוש ריח בדרכים רבות, אבל אתה מבין את זה רק כשזה נעלם". חוש הריח הוא מכשיר ה"טלפורטציה" החזק ביותר שלנו לזיכרונות, והוא מעצב באופן משמעותי את עולמנו הפנימי וכך גם את איכות האינטראקציות שלנו עם הסביבה.
0 תגובות