"חייבת פוסט בנושא פשוט של: "הצלה!" – כותבת לי מישהי, "הבת שלי לא נרגעת, לא יודעת מה לעשות אתה"..
"את עצמי אני לא מצליחה להרגיע" – כותבת לי מישהי אחרת, "איך אספר לילדים? סיפרתי להם שהייתה תקרית של שוטרים עם ערבי, לא יודעת עד כמה לפרט".
כן, אנחנו מבולבלים! ועם כל הבילבול עלינו גם להרגיע ילדים. איך מתגברים על זה?
אכן, לא פשוט בכלל. קשה מאוד. דואגים כל כך למשפחות ההרוגים, לפצועים, לנפגעי החרדה ולא מצליחים לעמוד בזה. ובכל זאת, אנו הורים לילדים, וככאלו, עלינו להשתדל לפחות לצאת מהחרדה האופפת אותנו ובצדק.
אם אתם הורים לילדים רכים ממש, בני שנה ושנתיים אל תתפלאו אם אלו פחות שקטים גם ללא שהם מבינים מה מתרחש. תינוקות קטנים מושפעים ממצב רוחם של ההורים. הם מתקשים להישאר שקטים כשמסביב האש בוערת. לכן, למען הילדים ובסופו של דבר זה למענכם, נסו להירגע באמצעות נשימות מסודרת, נסו לדבר זה עם זה ועם התינוק בכלל בצורה רגועה כמה שיותר ועל אף שאתם בלחץ, לערסל את התינוק ולדבר אליו כדבר אל תינוקות בשלווה, ברוגע, ובשיר.
כשהילדים מעט יותר גדולים, החל מגיל 3 או 4 ומעלה, הם כבר מבינים מה שקורה סביבם, אבל לא תמיד מבינים נכון. ההבנה הבלתי מושלמת מביאה אותם לכך שהם פוחדים ואינם יודעים ממה ומממי.
הם מסוגלים לספר מה שהם שומעים בצורה אחרת לגמרי ממה ששמעו: "היה לנו בבית מחבל, והיה לו רובה והוא עשה טך טח וירה באח שלי" – נכון, הילד שמע את המושגים: מחבל, רובה, יריות, אבל הוא כבר לקח את זה למקום שלו: הבית שלי! האח שלי! וכך הלאה.
אנחנו, המבוגרים עלולים לגרום לילדים להיכנס לחרדות, רק מעצם זה שישמעו חצאי דברים ויבינו חצאי אמיתות. ילד פחות יפחד אם ישמע את האמת. ספרו לו את האמת אבל לא את כל האמת. ספרו לו שאיש רע עשה מעשים רעים, אבל אל תפרטו ואל תפטפטו לפניו פטפוטי שווא, שיביאו אותו אחר כך לפחדים, שתתקשו לצאת מהם.
כשהילד כבר מבין מה אנו מדברים, וגם יודע לשאול שאלות ולהבין באמצעותן יותר ויותר, זה הזמן להקשיב לו.
הורים רבים שואלים אותי: "מה לענות לילד? מה להסביר לו?" והם לא מבינים ששלב ראשון צריך לשמוע ולא להשמיע, להאזין ולא להעביר מידע. כי אם נקשיב לילד נבין שמה שהוא צריך בעיקר, זה להביע את דבריו, שמישהו יקשיב לו, ישמע אותו..
שמישהו יחבק אותו ויחמם את ליבו הדווי.
לא תמיד צריך לדבר, לפעמים החיבוק הוא הדיבור הטוב ביותר ולו הילד מצפה.
בוודאי שהדבר הבעייתי ביותר, זה לענות לו בחוסר נוחות, בחוסר סבלנות או בכעס: "נו, די, אמרתי לך שזה לא עניינך".
אל תשקרו את הילד שלכם. הוא ידע את האמת. אם לא מכם, אז בצורה אחרת.
הרגיעו את הילד בלא לשקר אותו.
מהו דבר האמת הבטוח ביותר?
ה' אלוקי ישראל יודע מה טוב לנו. אנחנו משאירים בידו את הזירה, הוא מחכה לתפילות שלנו ולתהילים שלנו, ואת זה אנחנו עושים ונעשה כל הימים!!!
בכל גיל וגיל חשוב מאוד לא לחשוף את הילדים לחדשות משך כל היום. מותר לשמוע חדשות, אבל בגבול. ראיתם סרטון שמראה את המקרה? הרחיקו אותו מעיניכם, ואם אתם מרגישים חייבים לעצמכם להיות מעורים בפרטים, לפחות חכו עד שהילד ילך לישון, כי חבל להכניס אותו כל כך עמוק פנימה.
ערב פסח. הבית שלנו מחכה לטיפול ולטיפוח. יש כל כך הרבה מה לעשות. בואו, נעסיק את כל בני המשפחה ביחד, כולנו למטרה נעלה אחת. זו התשובה שלנו לטרור: אנחנו נמשיך ונעשה את שלנו בארץ הקודש שלנו. אנחנו אולי חרדים, עצובים, דואגים, בוכים על אובדן ועל סובלים ופצועים, אבל לנו יש אלוקים, לנו יש למה לשאוף. יש לנו חגים וזמנים ואנחנו לעולם לא נפסיק להתכונן להם.
העשייה הברוכה למען החג וההתעסקות המלאה, על אף המצב הבטחוני, יביאו אותנו, בעזרת ה' לרגיעה ולשליטה בחרדה.