גלאט קואצ'ר: להוציא מעצמנו את המקסימום

הנוסחה היא למעשה פשוטה: כאשר יש וריד או עורק סתום והדם אינו זורם בו כבעבר, ניתן ליטול וריד או עורק ממקום אחר, לחבר אותו לערוץ קיים ולייצר מעקף דרכו יזרום הדם אל הלב וממנו. כך מירוץ הזרימה אינו נפסק. הניתוח אינו פשוט, אבל הבחירה היא בין שתי אפשרויות: המשך הזרימה או הפסק החיים.

שתי הברֵרות הללו עומדות למעשה בפני כל אחד ואחת מאתנו מדי יום ביומו. לא פעם אנחנו נתקעים במצבים שונים בחיים, ולא מסוגלים (להחליט לאן) להמשיך. הסיבות למצב הן רבות, ואנחנו אלופים למצוא סיבות למה לא להמשיך או למה לא להתרומם יותר ולהגיע למקומות שבהם הכישורים והיכולות שלנו יכולים באמת להוביל אותנו.

מכירים את זה?

"אני זה לא הוא, הוא מצליח כי 'יש לו את זה'.

צודק, אבל מה זה 'את זה?' תוכל להסביר?

לא יודע איך להסביר.

להגשים את החלום

יש שתולים את ה'את זה' במזל ובגנטיקה של ההוא, או במצבים שלא נתונים לשליטנו.

לרוב אנחנו משתמשים בתירוצים שחוסמים אותנו מלהתקדם! האמת היא שלכל אחד יש 'את זה' – אולי לא את מה שיש ל'ההוא', אבל לך יש את ה'את זה' האישי שלך. כל אחד יכול לממש כישרונות, להגשים מאוויים, לנגוע בחלומות. זה לא סיפור גדול, רק צריך לרצות, ולרצות באמת.

רוב האוכלוסיה לא מממשת באמת את הפוטנציאל שלה. עם יד על הלב: כמה עוד אתגרים, רעיונות, פעולות וחלומות יש לך, כן את/ה, ברשימה במטרה להגשים אבל את/ה אפילו כבר לא מנסה? המון. למה באמת?? למה רק מעט אנשים שנמצאים בקצה הפירמידה מימשו חלומות, הגיעו ליכולות כלכליות או השפעתיות והם במקום בו תמיד הם רצו להיות?! למה

במסגרת החיים הפרטיים שלי אני מתקשה לעשות את השינויים שכל כך אני רוצה ומאמין/ה בהם? ומדוע איני מסוגל/ת לשים גבולות ביחסי עם הזולת, או בעבודה ובכל מקום אחר?

עולם האימון בא לנפץ אשליה ש"אין לי את זה". עולם האימון בא לפרוץ את הגג המדומה שבנינו. הוא בונה את הפלטפורמה אשר עוזרת לאנשים להגיע למיקסום היכולות שלהם.

ההבדל בין אלה שחיים בהסתפקות במועט (ולא במובן החיובי של המושג) לבין אלו שהפכו את המצוינות לאורח חיים וחייהם בנויים סביב מימוש עצמי, הוא, שהמדשדשים עדיין לא סימנו היכן הם רוצים להיות "כשיהיו גדולים". דרך החיים שלהם היא של תגובה ולא יוזמה. כמעט כל סדר יומנו הוא סוג של תגובה: לפרנס (כי צריך), לשלם חשבונות, לדבר עם המורה של הילד כי יש בעיות, לרוץ לרופא כי משהו בלחץ הדם כבר לא איי איי.

כמה מאתנו באמת מנסים ליזום רעיונות חדשים בנוגע לפרנסה, כמה מאתנו פונים מעצמם למחנך/ת של הילדים ומבקשים להעלות יוזמות חינוכיות? כמה מאתנו עורכים בדיקות רפואיות תקופתיות, לא כי קרה משהו, אלא כי אנחנו רוצים לדעת שאנחנו בריאים ומסוגלים?!

כל אחד והפסגה שלו

גם אני, אתה ואת, רוצים ויכולים להימנות בקבוצה הנבחרת הזאת. אין מישהו שמונע זאת מאיתנו. אנחנו רוצים להיות בריאים, רוצים פרנסה מכובדת, רוצים שפע כלכלי, נחת מהילדים; רוצים לדעת לקדם דברים, לנהל שיחות כמו שצריך, להיות עם ביטחון עצמי, לצחוק מכל הלב, ליהנות מהשעה ולהקדיש זמן לדברים שהם 'בונוס'. אני רוצה לחיות קצת יותר את חיי היום יום 'הפעוטים' שלי. זו לא פנטזיה.

המסגרת החיצונית בה אנו חיים היא אמנם קבועה ואי אפשר לשנות, אך את המסגרות הפנימיות ניתן להגדיל ולהרחיב כהנה וכהנה. חשיבה אימונית יכולה לעזור לאדם לחשוב אחרת, לראות אחרת, ולשנות את הפרספקטיבה.

חשוב לזכור כי עולם האימון בא לעמת את האדם עם עצמו ולא עם הישגי האחרים. אדם צריך לנסות להגיע לפסגה, אך הפסגה שלו ביחס לעצמו.

צריך לעזור לאנשים להגיע לשתי תובנות:

1- אתה מקובע בתוך מסגרת מקובעת.

2 - אתה צריך לשחרר.

ד"ר רנה פאוואלורו הבין כי אי אפשר להיתקע באותו מקום. כשדברים תקועים – החיים אינם חיים. אם משהו חוסם, צריך למצוא דרך להמשיך הלאה.

על דרך המעקפים – בטור הבא.

הנה משהו לבנתיים:

קח/י בבקשה דף ועט ורשום/י לעצמך:

מהם לדעתי מעשים של יוזמה ולא תגובה.במה אפשר להרחיב את הריבוע המחשבתי הקבוע, ולנסות 'לחדש' או להעיז משהו.מה יזמתי היום בחיי ולא פעלתי מתוך תגובה?

מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי, מרצה ב"קריה האקדמית" בקרית אונו, סופר ומרצה

eimunmz@gmail.com