אולם מדיסון סקוור גרדן בניו יורק רגיל לארח את משחקי הבית של קבוצת הניו יורק ניקס והופעות של אמנים כמו פול מקרטני ובריאן אדמס. אבל בערב קריר בתחילת מארס מילא את האולם קהל שלא היה מורכב מחובבי ספורט או מעריצים של להקות רוק אמריקאיות. היו אלה אלפי צעירים חובשי כיפות שחורות לצד צעירות חרדיות עוטות פאה נוכרית, שהקשיבו והריעו לצלילי מוסיקה חסידית.
האירוע - הופעה של ענקי הזמר החסידי - הוכתר כניצחון נדיר: ניצחונם של המוסיקאים החרדים על משמרות הקודש והחינוך, שאוסרות על קיום הופעות מוסיקליות.
באירוע הופיעו הזמרים מרדכי בן דוד (ורדיגר), ליפא שמעלצר ודדי גראוכר. השלושה שרו את מיטב הלהיטים הקצביים שלהם, המבוססים על מלים מהמקורות היהודיים. שנה לפני כן נחלו מפיקי האירוע תבוסה צורבת: אירוע דומה היה אמור להיערך לקראת פורים, אבל משלחות של עסקנים חרדים בישראל פנו לרבנים הגדולים במגזר החרדי, ואף שיגרו נציגים לבתיהם של הרבנים בארה"ב, כדי לשכנעם לפרסם איסור על קיום המופע - והמאמצים נשאו פרי.
"תחום ההופעות במגזר החרדי שרוי במלחמה גדולה", אומר ישי לפידות, זמר, מלחין ומייסד להקת אוף שימחעס. "נכון לעכשיו ידם של הזמרים על העליונה בעקבות המופע הענק האחרון בארה"ב. זאת היתה הצלחה גדולה. גם בקיץ מתוכננים מופעים גדולים, כמו זה של תנועת חב"ד שייערך בפארק הירקון עם גדולי הזמר החסידי. אבל היו כבר מקרים שמופעים גדולים התבטלו בעקבות לחץ של עסקנים שרוחם אינה נוחה ממופעי זמר גדולים".
הטיעונים של נציגי משמרות הקודש נגד המופעים לא נוגעים רק לתערובת בין נשים לגברים. הרבנים שחתמו על מכתב שבו איסור לקיים "ערבי שירה" התייחסו גם למופעים שנערכים תוך הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים באמצעות מחיצות. לא רק זאת, אלא שכיום הרבנים אוסרים לקיים מופעים גם כשהם מיועדים לגברים בלבד ונשים כלל לא משתתפות בהם. הטיעון המרכזי של הרבנים הוא כי המופעים נהפכו לאתר הוללות ולמקומות שבהם פורקים הצעירים כל עול, ומגלים סימני הערצה של ממש לזמרים שמרקדים על הבמה - במקום להעריץ את גדולי התורה.
אנשי תעשיית המוסיקה טוענים מנגד כי הרבנים עצמם אינם אוסרים על קיום ההופעות, אלא שזו פעילות של עסקנים שמתנגדים לתעשייה ו"מוכרים לרבנים סיפורי מעשיות", כפי שאומר מפיק מוסיקלי. "הם מספרים להם שיש שם צרחות של מעריצים וערבוב בין נשים לגברים, אבל זה ממש לא נכון", גורס המפיק.
פריד בעקבות ג'קסון
לאיסור על הופעות של אנשי הזמר החרדי יש משמעות כלכלית דרמטית. תעשיית המוסיקה הישראלית מתמודדת עם קשיים רבים, כמו מכת ההורדות באינטרנט וצריבות הדיסקים, אבל לזמרים החסידיים אין כעת אפשרות להתפרנס ממופעים. במקום זאת הם נאלצים להעביר ערב ערב באולמות שמחה בחתונות חרדיות, שבהן בדרך כלל אין דיג'יי, אלא תזמורת חיה עם זמר. אפשרות אחרת להתפרנס היא להסתמך על שולחנם של עשירי המגזר, שעורכים אירועים פרטיים יוקרתיים.
"אפשר אולי להתפרנס ממוסיקה, אבל לא להיות מיליונר", אומר לפידות. "יש כמה אמנים שמקבילים לזמרים הגדולים בציבור החילוני, ברמה של שלמה ארצי, כמו מרדכי בן דוד, אברהם פריד ויעקב שווקי. הם מרוויחים סכומים גדולים, אבל רוב הזמרים מתקיימים מחלטורות של הופעות באירועים משפחתיים ושל ועדי עובדים".
ירידת קרנה של המוסיקה החסידית השפיעה גם על רמת מכירות התקליטים. "רובם מכריע של הזמרים שמוציאים דיסקים רחוקים מלהחזיר את ההשקעה", אומר יובל סטופל, מעבד מוסיקלי ושותף בחברת ההפקות במה כהלכה, המייצגת בישראל בין השאר את אחד מגדולי הזמר החסידי - אברהם פריד. לדבריו, רמת המכירות הנמוכה נובעת גם מהפופולריות של ההורדות ברשת. "האינטרנט הביא כליה על התעשייה. המשבר הכלכלי החמיר את המצב, ואנשים שעד עכשיו הפרוטה היתה מצויה בכיסם שוקלים שוב את סדר העדיפויות שלהם".
עד לפני כמה עשורים המוסיקה החסידית היתה מורכבת רק מקטעי חזנות של גדולי החזנים, שכללו בעיקר פרקי תפילה שנאמרו בבתי הכנסת. המוסיקה, לפי המקורות, היא אמצעי להתעלות לרמות רוחניות גבוהות, כדוגמת שירת הלוויים בבית המקדש. ואולם במהלך השנים נהפכה המוסיקה החסידית לתעשייה של ממש, עם להיטים קצביים, טלנטים, סלבריטאים והופעות ענק.
בתחילה המוסיקה היתה סולידית: הזמר שלמה קרליבך המנוח נהג לשלב קטעי תפילה וחזנות והלחין אלפי שירים שמתנגנים עד היום בבתים חרדיים. בשנות ה-60 היה זה ענק הזמר החסידי מרדכי בן דוד (ורדיגר), שאימץ את סגנונות המוסיקה המקובלים בעולם, כמו רוק קלאסי ופופ, ולמעשה המציא את המוסיקה החרדית החדשה. בן דוד הוא זה שביצע שירים שחדרו גם לתודעה הישראלית, כמו הלהיט "משיח" ואת השיר שנהפך להמנון האוהדים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים - "אנחנו מאמינים בני מאמינים". אגב, לבן דוד קשר לשוק ההון הישראלי - הוא חמו של בעל השליטה בחברת הנדל"ן ארזים, מאיר גורביץ.
בשנות ה-80 פרץ למוסיקה החסידית חסיד חב"ד צעיר בשם אברהם פריד (פרידמן), שיש המדמים את קולו לזה של מייקל ג'קסון. פריד ובן דוד נחשבים כבר עשרות שנים שני הזמרים החסידיים הגדולים ביותר. לצדם מככבים כמה זמרים צעירים יותר, כמו לפידות, שהתמודד בעבר בקדם אירוויזיון עם להקת אוף שימחעס; יעקב שווקי, אברך שמקדיש את רוב שעות היום ללימוד תורה וביצע בין השאר את השיר "רחם" - שזכה להשמעות רבות ברדיו; וליפא שמעלצר, שמהלך על החבל הדק בין סטאנדפיסט חרדי פרוע לזמר נשמה.
המכירות ירדו בדרמטיות
לצד מוסיקת המיינסטרים החרדית התפתח בשנים האחרונות ז'אנר של מוסיקה חסידית אלטרנטיווית. אחד ממאפייניו הוא שמלות השירים אינן לקוחות בהכרח מהמקורות היהודיים אלא נכתבו על ידי כותבי שירים מקצועיים - אך כמובן שהמסרים הם תמיד בנושאי אמונה ודת. הזמרים הבולטים בתחום זה הם שולי רנד, עדי רן ויונתן רזאל. כך גם הזמר עובדיה חממה, שביצע בשנה שעברה את השיר "אנא בכח", שהגיע למקומות הגבוהים במצעדים בתחנות הרדיו.
להקת אוף שימחעס, שהקים לפידות, יצרה כמעט רעידת אדמה במוסיקה החסידית - היא היתה הראשונה שהשתמשה בסוף שנות ה-90 במקצבי הטראנס הפרועים, והיתה נתונה בשל כך לביקורות קשות מהרבנים ואנשי החינוך. לפידות אחראי גם להקמת להקה נוספת שלא הותירה את החרדים אדישים - הקינדרלעך. הלהקה מורכבת מילדים בני 10-14 ששרים שירים חסידיים, ובהופעות הם מציגים כוריאוגרפיה ותנועות גוף שלא היו מביישות את מדונה או בריטני ספירס. הקינדרלעך הצליחו לכבוש חלקים נרחבים מהחרדים המודרנים, אבל הציבור השמרן יותר מגנה אותם בשאט נפש.
לזמר חסידי שמוציא תקליט יש סיכוי נמוך להחזיר את ההשקעה, אך מפיקים בתחום טוענים כי בשנים האחרונות נרשמת אינפלציה במספר התקליטים שיוצאים לאור בשנה. "בעבר היו יוצאים 40-50 דיסקים בשנה, וכיום התעשייה מוציאה יותר מ-200", אומר סטופל. "רק חמישה-שישה זמרים מתוכם מחזירים את ההשקעה ואולי מרוויחים מעט".
איך ייתכן שהתעשייה מפסידה כסף ובכל זאת מוציאה כל כך הרבה דיסקים?
לרוב הזמרים יודעים שאין להם סיכוי למכור דיסקים, אבל ממשיכים להוציא אותם למטרות יחסי ציבור. תקליט חדש מקדם ומפרסם את הזמר, וכך הוא יכול להתפרנס יותר מהופעות בחתונות. בנוסף, האמנים המובילים אצלנו יודעים שהשוק נמצא גם מעבר לים, בארה"ב ובאירופה. בעבר השוק בישראל היה חזק יותר, וכיום השוק בחו"ל גדול פי שניים מאשר השוק המקומי".
סיבה נוספת לגידול בהיקף הפקות התקליטים נעוצה בהתפתחות הטכנולוגית, שבעקבותיה כמעט כל אחד יכול להקליט אלבום שלם באופן ביתי ובעלויות נמוכות. "עלותה של הפקה מינימלית יכולה להסתכם ב-10,000 דולר", אומר סטופל. "אבל הפקתו של דיסק ברמה גבוהה, כזו שמוציאים לאור הזמרים המובילים, עולה כ-50 אלף דולר".
לפי הערכותיהם של פעילים בשוק התקליטים, בעשר השנים האחרונות ירדו המכירות באופן דרמטי. כך למשל, בעוד שבעבר תקליט שהוציא לאור זמר חסידי מפורסם היה נמכר בכ-30 אלף עותקים, כיום "אף זמר לא יעבור את ה-10,000 תקליטים, וגם אז הוא יכול להיות מרוצה", אומר מקור בתחום. לדבריו, "ההורדות לאייפודים לא פוסחות על המגזר החרדי". לפי הערכות, היקפו של שוק התקליטים החסידיים הוא כ-40 מיליון שקל בשנה.
כדי להילחם בתופעת צריבות הדיסקים יצאו אנשי התעשייה בשנים האחרונות בקמפיין תחת הססמה "צרוב זה גזול", שניסה לשכנע את המגזר לא לעשות זאת מטעמים דתיים. לפידות אומר כי הקמפיין לא ממש עזר. לדבריו, "תחום האלבומים שרוי במצוקה קשה, וזו תופעה שאינה ייחודית רק למוסיקה החסידית".
בעיה נוספת היא שחברות ההפצה של התקליטים יצרו דואופול שמקשה על ההתנהלות של האמנים החסידיים. "כיום אין תחרות בתחום ההפצה", אומר גורם הפועל בתעשייה. "בעבר היו כמה חברות הפצה, אבל כיום יש שתיים בלבד - גל פז וגרינטק, והסכומים שהן משלמות לאמנים ירדו באופן משמעותי. פעם זמר היה מקבל 10 דולרים לכל דיסק, וכיום במקרה הטוב הוא מקבל 5 דולרים. בנוסף, פעם זמר היה יכול למכור את המאסטר של הדיסק (הזכויות על התקליט המקורי, נ"ט) ב-50 אלף דולר, וכיום 10,000 דולר זה הישג".
לא מקבלים תמלוגים
הזמרים החסידיים גם כמעט אינם יכולים ליהנות מההכנסות של תמלוגים מהשמעות השירים שלהם ברדיו ובמקומות ציבוריים. "בשוק הכללי יש הרבה תחנות רדיו שמשלמות תמלוגים באמצעות אקו"ם", אומר המפיק שימי גרוס. "אקו"ם גם מעבירה תמלוגים תמורת שירים שמתנגנים באירועים. אבל אצל החרדים יש רק תחנת רדיו אחת שמשלמת תמלוגים - רדיו קול חי, וכעת עלתה לאוויר תחנת רדיו נוספת".
"במוסיקה החילונית התמלוגים הם פת לחמם של האמנים הוותיקים", מסכים סטופל. "בשנים הראשונות רדיו קול חי לא שילם תמלוגים. לאחר מכן תחנות הרדיו האזוריות הגיעו להסדרים מול הרשות השנייה, וכיום הזמרים ניזונים מעט גם מהתמלוגים של הרדיו וגם מהמעט שמושמע בתחנות הרדיו הכלליות".
כדי להתמודד עם הירידה בהכנסות חברו בשנים האחרונות מפיקים במוסיקה החסידית לחברות והחלו להפיק תקליטים תחת חסות מסחרית. התקליט הראשון שיצא לאור בצורה כזו היה של משה (מונה) רוזנבלום, שהוציא ב-2002 תקליט בשיתוף חברת אסם. במשך השנים יצאו לאור כמה תקליטים כאלה, כמו של אברהם פריד בחסות רשת השיווק שפע שוק, או תקליטי אוסף בחסות הבנקים הגדולים בישראל שצורפו לעיתונים החרדיים בחגים.
לפני כשנה אף התקיימה הופעה מושקעת של יעקב שווקי באמפיתיאטרון בקיסריה. מארגני המופע ידעו שבעקבות איסורי הרבנים אין סיכוי שהקהל יכסה את ההוצאות, אך מטרת המופע היתה בעיקר לצלם די.וי.די שנמכר לאחר מכן בחנויות התקליטים ובמחיר מסובסד ברשת השיווק "יש". בנוסף, חברות מסחריות כמו בנק הפועלים, היו מעניקות חסויות בשווי של עשרות אלפי דולרים למופעי ענק של המוסיקה החסידית.
יש מי שמברך על החסויות המסחריות. "זאת הצלחה גדולה משום שהמכירות עולות כשהמחיר נמוך", אומר סטופל. "המהלך הוכח כפתרון ליד הקלה של האנשים על ההורדות מהאינטרנט והצריבות".
לפידות מצטרף אליו: "זאת תופעה ברוכה ואני דוגל בשיטה הזו", הוא אומר. "אם אמן מוצא גוף כלכלי שמוכן לכלכל אותו או לספק לו כלים טכניים כדי ליצור, אני חושב שהוא צריך ללכת על זה - ולא משנה אם זאת חברת סלולר או חברת שימורים".
ואולם גם שיתוף הפעולה הזה נמצא במגמת ירידה: אנשי משמרת הקודש והחינוך מנהלים מאבקים עיקשים נגד הזמרים שלא נשמעים להוראותיהם, ומנסים למנוע מחברות מסחריות לקיים עמם שיתופי פעולה. "גופים רבים שרצו לעזור למוסיקה החסידית ולטפח אותה מעדיפים לא להסתכסך עם העסקנים, ומוותרים על שיתופי הפעולה האלה", אומר לפידות. "העסקנים מטרפדים יוזמות שיווקיות של חברות סלולר ומאשרים רק מוסיקת מיינסטרים. המון אמנים נפגעים מזה. העסקנים מכתיבים לחברות המסחריות רשימה קפדנית של אמנים שעמם הם יכולים לשתף פעולה". לדבריו, החלטות הרבנים נוגעות אפילו לסוגי הרינגטונים שחברות הסלולר מציעות למשתמשים להוריד למכשיריהם.
אחת החברות שצימצמה את פעילותה בתחום המוסיקה החסידית היא סלקום, שפעילה גם במגזר החרדי בתחום המוסיקלי תחת סלקום ווליום. בעבר מימנה החברה הופעות זמר גדולות שהתקיימו במסגרת הקפות שניות במוצאי שמחת תורה, וכן שיגרה ללקוחותיה במתנה תקליטי אוסף של ענקי הזמר החסידי.
"אנחנו רואים חשיבות רבה במוסיקה החסידית", אומר יוני סבג, מנהל מחלקת השיווק בסלקום. "יש לה השפעה רבה על סלקום כחברה שמייצרת תוכן וגם בחיבור שלה לצרכנים - בעיקר לצעירים, שהם קהל חשוב מאוד מבחינתנו".
ואולם גם סלקום נאלצה להפחית באופן משמעותי את הפעילות בתחום. החברה זוכה לכשרות של ועדת הרבנים לענייני תקשורת, ומשווקת למגזר החרדי מכשירים כשרים שאינם כוללים שירותי תוכן והודעות SMS. ההכשר של ועדת הרבנים מאלץ את החברה להישמע להוראות הוועדה עם אילו זמרים אפשר לשתף פעולה ועם אילו לא, ובוודאי שלא לממן מופעי זמר.
"אנחנו לא מתערבים בעסקנויות כאלה או אחרות או במלחמות", אומר סבג. "אני יכול להגיד באופן חד משמעי שגם בתחום המוסיקלי, מאחר שהוא קשור לסלולר, אנחנו עובדים בצמוד עם ועדת הרבנים. אנחנו שמחים מאוד על שיתוף הפעולה הזה והוא תורם בצורה דו כיוונית. אנחנו נשמעים להם גם בהקשר של פעילויות אחרות. הם מביעים את דעתם ואנחנו לא הולכים נגדם. יש רצון מצדנו, ומה שיאפשרו לנו לעשות - נעשה. אנחנו לא נפעל נגד החלטה של אף ועדה כזאת או אחרת".
כדי להמשיך לתמוך במותג סלקום ווליום החברה ממשיכה לקיים פעילות על אש קטנה. חזקי חורוזובסקי, מנהל המגזר החרדי בחברה, מספר כי בפורים האחרון הפעילה החברה משאית פתוחה שנסעה ברחובות הערים החרדיות, כשעליה חסידים מרקדים לצלילי מוסיקה חסידית קופצנית. בנוסף, החברה מעניקה לרוכשי המכשירים הכשרים נגן MP3 מוטען במוסיקה חסידית, ותומכת בפעילויות מוסיקלית במתנ"ס בשכונה החרדית רמת שלמה בירושלים.
בשנים האחרונות החלו חלק מהזמרים החסידיים ללטוש עיניים גם לשוק החילוני. הם הוציאו לאור דיסקים שמותאמים לטעמו של חובב המוסיקה החילוני ועורכים מסע הופעות ברחבי ישראל. אחד מהם הוא השחקן והזמר שולי רנד, שחזר בתשובה והצטרף לחסידות ברסלב. האלבום שהוציא לאור זכה ב"תקליט פלטינה" לאחר שמכר 50 אלף עותקים.
לפידות הוציא לאור דיסק בשם "ואני המנגינה שלכם", שלדבריו מיועד לציבור הדתי והחילוני כאחד. "תמיד הייתי יצרן של מוסיקה לקו התפר, שאותה יכול לשמוע אדם חרדי, מסורתי, חוזר בתשובה או חילוני", הוא אומר. "לכן אני נפגע פחות מהמאבק של העסקנים החרדים, שמתעסקים רק בתוככי הציבור הזה".
ההחלטה להוציא תקליט המיועד לקהל החילוני ולערוך לו מסע הופעות נבעה משיקול כלכלי?
"פניתי לעשייה הזאת מתוך הסתכלות אמנותית. כל אחד צריך לדעת במה הוא טוב, ואני משרת תחום מסוים שהוא מאוד חשוב ועקרוני. אני פוגש הרבה אנשים שהתחזקו בעקבות המוסיקה שלי, ואני מסתכל על זה באופן אידיאולוגי. כמובן שבסופו של דבר זה יותר כלכלי ואני לא מצטער על כך, אבל לא זו הכוונה שלי".
"כולנו נהיינו יותר רוחניים", אומר סטופל. "שירים של אמנים חרדים מתנגנים הרבה יותר בתחנות רדיו חילוניות. באחרונה מנגנים הרבה את השיר שחידש אברהם פריד 'רק אשא תפילה' וברשת ג' זה שיר השבוע. הסקאלה לא תשתנה ולא נשמע פתאום את להקת חסידי בעלזא בגלגל"צ, אבל נפתח פתח ליוצרים שאינם מהמיינסטרים".
מהרוק של הסיקסטיז למוסיקה חסידית
בעשור האחרון הצטרף אל המוסיקה החסידית אמן מוערך היישר מתעשיית המוסיקה של שנות ה-60 בבריטניה: המלחין והמפיק קן ברג'ס, שהלחין ללהקות רוק מצליחות כמו East of Eden ,Tomorrow ו-Zzebra שירים שהגיעו לראש מצעדי הפזמונים בעולם.
הוא גם נהפך למפיק המוסיקלי של הזמרת הישראלית נאוה ברוכין, שהיתה בעבר סולנית שלישיית הנשמות הטהורות. החיבור בין השניים נהפך לקשר זוגי: לאחר תהליך ממושך התגייר ברג'ס ונהפך ליהודי דתי, ברוכין חזרה בתשובה והשניים נישאו כדת וכדין.
לפני חמש שנים הם הקימו את יונייטד סטודיו, אולפן הקלטות שמיועד למוסיקה חסידית. ברג'ס עושה עיבודים מוסיקליים לזמרים מובילים בתחום, ובין השאר הוקלטו בו תקליט אוסף של שירים באנגלית של הזמר מרדכי בן דוד ותקליטים של ישי לפידות.
"חלק מפרויקט החיים של קן היה להקים את האולפן כדי שיהיה בית חם לאמנים חסידיים", אומרת ברוכין. "התייעצנו עם רבנים שעודדו אותנו להקים את האולפן על טהרת הקודש". לדבריה, מצב התעשייה כיום הוא בכי רע. "כל אחד מוציא שיר ותוך שנייה הוא נמצא באינטרנט. המשבר הכלכלי פגע יותר במוסיקה החילונית ופחות בדתית, כי המוסיקה החסידית צומחת בעקבות החתונות והאירועים הרבים שלא נפסקים. יש כל כך הרבה חתונות אצל החרדים והאולמות מלאים. גם החילוניים מתחתנים, אבל הם לא מביאים זמרים שישמחו אותם, אלא דיג'יי".
השפעות הקיצוצים מתבטאות גם בהפקות באולפן שהקימו השניים: "יש אמנים שכותבים שירים בעצמם כדי לא לשלם עליהם למלחינים", מספרת ברוכין. "הם גם משקיעים פחות בכלים חיים ומשתמשים יותר בסינתיסייזר, ולפעמים זה גם יוצא יפה".
במוסיקה החסידית כמעט אי אפשר למצוא בכלל נשים - שמיעת קול נשי אסורה על פי ההלכה. ואולם ברוכין הוציאה לאחרונה דיסק חדש בשם "Hold on to the dream", שמיועד לקהל נשי בלבד. "הרבנים אישרו לי להוציא את הדיסק ואף לאפשר להשמיע אותו בתחנות רדיו חילוניות", היא אומרת.