נבואת 'סוּסִים אֲדֻמִּים' וההכרעה שלא ללמוד תנ"ך

היום, כ"ד בשבט, לפני 2540 שנים (לערך), זכריה הנביא ניבא את נבואת "סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים".

כמו שרש"י לא הבין, כך גדולי ישראל בימינו, ולמרות שיש מאות ראשונים ואחרונים המבארים כל פסוק בתורה הקדושה, אין אנו מבינים זאת - ורק לעתיד לבוא נלמד את הפרקים המוקשים עם הקב"ה, כפי שמעיד הגאון המופלא רבי משה מרדכי שולזינגר זי"ע בספרו 'שיעורי משמר הלוי' (סוטה עמוד 63) "באה אלי אשה זקנה, כבת 90 ושואלת אותי: יש לה שאלה בנביאים ראשונים, מדוע עדו הנביא עשה כך וכך..?

"אמרתי לה: 'תדעי, אסור לך ללמוד תנ"ך'. שאלה: 'מדוע?' והשבתי: 'הרי הבריסקער רב אמר שאפילו בחורי ישיבות אינם מבינים, אז את תביני!... התנ"ך הוא ממש ספר החתום בשבילנו ובעזרת ד' עתיד הקב"ה להיות יושב בבית מדרש הגדול שלו בירושלים וללמוד אותנו את תורתו הקדושה, ואז יבינו...'".

עוד מובא בשמו של הגרי"ז סולוביצ'יק: "תנ"ך נכון - צריך רב'ה, ולנו אין רב'ה". בנוסף יש התבטאות מפליאה של המשגיח הגר"ש וולבה :"סימן לעשירות התורה, הוא הזנחת לימוד הנביאים, והתעסקות בעומקה של תורה שבעל פה".

עוד התבטאות כתב המשגיח הגר"ש וולבה (הובא בהסכמה בספר משבצות זהב על ספר יהושע מהדורת סיון תשע"א) "נביאים ראשונים יכולים ללמוד רק ילדים צעירים או תלמידי חכמים גדולים, כי הבינוניים לא יוכלו להבין את כל העניינים הקשים הנמצאים שם".

מסתבר שדברי רש"י ("נבואת זכריה סתומה היא מאוד... ואין אנו יכולים לעמוד על אמיתת פתרונו עד יבא מורה) עמדו לנגד עיני גדולי ישראל, ולכך פסקו שאין ללמוד תנ"ך.

וכבר קדם להם רש"י הקדוש על דברי ר' אליעזר לתלמידיו (ברכות דף כח ע"ב): "ומנעו בניכם מן ההגיון", מבאר רש"י: "מההגיון - לא תרגילום במקרא יותר מדי משום דמשכא". המאירי פירש כי החשש ב"הגיון" הוא מפירוש המקראות כפשוטם, באשר עלול הדבר להביא לכפירה. ובדומה לכך הערוך פירש כי החשש כאן הוא מ"פתרון פסוק כצורתו". ובצל"ח כתב כי אלו שדעותיהם נפסדות עוסקים בלימוד המקרא, ואם ישקיע עצמו בלימוד המקרא עלול להימשך אחר דעותיהם.

יהי רצון שבמהרה בימינו תתקיים ברכתו של רמ"מ שולזינגר – "עתיד הקב"ה להיות יושב בבית מדרש הגדול שלו בירושלים וללמוד אותנו את תורתו הקדושה".