ברוכים השבים ל'עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ'. המדור שמאלפכם בינה מדי שבוע, שב מפגרת הפורים ובידו שלל ידע שלא היה לכם עד כה.
שורו הביטו וראו:
עולם
אין כניסה: מה קורה בחדר 39?
אם עד עכשיו, בפינת 'אין כניסה', סיפרנו לכם בעיקר על איים או אתרי טבע, כעת יש לנו חדר סודי בלב העיר פיונגיאנג, בירת קוריאה הצפונית. כל כך סודי שמיקומו כלל לא ידוע.
בעולם מאמינים כי 'חדר 39' מארח בתוכו את מרבית הפעילות הלא-חוקית של הממשלה הרודנית הצפון-קוריאנית. כך בין היתר מתנהלת מתוכו תעשיית רווחים פסולים כגון חשבונות בנק פיקטיביים, זיוף דולרים, ייצור וסחר בסמים מסוכנים כגון הרואין, הונאות בינלאומיות, ועוד.
חקירות שונות, בעיקר מצד השכנה-יריבה קוריאה הדרומית, העלו כי פעילויות שונות המזוהות עם חדר 39 מולבנות בידי חברות אזרחיות וממשלתיות שונות. לפי תיאוריות שונות, משרד ממשלתי אחר המכונה חדר 38, שעוסק רשמית בפעילות ממשלתית פיננסית חוקית, משמש כ'חברת קש' עבור חדר 39.
חדר 39 הוא משרד שפעל במבנה שבו פעל קים ג'ונג איל. כיום לא ברור מיקומו המדוייק, אך הערכות שונות מדברות על כך שהוא הועבר למבנה השייך למפלגה השלטת, 'מפלגת הפועלים של קוריאה', לא הרחק מאחד מהארמונות הרבים של משפחת קים.
יש חיה כזו: האם זהו היצור הכי מכוער בעולם?
קחו נשימה עמוקה. הדג שבתמונה, המכונה גם 'דג בועה', מוכר ברחבי העולם כ'חיה המכוערת ביותר', ולכל הפחות כ'דג המכוער ביותר'.
לפני שאתם מקווים שלא תראו יצורים כאלו בחייכם, כדאי שתדעו שישנו 'ארגון לשימור בעלי חיים מכוערים', כן כן, שמטרתו לוודא כי מינים פחות פוטוגניים ישתמרו.
מאחר והדג חי כאמור באזורים מאד לא נגישים - קרוב מאד לקרקעית הים, לא ידוע לחוקרים הרבה על אורח חייו ואפילו על גילו הממוצע. רוב המידע הקיים כיום נאסף על סמך פגרים מתים של הדג שנמשו בטעות על ידי סירות דייג.
עם זאת, יש מדענים שמערערים על עצם התואר 'החיה המכוערת ביותר בעולם' לדג הבועה. על פי אותם מדענים, התמונה המבחילה שמתקבלת כאשר הדג נמשה מהמים אינה דומה למראהו הטבעי, במים העמוקים שלחופי אוסטרליה ושכנותיה.
ההסבר לכך הוא שבכדי לשהות במים העמוקים ולא לצוף למעלה, נברא הדג עם בשר מוזר למדי, שדומה לג'לי. כשהדג מוצא מהים, הרכב בשרו משתנה ומתקבל מחזה מצמרר. אנו יכולים להעיד שראינו תמונות של הדג במעמקי הים, ולא תופתעו לגלות שגם שם הוא לא נראה מי יודע מה.
המקום שבו אפשר לדמוע - אבל לא לבכות
נכון שאנחנו עדיין בחודש אדר, אבל אנחנו מרשים לעצמנו לחזור בקטנה לשגרה. ובכן, אם אתם אנשים עם רגשות - אל תהיו אסטרונאוטים. אגב, אנחנו לא היינו ממליצים על העיסוק המסוכן אף פעם.
כשאדם מגיע לחלל החיצון, קשה להאמין שהוא אינו נתקף געגועים למשפחתו, לעולם המתוקן (?) שהותיר שם למטה, ולדברי מאכל שאינם גאלע. אז קורה שדומעים. קורה. אבל בכי? זה לא יקרה בחלל. למה? בגלל החוסר בכוח המשיכה שגורם לדמעות לזלוג.
הדמעות עשויות להצטבר להן בעין ובהמשך להפוך לגוש ענק וטורדני. אסטרונאוטים שחשים צורך לבכות - מצטיידים קודם לכן במטלית בכדי לנקות את עיניהם. מוציא את החשק לבכות.
שנה
תמונה אחת: כך האייל מגיב למלחמה
התמונה הזו צולמה ברוסיה בידי יבגני אָנַאניֶיביץ' חַאלדֶיי, צלם אוקראיני-יהודי (היה זה כשיהודים אוקראינים היו מגיעים לרוסיה מיוזמתם ולא בכפייה) שכמה מתמונותיו שהתפרסמו מאד.
היה זה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר הנאצים הפציצו את רוסיה בקרב שנקרא 'מלחמת הפטריוטית הגדולה' ושבסופו ניצחה ברית המועצות. באותה תקופה החליטו בצבא הסובייטי להשתמש באיילים לשינוע של חיילים וציוד. למרות שהיה ברשות הצבא כלי רכב, האיילים התאימו יותר לתוואי המושלג של שדה הקרב.
האמונה הרווחת היא שהם אולפו מראש לשדה הקרב, כדי שלא יפחדו מההפגזות, אבל בתמונה הזו של חאלדיי נראה אייל בסוג של הלם קרב כשמעל ראשו חגים מטוסים גרמניים מדגם British Hawker.
אחרים מזלזלים עד היןם בתצלום וטוענים כי מדובר בסוג של פוטושופ, כאשר חאלדיי הבין שתמונת האייל לא מספיק דרמטית הוא הוסיף ברקע תמונות מטוסים והפגזות.
מעניין לציין כי בשלב מסויים הבינו הגרמנים את חשיבות האיילים בקרבות, וניסו להפציץ אותם מהאוויר. או אז החליט הצבא הרוסי לכסות את האיילים המסורים בשמיכות לבנות כדי שייראו כמו השלג.
'אם תדבר יותר מדי... האיש הזה עלול למות'
הנה עוד 'תמונה אחת' ששווה מילים רבות. גם היא צולמה במלחמת העולם השנייה, הפעם בארצות הברית.
החייל שרוחץ את ידיו בחדר השירותים, במחנה הצבאי 'פורט הוד' שבטקסס, מביט בראי - שמשתמשים בו באופן יצירתי למדי: "אם תדבר יותר מדי", כתוב בדף שנתלה שם, "האיש הזה עלול למות". או במילים אחרות: סתמו את הפה, זה מציל חיים.
את הרעיון הגה קצין בשם איוואן סמית', שבין היתר ערך עיתון צבאי לחיילי מחנה 'פורט הוד' - שאגב קיים עד היום והוא מן הגדולים ביותר בעולם. המחנה הוקם בתקופת מלחמת העולם השנייה כבסיס אימונים וניסויים וכמו כן כמחנה שבויים, ובהמשך הוכפל גודלו.
נפש
הכתבת ששינתה את העיתונאות לנצח
עיתונאי מגיע אל מושא התחקיר שלו, כשהוא מחופש לאזרח מן השורה. אחרי שדולה את כל הנתונים שרצה, הוא מחולל בעזרתם מהפכה תקשורתית. שיטה מוכרת, לא? אז תכירו את ממציאת השיטה: 'נלי בליי' - שם עט.
אליזבת ג'יין קוקרן היה שמה האמיתי, אבל באותה תקופה לא היה נהוג לתת לנשים לפרסם כתבות תחת שמן. היה זה בפנסילבניה שבארצות הברית, בסוף המאה ה-19. קוקרן התעצבנה ממאמר שקרא לנשים להישאר במטבח, והשיבה למערכת העיתון במכתב ארסי. העיתון כה התרשם עד שביקש להעסיקה.
קוקרן המציאה את הז'אנר של ביצוע תחקירים בזהות בדויה. בדרך זו חדרה אל תוך מקלט לחולות נפש, כשהיא עצמה מתנהגת כחולת נפש, והצליחה לגלות לעולם את התנאים הקשים במוסד - עד שזה נסגר. בנוסף חשפה התעללות בעובדות במפעלים.
פרוייקט אחר שלה שמשך תשומת לב עולמית היה מסע שיצאה אליו, במסגרתו הקיפה את העולם תוך 72 יום בלבד בשנת 1889. כששבה, נערך טקס גדול שניתן לראות בתמונה.
סלב בקטן: כך נראתה ילדותו של בנימין נתניהו
אייי ביבי ביבי. בסוף הגענו אליך.
אז קודם כל הבאנו לכם תמונות משלבים שונים בצעירותו של האיש שימשול פה לתקופה הארוכה ביותר בתולדות המדינה, כי זו התקופה היחידה בחייו שאפשר לדבר עליה בלי ויכוחים בלתי נגמרים.
בנימין נתניהו נולד בתל אביב בשנת 1949, לאביו ד"ר בנציון נתניהו ולאמו צילה סגל. המשפחה היתה ציונית מאד, ובנימין הקטן גדל תחילה בירושלים (בתלפיות ובקטמון). לכן היה זה פלא עבורו כשהוריו החליטו כי עוקרים לארצות הברית, אבל בכדי להתגייס לגולני שב ארצה - ובצד שמאל ניתן לראות את תמונתו הרשמית בלשכת הגיוס.
עשרות שנים לאחר מכן התראיינו הוא ואחיו עידו, שסיפרו כי קיבלו מהוריהם "המון עצמאות, פשוט נתנו לנו לגדול". לגבי המעבר לארה"ב, "לך וליוני זה היה טראומטי, אני הייתי יותר צעיר. אני חושב שהאווירה במשפחה היתה - אנחנו ישראלים", סיפר עידו.