סארו בריירלי היה רק בן חמש כאשר הלך לאיבוד, הוא נסע עם אחיו הבכור שעבד בתור מטאטא רכבות. זה היה בשעת לילה מאוחרת, הרכבת עצרה בתחנה בעיר מגוריו של סארו, הוא ירד מהרכבת התיישב בתחנה - ונרדם. כשהתעורר הרכבת כבר לא הייתה בתחנה.
"כשהתעוררתי ראיתי רכבת מולי וחשבתי שאחי חייב להיות על הרכבת לא חשבתי שהוא ינטוש אותי. עליתי על הרכבת וקיוויתי לפגוש את אחי", סיפר סארו בראיון ל-BBC שפרסם את הסיפור.
לאחר 14 שעות התעורר סארו בכלכולתה.
כלכולתה, העיר השלישית בגודלה בהודו, ידועה לשימצה במשכונות העוני המחפירים שלה. סארו יורד בתחנה כמובן שהוא מפוחד אבל מהר מאוד הוא למד לדאוג לעצמו והופך לקבצן, אחד מהילדים הרבים המקבצים נדבות ברחובות העיר.
לבסוף נלקח סארו לבית יתומים אשר מסר אותו לאימוץ לידי זוג אוסטרלי בשם "בריירילי" מטסמניה (אי אוסטרלי) "חשבתי שזה נהדר שאני הולך לאוסטרליה. אבל עם הזמן הרצון למצוא את הורי הביולוגים הלך וגבר".
המשפחה נמצאת על ידי גוגל ארץ
למצוא את משפחתו של סארו זו הייתה משימה כמעט בלתי את אפשרית, אבל הרצון העז עשה את שלו, וסארו מצא את משפחתו במדינה בת קרוב למליארד תושבים!
איך הוא עשה את זה?
סארו נכנס לגוגל ארץ והתחיל לסרוק ערים ועיירות בהודו בכדי למצוא תמונה שתצית את זיכרון הילדות שלו. משימה שנדונה לכישלון מראש, אבל אז בדיוק לפני יאוש, הגה סארו תוכנית גאונית - הוא חישב כי היה על הרכבת כ-14 שעות הוא בדק את מהירות הרכבות בהודו, ומצא כי רכבת הודית עוברת ב-14 שעות כ-1200 קילומטר. הוא סימן עיגול על המפה ברדיוס של 1200 ק"מ מסביב כלכולתה, והתחיל לסרוק עיר, עיר ברדיוס המסומן, עד שלפתע בשיטוטיו הרבים הוא מצא עיר בשם קנדהר. "לבי התחיל לדפוק במהירות עם שיטוטי ברחובות העיר, וכל זכרונות הנעורים שלי החלו לצוף".
"סופו של דבר סארו מצא את הבית של הוריו בשכונת "טלי גאנש". כמובן שסארו מייד יצא לדרך. כשהגיע לבית הוריו ציפתה לו אכזבה, הוא מצא את דלת הוריו כשהיא נעולה מבחוץ חבוטה וזקנה, נראה כאילו אף אחד לא חי שם המון זמן...
"רציתי לשוב על עקבותי, אבל שכן עיקב אותי ותחקר אותי מעט, זכרתי את שמות בני משפחתי, סיפרתי לו מה שידעתי. הוא הלך, ולאחר כמה דקות חזר ואמר לי שהוא יקח אותי לאמא שלי"
"בהתחלה לא זיהתי את אימי בפעם האחרונה ראיתי אותה כשהייתה בגיל 34, היא הזקינה מאוד אבל מבנה הפנים שלה הייה עדיין זהה"
"אימי לא יכלה לתפוס שחזרתי אליה אחרי 25 שנה כרוח רפאים". אחרי ההלם הראשון, אימו של סארו לקחה אותו לבקר בכפר את בני משפחתו, ובפיה לא היו חדשות טובות היא סיפרה לו כי אחיו החליק מתחת לגלגלי הרכבת ומת, לכן הוא לא שב לקרא לו.
"הייתי קרוב לאחי והיה קורע לב לדעת, שהוא מת, השמחה נמהלה בעצב" מסיים סארו.
nissim@kikar.net
0 תגובות