בטוקיו, חברות כמו מוֹמוּרי (שפירושה בעברית = "אני לא יכול לסבול את זה יותר") מציעות שירות יוצא דופן שצובר פופולריות: שליחים מיוחדים שמתפטרים מהעבודה בשמם של לקוחותיהם. עובדים כמו 'שוטה שימיזו' מחברת מוֹמוּרי מתקשרים למחלקות משאבי אנוש ומספרים בשם הלקוח מדוע הוא עוזב, למשל, חוסר התאמה בין הציפיות למציאות התפקיד. שירות זה, העולה עד 350 דולר, מיועד למי שרוצה להימנע משיחה לא נעימה או עימות עם המעסיק.
התופעה צמחה במיוחד מאז המגפה, ששיבשה את תרבות העבודה הנוקשה ביפן וערערה את מושג "איש הסאלארי" (פקיד בעניבה וחילפה) המסורתי – העובד שנשאר בחברה אחת עד הפרישה. ההיררכיה הנוקשה בתאגידים היפניים מקשה על עימות ישיר עם ממונים. עובדים רבים משתמשים בשירות בגלל בריונות או הטרדה במקום העבודה, או כי נתקלו בהתנגדות כשניסו להתפטר בעצמם.
המומחים מציינים כי עם כוח עבודה מזדקן ומצטמק, לעובדים יש כעת יותר כוח מיקוח למצוא עבודות אחרות. הם גם פחות סובלניים לדינמיקה רעילה במקום העבודה ומוכנים יותר לעזוב כשאינם מרוצים.
קאורו צודה, חוקר ראשי במרכז המחקר של אינדיד ריקרוט פרטנרס בטוקיו, מדגיש כי "יש כיום מגוון רחב של הזדמנויות עבודה בשוק העבודה, מה שנותן לעובדים יותר בחירה מאי פעם".
טוּאי אידה בן ה-25, לדוגמה, שילם למישהו כדי שיתפטר בשמו בגלל שעות עבודה ארוכות שהבוס שלו לא לקח ברצינות. הוא הרגיש הקלה עצומה לאחר שקיבל אישור להתפטרותו, וכיום הוא בעצמו עובד במוֹמוּרי כדי לעזור לאחרים.
בסקר שנערך ב-2024, כמעט 1 מכל 10 חברות יפניות קיבלה התפטרויות באמצעות "מתפטרים בשם אחר". מוֹמוּרי לבדה מטפלת בכ-2,500 מקרים בחודש, עלייה משמעותית מ-200 מקרים בחודש ב-2022. רוב הלקוחות הם בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, אך היו גם מבוגרים יותר, כולל לקוח בן 83.
חברות המקבלות שיחות אלו מגיבות לעיתים קרובות בתחילה בבלבול ואז בכעס, אך כיום המושג מוכר יותר, ותגובות של "אה, אני מבין" הופכות שכיחות יותר.
ככל שהחציצה בפני התפטרות הולכת ופוחתת, חברות נאלצות לחשוב מחדש כיצד הן מושכות, משמרות ומתגמלות עובדים. כפי שקנטו סאנו, שהתפטר בגיל 31 כדי לחפש עבודה שהוא נלהב ממנה, אמר: "בסופו של דבר, הגעתי למסקנה שהאפשרות הטובה ביותר – ה'מהלך החזק ביותר' – היא ליהנות מעבודתך כעובד חברה תוך כדי עשיית דברים שמרגשים אותך". אזרחים רבים מעידים: השינוי הזה מעצב מחדש את שוק העבודה היפני.
0 תגובות