חורבן, סושי ודינוזאורים: הכירו את הניחוחות והבשמים המוזרים בעולם | חלק שלישי

כפי שראינו בשני החלקים הקודמים, ההיסטוריה של הבישום האנושי התפתחה לאורך אלפי שנים כמאמץ מתמיד להרחיק את ריחות הריקבון, להעניק למשתמש הילה של ניקיון ולשדר עושר ואף קדושה. אולם, בעשורים האחרונים חלה תמורה רדיקלית בתפיסת הריח ככלי אמנותי. תעשיית בישום הנישה (Niche Perfumery) המודרנית אינה מסתפקת עוד ביצירת ניחוחות "נעימים" במובן הקלאסי, היא חוקרת את הגבולות שבין המשיכה לדחייה, בין האסתטי לנתעב, ובין הזיכרון האישי לטראומה הקולקטיבית.

הפרדוקס של טום פורד: Lost Cherry והמיתוס של הגופה המתוקה

אחרון חביב | התעשיין האגדי חביב אלקניאן - הקורבן הראשון של המהפכה האיראנית

דני שפיץ|17:45

מי מטפל בשברי הטילים שנופלים, לאן זה נלקח ומה עושים עם זה? | הצצה מרתקת

שמאי צוק|17:45

אחד המקרים המרתקים ביותר של חיבור בין בישום יוקרתי לבין קונוטציות מפחידות נוגע לבושם בשם Lost Cherry של מעצב העל טום פורד. למרות שהבושם שווק כניחוח גורמנדי (משפחת בשמים בעלי ניחוח מתוק ו'אכיל') המבוסס על דובדבנים ושקדים, התפתחה סביבו מיתולוגיה אינטרנטית הטוענת כי הוא מריח כמו "גופה מתוקה" (Sweet Cadaver). מונח זה אינו המצאה שיווקית ולא ספקולציה הנובעת ממוח קודח של אלמוני תמהוני, אלא תיאור ריח המתבסס של שלב מסוים בתהליך הריקבון או השימור של גופות, שבו ריחות ביולוגיים מתערבבים עם חומרי חניטה.

ההסבר המדעי לתופעה זו נעוץ בתרכובת הכימית בנזאלדהיד (Benzaldehyde). בנזאלדהיד הוא החומר האחראי לריח המריר-מתוק המובהק של דובדבנים ושקדים, אך הוא משמש גם כמרכיב מרכזי בנוזלי חניטה ובחומרים שנועדו למסך ריחות ריקבון בבתי הלוויות. מתלמדים בתחום הקוסמטיקה של בתי הלוויות דיווחו בפורומים שונים כי הריח של Lost Cherry מזכיר להם באופן מטריד את ריחן של גופות שעברו חניטה, מה שיצר הקשר בלתי נפרד בין הבושם לבין רגעי הפרידה האחרונים מהמת.

למרות ההקשר המרתיע עבור חלק מהצרכנים, הבושם נותר סיפור הצלחה מסחרי כביר. כשהוא מדגים כיצד מרכיב כימי אחד יכול לעורר תגובות רגשיות מנוגדות לחלוטין - החל מתשוקה ורעב למשהו מתוק ועד לרתיעה וזיכרון של מוות. טום פורד, הידוע בשימוש שלו בפרובוקציה שיווקית, יצר בבושם זה, שמחירו נע בין 320$-500$, מתח תמידי שבין היופי המלוטש של המותג לבין המרכיבים הקיצוניים שמרכיבים אותו.

טוסקובאט והבושם בריח חורבן ומלחמה: Inexcusable Evil

בעוד שהקישור של טום פורד למוות היה מקרי או משני, בית הבישום הרומני Toskovat' (טוסקובאט) הופך את הטראומה והכאב למרכז היצירה שלו. המייסד והבשם, דוד-לב זיפה-סליבינסקי (David-Lev Jipa-Slivinschi), טוען כי "ריח המוות אינו קיים, אך ריח העדות למוות ברור מאוד". הבושם המפורסם ביותר של המותג, Inexcusable Evil (רוע בלתי נסלח), הוא ניסיון נועז לתרגם ריחנית את המציאות של שדה הקרב ושל חורבן עירוני.

הבושם אינו פועל לפי חוקי ה"נעימות" המקובלים. הוא נפתח בריח חריף של אבק שרפה ואוזון (הריח שנוצר לאחר פריקה חשמלית או לפני סערה), המעורר תחושת סכנה מיידית. ככל שהניחוח מתפתח על העור, הוא חושף תווים של דם, יוד ותחבושות, המזכירים באופן ריאליסטי בית חולים צבאי. הבסיס של הבושם הוא ריח של בטון הרוס (Fallen Cement) וגשם, דימוי של עיר לאחר הפצצה.

התגובות ל-Inexcusable Evil נעות בין הערצה ליצירת האמנות לבין רתיעה פיזית. משתמשים דיווחו כי הבושם גורם להם להרגיש "חולים" או "לא בנוח", אך בו בזמן הם מוצאים את עצמם חוזרים להריח אותו שוב ושוב בגלל המורכבות הממכרת שלו. המותג משתמש במחירי פרימיום ($315 - $330 ל-60ml) כדי להדגיש את אופיו האמנותי והאקסקלוסיבי של המוצר, כשהבקבוקים מיוצרים בכמויות מוגבלות עבור קהל של אספנים ואניני ריח המחפשים חוויה רגשית מטלטלת.

הפיזיולוגיה של הדחייה: Sécrétions Magnifiques והפרשות הגוף

הבושם הבא הוא לא קל לעיכול בכלל. המותג הצרפתי Etat Libre d'Orange (ELDO) פרץ לתודעה העולמית עם הבושם Sécrétions Magnifiques ('הפרשות מפוארות'), יצירה שנועדה להריח כמו הפרשות גופניות כדוגמת דם, זיעה ורוק. הבשם אנטואן ליי (Antoine Lie) ביקש ליצור ניחוח ש'מנצח את ההיגיון', אך התוצאה נתפסת על ידי רבים כאחת היצירות הדוחות ביותר בתולדות הבישום.

הבושם משתמש באקורדים מתכתיים וביודיים כדי לדמות דם, ובשילוב עם חלב ואצות הוא יוצר תחושה של משהו ביולוגי חי, דביק ואינטימי באופן פולשני. בפורומים של חובבי בשמים הוא מתואר כבושם ש"מכייל מחדש את מערכת הרספטורים האנושית", עד כדי כך שריח של חיתולים משומשים או בעל חיים נרקב עשוי להרגיש כמו הקלה בהשוואה אליו.

הצלחתו של ELDO אינה מלמדת על האהבה לניחוח שלו, היא רק מראה כי הבושם הפך לסוג של "מבחן אומץ" בקרב חובבי בישום. למרות שהוא כמעט ואינו לביש בציבור, הוא נמכר היטב כפריט לאספנים שרוצים להחזיק בפיסת היסטוריה של האוונגרד הריחני. המותג מצליח לשמור על מחירים נגישים יחסית בהשוואה לבתי נישה אחרים (40-50 דולר), מה שמאפשר לקהל רחב יותר להיחשף ל'ניסוי האמנותי' הזה.

גן חיות בבקבוק: Zoologist והחזרה לטבע הפראי

מותג הנישה הקנדי Zoologist, שנוסד על ידי ויקטור וונג בטורונטו, מציע פרשנות ריחנית מרתקת לעולם החי. כל בושם מוקדש לחיה אחרת, אך במקום ליצור ריח נעים של סבון עם ציור של חיה, וונג עובד עם בשמים מובילים כדי ללכוד את סביבת המחיה והפיזיולוגיה של החיה.

הבושם Tyrannosaurus Rex (טירנוזאורוס רקס) הוא דוגמה מובהקת לקו הקיצוני של המותג. הוא מנסה לשחזר את עולם הדינוזאורים ברגע ההכחדה הגדולה: ריח של יערות קדומים בוערים, דם של טרף, עור גס ותווים מתכתיים. זהו בושם בעל נוכחות עצומה, שמשתמשים מתארים כ"מפחיד" ו"עוצמתי באופן בלתי נסבל".

מנגד, הבושם Squid (דיונון) חוקר את המעמקים המלנכוליים של האוקיינוס. הוא משלב ריח של דיו כתיבה, מלח ים ואמברגריס (חומר המופק ממערכת העיכול של לווייתנים, המופיע פה בגרסה סינתטית מטעמי אתיקה). למרות המוזרות של ריח הדיו, הוא הפך לאחד הבשמים הפופולריים של המותג בזכות התחושה המרגיעה והייחודית שהוא מעניק.

ספריית ריחות יומיומיים: Demeter Fragrance Library

אם רוב מותגי הנישה שואפים ליוקרה ואמנות גבוהה, המותג האמריקאי Demeter Fragrance Library (דמטר) פונה לקהל הרחב עם קונספט של "ספריית ריחות" יומיומיים. דמטר מתמחים ביצירת ריחות בעלי תו אחד מרכזי, שמטרתם לעורר זיכרון או חוויה ספציפית, גם אם היא מוזרה לחלוטין.

בין היצירות המשונות ביותר שלהם ניתן למצוא את:

• Funeral Home (בית לוויות): ניחוח המבוסס על פרחי כריזנתמה, שושן ומהגוני, שנועד לשחזר את הריח המדויק של 'טקס פרידה בבית לוויות'.
• Zombie (זומבי): הבושם מריח כמו קרקעית יער רטובה, טחב ופטריות, כדי להעניק למשתמש ריח של מישהו ש"חזר מן המתים".
• Pizza (פיצה): הושק ב-2013 וכולל תווים של גבינה, עגבניות ואורגנו. זהו בושם שנועד לשעשע ולעורר תיאבון.
• Dirt (אדמה): אחד הלהיטים הגדולים של המותג, המריח בדיוק כמו אדמת עציצים רטובה וטרייה.
• Kitten Fur (פרוות חתול): ניחוח מושק רך בהשראת החמימות העדינה של חיבוק חתלתול זעיר.

כשבנוסף ישנם ריחות לא שגרתיים נוספים כמו: רכב חדש, טרמפנטין, ספר ישן, סושי, שלג, בייגל ועוד.

דמטר מציעה את בשמיה במחירים נגישים מאוד (30-70 דולר), מה שמאפשר לאנשים להשתמש בהם כמתנות משעשעות או ככלי ל"שכבות" (Layering) של ריחות כדי ליצור חתימת ריח אישית ויוצאת דופן.

מחווה לחיים עצמם: Comme des Garçons

בית האופנה היפני Comme des Garçons (קומד דה גרסון), בניצוחה של ריי קוואקובו, היה מהראשונים להכריז "מלחמה" על המרכיבים הטבעיים בבישום. סדרת Series 6: Synthetic שהושקה ב-2004 היא מחווה לריחות המודרניים, האורבניים והמנוכרים של העיר.

הבושם Tar (זפת) הוא אולי המפורסם ביותר בסדרה. הוא מנסה ללכוד את הריח של כביש אספלט רותח, גז עירוני וסיגריות. בושם אחר, Garage (מוסך), מריח כמו שמן מנועים, גומי, נפט ומתכת קרה. בשמים אלו אינם מיועדים למשוך מחמאות במובן המסורתי, אלא לשמש כהצהרה אמנותית על החיים במאה ה-21 ועל היופי שנמצא דווקא במקומות הלא-צפויים של התעשייה.

מותגים חדשים יותר, כמו Snif, ממשיכים בקו זה עם בשמים כמו Dead Dinosaur, שמריח בעיקר כמו דלק (Gasoline) ואספלט, כמחווה 'לריח הילדות של תחנות דלק'. המגמה הזו מראה שקיים קהל הולך וגדל שמעדיף את הריח ה"אמיתי" והמחוספס של המציאות על פני הפנטזיה הפרחונית של הבישום הקלאסי.

המשיכה ל"מלוכלך": Marlou והחזרה לגוף האנושי

בעוד שמותגים אחרים חוקרים את המוות או את התעשייה, בית הבישום הצרפתי Marlou (מארלו) מתמקד בריחות הגוף האנושי ה"חי". המותג מתמחה בשימוש במושק (Musk) חייתי ובמרכיבים כמו סיבט (Civet) וקסטוראום כדי ליצור ניחוחות המדמים ריח של עור לאחר יום ארוך, קרקפת או גוף.

הבושם Poudrextase משלב בצורה פרדוקסלית בין ריח של אבקת אורז וקוסמטיקה יוקרתית (המזכיר פודרה של סבתא) לבין תת-זרם של מושק חייתי המזכיר גוף שלא התקלח. התוצאה היא ניחוח שמרגיש "חי" בצורה כמעט פולשנית, ומשתמשים דיווחו שהוא מעורר תחושה של פיזיות עמוקה. הבושם Carnicure (קרניקור) לוקח את זה צעד קדימה ומציע ניחוח של "פרוות חתלתול" משולבת עם מושק ונילי ופרחים מתקתקים, מה שיוצר תחושה של חמימות ביולוגית מנחמת ומטרידה בו-זמנית.

ריחות של הצלחה ונוסטלגיה: כסף וספרים

חלק מהבשמים הקיצוניים ביותר אינם מנסים לעורר דחייה אלא ללכוד מושגים מופשטים כמו "עושר" או "ידע". הבושם Paper Passion, שנוצר על ידי הבשם גזה שון בשיתוף פעולה עם המעצב קרל לגרפלד והמגזין Wallpaper, נועד להריח בדיוק כמו ספר שזה עתה יצא מבית הדפוס. הבושם מכיל תווים המדמים את השילוב הייחודי של דיו ונייר טרי, והוא נמכר בתוך ספר אמיתי שבו נחפר חלל לבקבוק. זהו פריט אספנות שמיועד לאוהבי ספרים (Bibliophiles) שרוצים לשאת עמם את הריח של ספריה חדשה.

בצד השני של הקשת נמצא המותג Liquid Money (כסף נזיל), שהושק לאחר הופעה בתוכנית "Shark Tank" ('הכרישים' האמריקאית), שם זכה למימון מהיזמים העשירים שהשתתפו בתוכנית. המותג מציע שני בשמים מרכזיים, His Money ו-Her Money, שמטרתם לשחזר את הריח של שטרות דולר אמריקאיים חדשים. הניחוח משלב תווים של כותנה, פשתן (החומרים מהם עשויים השטרות) יחד עם הדרים ועצים יקרים. הבשמים מגיעים כשהם ארוזים בתוך שברי שטרות דולר אמיתיים שנגרסו, כדי להעניק למשתמש תחושה של "ריח ההצלחה".

הפסיכולוגיה והכלכלה של הבושם הקיצוני

השאלה המרתקת ביותר היא "מדוע?". מדוע קיימת דרישה לריחות שרוב האנשים היו מגדירים כמפגע תברואתי? התשובה טמונה בשינוי התפקיד החברתי של הבושם. במאה ה-21, הבושם הפך לכלי לביטוי עצמי רדיקלי. עבור הצרכן של דור ה-Z ודור המילניום, המותגים המסחריים הגדולים נתפסים כגנריים ומשעממים. הבושם הקיצוני מאפשר לאדם לספר סיפור, להביע עמדה פוליטית או פשוט להתבלט בסביבה רוויה בסטנדרטים אחידים של יופי.

בנוסף, קיים האלמנט של "אסתטיקה של הנתעב". בדיוק כפי שאנשים נהנים לקרוא ספרי אימה או לצפות בתכנים מפחידים כמו גם להנות מאמנות מודרנית מזעזעת, כך קיים עונג אינטלקטואלי בפירוק הריח המורכב של הבושם. חומרים כמו אינדול (Indole) - שנמצא במינונים גבוהים בהפרשות גוף ובמינונים נמוכים בפרחי יסמין - מדגימים את הקשר ההדוק שבין היופי ללכלוך, הכל בסוף שאלה של מינון.

מבחינה כלכלית, בשמי הנישה הם אחד המגזרים הצומחים ביותר בתעשיית היופי. למרות (ואולי בגלל) המחירים הגבוהים והריחות הבעייתיים, מותגים כמו Zoologist או Toskovat' נהנים מקהל מעריצים אדוק שמוכן להשקיע בבקבוקים שערכם עשוי לעלות עם הזמן כפריטי אספנות.

תם ונשלם

תעשיית הבישום הקיצונית והמוזרה היא הרבה יותר מקוריוז חולף, היא ביטוי לרצון האנושי לחקור את המורכבות של הקיום דרך החושים. מהשימוש בבנזאלדהיד ב-Lost Cherry של טום פורד המזכיר גופות חנוטות, ועד לריחות המלחמה והטראומה של Toskovat', הבושם המודרני משמש כגשר בין המדע לאמנות ובין הזיכרון לחומר.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

מקורות:

לצורך המחקר עבור סדרת הכתבות נעזרנו רבות באתרים שונים המתמחים בבישום כדוגמת האתר fragrantica, כתבות שפורסמו במקורות שונים, ערכים רלוונטים בוויקיפדיה ושיחות עם מומחים לצד ניסיון חיים והיכרות אישית. ברצוננו לנצל את המקום ולהודות לכל המסייעים בהיכרות עם העולם הזה, זה סייע רבות בהכנת הכתבה (ד.פ - שוב, הדברים מכוונים בעיקר אליך, על הסבלנות וההסברים המרתקים, תודה).

אם לדעתכם ישנה שגיאה בכתבה או גם אם אתם רק רוצים לספר איך היתה החוויה של הקריאה, נשמח לשמוע מכם במייל: avishai@kikar.co.il