בשבוע שעבר עסקנו בסיפור ההיסטורי של הבשמים. עקבנו אחר התיעודים הראשונים של רקיחת הבשמים, ספרנו על הבושם שגרם ללוחמים לנסות לכבוש ערים וגם בררנו למה ואיך הפכה צרפת למעצמת בישום, כשלבסוף הוצגו תהליכי ההכנה המורכבים וחומרי הגלם היקרים.
השבוע נמשיך ולבקר בעולם מיוחד במינו, עולמם של בתי הבישום היקרים ביותר בעולם.
התוצר המשובח - תולדות בתי הבישום היקרים בעולם
השילוב חסר הפשרות של חומרי הגלם הנדירים ביותר בטבע שחלק מהם הזכרנו, יחד עם אומנות צורפות ועיצוב ברמת הוט-קוטור עילאית, יצרו שוק של מגה-יוקרה, בו מחירו של בקבוק בושם יכול לממן רכישת אחוזה שלמה באזורי הביקוש הגבוהים בעולם. שוק זה פונה לאוכלוסיית טריליונרים ואלפיון עליון המחפשים סממנים מובהקים של מוצרי צריכה ראוותניים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בכדי להבין את הבסיס להקמתם של בתי בישום יוקרתיים, צריך להתחיל בקשר הכמעט תורשתי שקיים מאז ומעולם בין כס המלוכה לאומנות הבישום והקוסמטיקה, כאשר בתי אופנה אירופיים ובוטיקים היסטוריים יצרו וקיבעו אגדות באמצעות אספקת חסויות בלעדיות לראשי אימפריות ומשפחות מלוכה.
מלחמות הריח של האימפריה: נפוליאון וז'וזפין
הקיסר והמצביא הצרפתי נפוליאון בונפרטה איתו פתחנו את הכתבה בשבוע שעבר, היה צרכן אינטנסיבי ואובססיבי של מי קולון. בניגוד לדמותו המיליטריסטית הנוקשה, נפוליאון חיפש ברמה היומיומית את הניחוח המרענן, התרופתי והנקי של צמח הרוזמרין - המרכיב הקלאסי באו דה קולון - אשר הזכיר לו, ככל הנראה, את הריחות של צמחיית הפרא הפורחת על הצוקים הסלעיים במולדת נעוריו, האי קורסיקה.
על פי רישומי החשבונות ההיסטוריים של בית העסק של ספקו האישי, הרקח שארדן (Chardin), נפוליאון החזיק בהזמנה קבועה חריגה בהיקפה שכללה אספקת כ-50 בקבוקי או דה קולון מדי חודש בחודשו. קבלות מרבעון שנת 1806 אף מראות חיוב עבור 162 בקבוקי קולון שסופקו לו בעלות של 423 פרנק (לפי המרה לפי ערך לכסף של היום זה 7,400 ש"ח), לצד משחות וספוגים. נפוליאון לא רק התיז את הבושם בנדיבות רבה על חולצותיו, אוזניו וצווארו לאחר הרחצה, אלא לעיתים קרובות אגדות מספרות כי אף נהג לטפטף לפיו ולשתות טיפות ספורות מן הבושם (שכלל אחוזי אלכוהול כמעט טהור) כדי לקבל מרץ ואנרגיה לפני צאתו לשדה הקרב בטקטיקות המערכה הצבאית.
מנגד, כפי שהזכרנו בחלק הראשון, אשתו הקיסרית ז'וזפין הציגה תפיסת עולם ופילוסופיית ריח שונה לחלוטין ואף הופכית ממנו. היא העדיפה באופן מסורתי ניחוחות פרחוניים כבדים, עזים, מתוקים וסופר-חייתיים, וגילתה התמכרות ספציפית ומובהקת לריח של מושק עוצמתי וסיגליות פאודריות. חשבונות העתק של חצר הקיסר כללו לא פעם דרישת תשלום עבור בקבוקי ענק של יסמין טהור שנרקחו רק בשבילה. ז'וזפין קבעה אופנה כאשר הורתה לשתול בערוגות טירת רואל-מלמזון (Ruel-Malmaison) צמחי קמליה, פרחי יקינתון כבדי ריח, דליות וטוברוז רעילים.
היא גילתה חיבה חסרת מעצורים לצמח ה-Mignonette (צמח ממין הרכפה שנודע בניחוח דומה לסיגליות), שנפוליאון עצמו דאג לשלוח אליה במיוחד מזרעים שמצא במסעותיו הצבאיים במצרים. בשל החריפות ועוצמת הסירחון של רחובות פריז בתקופה שטרם התפתחות סניטציה מודרנית וביוב סדור, ז'וזפין והאצולה הצרפתית נהגו לפזר ולהניח ערוגות מפרח זה במרפסותיהם כדי למסך ולהשמיד את צחנת הביוב והרפש.
טריאנון והמלכה שאיבדה את ראשה: מארי אנטואנט
דמות מרכזית נוספת בהיסטוריית הראווה הריחנית הצרפתית היא כמובן המלכה מארי אנטואנט. אנטואנט נודעה בהתמכרותה התהומית למוצרי טיפוח יוקרה וצרכנות נהנתנית רבת מימדים, תוך התזת כמויות מוגזמות של בושם מדי יום ביומו. במסגרת גחמותיה, היא הורתה לרקח האישי שלה, ז'אן-לואי פרג'ון (שעבד גם בשיתוף עם ספּרה האישי, לאונרד, לפיתוח משחות שיער בניחוח יסמין שכיסו את הריח הטבעי של הפאות של המלכה), לרקוח עבורה הרכב ייחודי כהומאז' וכהקדשה לאחוזה האינטימית והאהובה עליה ביותר. הבושם שכונה "Parfum de Trianon" (בושם טריאנון) שילב מים עדינים של פריחת התפוז ולבנדר הדרים, פטיטגריין וברגמוט, כשהוא מונח על קומפוזיציה עשירה ועמוקה מאוד של תווי בסיס פרחוניים: תמציות טוברוז אינדוליות, שורש איריס (אורריס), יסמין טהור, קורט עוקצני של מושק טבעי ונגיעות גלבנום ירוקות ומרירות.
ההשפעה והרושם האולפקטורי של מארי אנטואנט שרד הרבה מעבר להוצאתה המפורסמת להורג בגיליוטינה. מאות שנים מאוחר יותר, בשנת 2011, בית הבישום ההיסטורי והעתיק האוס אוף לובין (Lubin) טען כי החזירו לחיים ומצאו את הנוסחה המקורית, העתיקה והסודית שהרכיבו עבור המלכה האבודה רגעים ספורים לפני תפיסתה. בית לובין השיק את התרכובת המודרנית של ריח ורדים, יסמין, קטורת, קינמון ואלגום תחת השם הקודר והמלכותי "Black Jade" ("ירקן שחור"), כדי לסמל כוח בלתי מרוסן, מסתורין אפל וסטטוס אצילי של הון עתיק שניזון מטרגדיה.
המלוכה הבריטית: דיפלומטיה עם ניחוח משלה
המסורת המהודרת נמשכת בתוקף רב גם במשפחת המלוכה הבריטית המודרנית, אשר בני משפחתה הפכו לשגרירים בלתי רשמיים של ריחות נחשקים המעוררים הדים תקשורתיים.
המלכה אליזבת השנייה
המלכה המנוחה המפורסמת נודעה בהקפדתה השמרנית על סממני יוקרה מסורתיים. למשפחה קשר מיוחד לחברת הבישום הבריטית הוותיקה פלוריס (Floris) הפועלת בלונדון עוד מתחילת המאה ה-18. החברה החזיקה לאורך שנים בתואר הרשמי של "יצרנית תמרוקי רחצה במינוי הוד מלכותה" (Royal Warrant משנת 1993) והמלכה התבשמה לעיתים קרובות ב-White Rose של המותג.
מעבר לכך, בסנטימנטליות משפחתית נוגעת ללב, נהגה המלכה לעטות גם את "L'Heure Bleue" של בית הבישום היוקרתי הצרפתי גרלן (Guerlain), כמחווה אוהבת לזיכרונה של אימה (המלכה האם), שזה היה הבושם הצרפתי האהוב עליה.
המלך צ'ארלס
המלך צ'ארלס עצמו מתהדר גם הוא באופן אישי בבשמי יוקרה. בנו, הנסיך הארי, ציין בזיכרונותיו כי צ'ארלס בהיותו צעיר נהג למשוח ולהתיז באגרסיביות את בושם "Eau Sauvage" המיתולוגי של המותג Dior על כל חלקת עור חשופה, לרבות לחייו, צווארו ודש פתח חולצתו באופן שהותיר ענן סמיך ושובל ריח בכל אגף הארמון בו ביקר.
קשרי המלוכה הבריטית כוללים גם את בית הבישום הבריטי המפורסם והיקר להפליא של המעצב קלייב כריסטיאן (Clive Christian). בית בישום יוקרתי זה מבוסס היסטורית על רכישתה המחודשת בשנת 1999 של חברת הקוסמטיקה המלכותית "The Crown Perfumery". מותג היסטורי ייחודי זה הוקם במוצהר בשנת 1872 בלונדון והוא היחיד בהיסטוריה האנגלית כולה שקיבל אישור מפורש אישית מידיה של המלכה ויקטוריה להשתמש בעיצוב סמל כתר המלוכה האמיתי על גבי פקקי כל בקבוקיו כהכרזה על איכות בלתי מתפשרת ואצולת משרתים. במקביל, גם חברות כמו Atkinsons חגגו 200 שנה לקיומן עם השקות כמו "Oud Save the King" (משחק מילים עם god save the king - ההמנון הרשמי של בריטניה) כאזכור לקשר המלכותי החזק.
גם לדור הצעיר ישנה השפעה רבה. אנקדוטה מעניינת היא זו שקייט מידלטון - נסיכת ווילס - ביום חתונתה לנסיך וויליאם בשנת 2011, ויתרה על מותגי הענק ובחרה לתמוך באופנת הנישה המקומית, כשעטתה את הניחוח ה'קליל והמרומם' White Gardenia Petals של מותג הבריטי הקטן והבלתי מוכר עד אז, Illuminum. הבחירה הזניקה את המכירות של המותג בן לילה.
מורשת בתי הבישום הגדולים ויצירות המופת שלהם
בעקבות הייצור לבתי המלוכה גדל הביקוש בקרב יתר שכבות האוכלוסיה והוא הביא איתו פריחה אדירה של תעשיית הקוסמטיקה המוכרת לנו. נסקור עתה כמה מהבתים המוכרים והוותיקים בעולם, שכן כל תעשיית קוסמטיקה אירופאית מובילה מתהדרת בספינות דגל ובאמנים שיצירותיהם שינו את חוקי המשחק של 'שוק התמרוקים' לעד.
Chanel No. 5 - המהפכה של הכימיה המודרנית אל מול קלאסיקה
שאנל מספר 5 (Chanel No. 5), אשר הושק לראשונה בשלהי 1921, נחשב ללא צל של ספק לבושם הנמכר, המפורסם, והמיתולוגי ביותר בהיסטוריה העולמית. המהפכה שהובילה אשת האופנה קוקו שאנל, יחד עם הרקח והכימאי הצרפתי-רוסי הגאון ארנסט בו (Ernest Beaux), לא הסתכמה בעיצוב בקבוק אלא בגישה רעיונית שלמה.
קוקו דרשה ליצור יצירה מלאכותית עבור נשים שתריח "כמו אישה אלגנטית ומתוחכמת, ולא רק כאילו יצאה מגן של פרחי ורדים". ההישג המדעי המרהיב של בו היה השימוש התקדימי והאגרסיבי בתרכובות אורגניות סינתטיות חדשניות בשם "אלדהידים" (Aldehydes). חומר זה הציג פרופיל ריח מופשט, המדמה שלג קריר וניקיון נוצץ שמעולם לא הופיע בטבע לפני כן. הם הוציאו את הקומפוזיציה - שהייתה רוויה עד גדותיה בשמנים כבדים ועמוקים של פרחי יסמין משובח מחוות העיר הצרפתית הנודעת גראס, עלי ילאנג-ילאנג חריפים מאסיה ונרולי מעודן - מממד המחקה העתקה פשוטה של הטבע אל ממד של אמנות טהורה לחלוטין.
הישג זה הבטיח לבושם רלוונטיות נצחית המאזנת בין קלאסיקה למודרנה. הפופולריות של המותג התעצמה לממדי ענק עשורים לאחר מכן, כאשר מפורסמים רבים הצהירו שבושם זה הוא חלק בלתי נפרד מחייהם והובילו לגל גדול של ביקוש למותג. כיום יש שרואים בבושם זה ריח בעל אופי 'מבוגר' יפחות מודרני, אך עדיין הוא, גם כיום - יותר ממאה שנה מאז שהושק, נחשב לאחד הבשמים הטובים בעולם.
Joy של ז'אן פאטו (Jean Patou) - ניחוח של נחמה בצל הקריסה הכלכלית
אי אפשר לנתח את פסיכולוגיית הבשמים היקרים מבלי להתייחס ארוכות לאירוע המכונן שקשור בהשקת הבושם הצרפתי ההיסטורי "Joy" ("שמחה"), שיצא בשנת 1930 ונשא בגאון במשך שנים רבות את סלוגן המכירות המחייב "הבושם היקר ביותר בעולם". הפרדוקס הדרמטי של המותג היה טמון בתזמון הגרוע ביותר האפשרי מבחינה עסקית: מעצב אופנת העילית והקוטור הצרפתי ז'אן פאטו (Jean Patou - שכונה על ידי העיתונות האמריקאית "האיש האלגנטי באירופה") החליט להשיק את המוצר כתגובת נגד ישירה, פילוסופית ופסיכולוגית לקריסתה ולמחיקת הונה של הבורסה בניו יורק באוקטובר 1929, קריסה אשר הובילה ישירות לפרוץ תקופת השפל הגדול ולנטישה המוחלטת של קהל לקוחותיו הנאמן ביותר - הנשים האמריקאיות העשירות שהתרסקו בן לילה לעוני.
למרות המציאות הכלכלית הקורסת והמדכאת בעולם סביבו, פאטו הנחה את רקח הבית המסור שלו, הכימאי אמן אנרי אלמראס (Henri Alméras), לפעול בניגוד לכל היגיון, פשוטו כמשמעו, ולהכפיל ללא מגבלה את ריכוזם של חומרי הגלם הטבעיים והיוקרתיים ביותר שברשותו בתוך התערובת, למרות שאלמראס התריע בפניו שהעלויות האסטרונומיות יהפכו את הייצור המסחרי של המוצר לבלתי כדאי.
ההבטחה השיווקית והאיכות התבססה על הצהרת עובדה ולפיה כדי לייצר רק בקבוק זעיר אחד המכיל 30 מיליליטר של מיצוי בושם "ג'וי" סופי, נדרשו מיליוני פועלים לקטוף עשרת אלפים ושש מאות פרחי יסמין לבנים (10,600) לצד לא פחות מ-28 תריסרים שלמים של פרחי "ורד המאי" הצרפתיים המהוללים. הבקבוק הקלאסי עוצב מתוך הקפדה דקדקנית על פרופורציות "יחס הזהב" (החתך הזהב הארכיטקטוני) על ידי המעצב לואי סו (Louis Süe), הבקבוקים האחרים גם הם זכו לעיצוב השואב השראה מבקבוקוני הרחה עתיקים מירקן (Jade) מאסיה, קשורים בחבל זהב טהור בעבודת יד.
הקומפוזיציה כללה בסיס אגרסיבי של תמציות סיגלת שורש אורריס, ילנג-ילנג מתקתק, חלב סנדלווד, מושק, ואלדהידים מרעננים, ולמרות היוקרה והמותרות שהמוצר ייצג, אירע נס כלכלי. כנגד כל אזהרות כלכלני התקופה, האסטרטגיה הפסיכולוגית של מתן "נחמה" ושביב תקווה מיניאטורי של אסקפיזם טהור ואשליה, הצליחה כמעשה כשפים - "ג'וי" הפך לסנסציה מסחרית עולמית חסרת תקדים ומכר מליונים. המכירות העצומות בקרב אלו שיכלו לגרד פרוטה הצילו את בית האופנה והאימפריה של ז'אן פאטו עצמו מפשיטת רגל בטוחה.
לימים, בשנת 2000, נבחר הבושם לפסגת הפנתאון בתואר הרשמי של "בושם המאה" (Scent of the Century) במסגרת אירועי טקס הפרסים המרכזי של אגודת הפרפרומרים FiFi. חברת פרוקטר אנד גמבל ובהמשך LVMH (תחת חסות מותג האם דיור) רכשו את זכויות השם בעשורים שלאחר מכן.
מלחמת הוותק בין בתי היוקרה: גרלן מול קריד
מהם בתי הבישום היקרים והוותיקים ביותר כיום? בית הבישום הצרפתי הסופר-יוקרתי Guerlain נותר לאורך מאות שנים אחד הבתים המוערכים והמכובדים ביותר בארץ הבאגט, אשר ביסס את מעמדו באמצעות יצירות אייקוניות מזרחיות (אוריינטליות) חלוציות כמו הבושם ההיסטורי "Shalimar" (שהוכן על ידי ז'אק גרלן בשנת 1925 תוך שימוש שובר קופות בווניל, טונקה ואופופונקס עתיק). זהו בית אותנטי המעוגן, כפי שתיארנו עם היסטוריית הקולון, תחת חסות עבודת הידיים הממשית של מלוכה אירופאית.
מבקרי תעשיית הבישום מציינים כי לצד בתי אופנה בעלי מסורת אותנטית, קיימות גם תופעות של מיתוג היסטורי מוגזם. מותגים מצליחים כמו Creed או Parfums de Marly מציגים לעיתים שנות הקמה עתיקות (כגון 1743 של מארלי), אף שהקשר ההיסטורי הישיר אינו תמיד מבוסס. המבקרים טוענים כי מדובר באסטרטגיית שיווק היוצרת תחושת אצולה ומורשת, בעוד שהבשמים עצמם מפותחים באמצעים מודרניים על ידי כימאים ויצרנים תעשייתיים. למרות הביקורת, הצלחתם המסחרית של מותגים אלו בשוק היוקרה אינה מוטלת בספק.
Roja Haute Luxe: כאשר הרקח בורא זהב לעצמו
אנקדוטה מרתקת ואולטרה-יוקרתית עכשווית קשורה לבושם של מאסטר אמן הבישום הבריטי הידוע רוג'ה דאב (Roja Dove), מייסד החברה האקסקלוסיבית Roja Parfums. במהלך רוב שנות בגרותו, במשך קרוב ל-30 שנה תמימות, דאב התבשם בנאמנות כמעט דתית בבושם חותם אישי מובהק: "Mitsouko" הישן והקלאסי של גרלן הצרפתית. אך כאשר התעשייה אילצה את היצרן הצרפתי להעביר את הבושם תהליך של רפורמולציה (שינוי והתאמת נוסחה עקב דרישות רגולטוריות של האיחוד האירופי על שימוש בחומרי אלרגן כגון טחב אלון חי, או בשל צמצום והוזלת עלויות ייצור מצד מחלקות הכספים), גילה יום אחד דאב שפתיחת בקבוק חדש הניבה ריח שונה לחלוטין. הוא הבין שהבושם כבר אינו מרגיש כמו זהותו האבודה. כשהוא נותר, פשוטו כמשמעו, 'ערום מזהותו הריחנית' וללא ניחוח אישי הולם מזה חודשים, החליט דאב כמאסטר ליצור ולרקוח עבור עצמו (ובכוונה הראשונית - רק עבור שימושו הפרטי היומיומי) את הבושם העשיר בעולם וללא כל מגבלות של תקציב, התחשבות בעלויות חומרי הגלם, או הגבלות של תכנון שיווקי מסחרי עתידי.
התוצאה שיצר היא "Haute Luxe" (בתרגום חופשי "יוקרה עילית") - בושם שתואר כך:
במבנה שיפרה (Chypre) קלאסי (המתואר כעוטף וחם כקשמיר משובח על הגוף), המשלב פרץ רענן של לימון, אלדהידים ברגמוט מהחלק העליון, דרך תמציות יסמין, אורריס, וריד מאי הצרפתי מהנדירים בתבל בלב הנוסחה, ומתעגן כלפי מטה בבסיס ענקי, אפל ועשיר של ענבר אפור חושני, קינמון ג'ינג'ר, קלאודיס, עץ אלגום אינדונזי ומשטחים ירוקים של אזוב אלון טבעי.
לאחר שהתבשם בחומר במשך זמן מה, ומאחר שאנשים שאלו אותו ללא הפסקה "מה אתה לובש (בושם 'לובשים') והכן ניתן לקנות את זה?", החליט להעניק ליצירה ממד אסתטי פילוסופי קליל וציני. הוא שילב עלעלי זהב טהור המרחפים בתוך הנוזל השקוף-ענברי. הצהרת הזהב היא פרודית ואירונית להחריד: העלים נועדו לאזכר למתבונן שדווקא המיצים והתמציות של הצמחים שבתוך הבקבוק עולים ממון רב, נדירים ויקרים בפועל יותר מאשר מתכת הזהב עצמה שמקשטת אותם באור אצילי מנצנץ. דאב הסכים לשחרר למכירה לציבור רק כמות מצומצמת של כ-250 בקבוקים בלבד בעולם כולו מדי שנה (מתוכם רק 25 מוקצים לשוק בבריטניה ו-25 לשאר השווקים הזרים כביכול), מה שתמחר כל מארז פשוט בגובה מדהים של כ - 3,300 דולר (בארץ הוא נמכר ב-10,000 ש"ח כשלרוב אינו זמין).
הבושם כיצירת אמנות: תרבות ה-Bespoke וה-Niche
למרות עושר הבשמים המסחריים בסעיפים לעיל, במקום לרכוש מוצר קטלוגי של מעצבי מדף בקניונים הנגישים גם להמונים, אצולת הכסף הישן והחדש (טייקונים, בעלי אחוזות וידוענים מגה עשירים) פונה כיום יותר ויותר לשירותי רקחות בייצור אישי, מבודד, צר ופרטי (המונח המקצועי "Bespoke" באנגלית, "Sur Mesure" בצרפתית) במקומות כגון חברות הבישום היחידות שמחזיקות בסודיות אדירה. השירותים מבטיחים שהריח שעל עורך, לא יהיה שייך לעולם ולא יהיה ניתן להרחה על אף אדם אחר בגלקסיה מלבדך, ויותאם באופן כימי לגוף החומצי המדויק, להזעה, למזג האוויר בטירה, ולזיכרונות הילדות הנוסטלגים. חברות אלה, הממוקמות בבירות העולם מספקות שירותים בעלויות כספיות מופלגות, במחירים שיכולים להיות משכורת שנתית של אדם ממוצע ואף יותר.
בית קרטייה (Cartier)
מותג התכשיטים מציע שירות פרטי עוטף המתקיים באגף הייעודי והמבודד שלו, תחת ניצוחה של רקחית העל העולמית מאטילד לורן (Mathilde Laurent). שירות יוקרה מוקפד כזה כרוך בעלויות פתיחה אדירות העולות לרוב בסדר גודל ממוצע של כ-60,000 אירו להזמנה הכוללת 2 בקבוקים יצוקים עם אלמנטים מזהב טהור.
לורן מקיימת פגישות ארוכות של עד 3 שעות בהן היא מראיינת בעדינות את הלקוחות, מנתחת שיחות נפש על תשוקותיהם וטעמם האישי במטרה לחשוף את אהבתם המוסתרת (סדרת מפגשים ממושכת שיכולה לערוך לעיתים עד מעל 10 פגישות שנמשכות על פני חודשים). לורן מחזיקה בפילוסופיית שימוש באיכות קיצונית נדירה - תקציב העלות אינו פקטור בעבורה ומעולם לא היה, כך שאין שום הגבלת כסף למיקור חוץ עבור חומרי הגלם הנדירים בעולם.
Guerlain מותאם אישית
חברת הדגל ההיסטורית הצרפתית מציעה תהליך עמוק, פסיכולוגי ואף אנתרופולוגי-תרבותי, ליצירת בושם אישי. שירות אקסטרים זה, שנערך בחלל שמעל בוטיק השדרות המפורסם והישן (שאנז אליזה המקורי משנת 1914 בפריז) ניחן בסף עמלת כניסה של החל מ-120,000 או 130,000 אירו / דולר (ומטפס במעלה תג המחיר לפי בחירת בקבוק בודד בשיבוצי תכשיט יוקרתי של Baccarat).
הלקוח מגיע למספר מפגשים ארוכים עם רקחית העל של המוסד, למשל מאדאם סילביין דלאקורט (Sylvaine Delacourte). המפגשים הם סדרת ראיונות פסיכואנליטיים המיועדים לדלות את 'המורשת האולפקטורית' ("Olfactory Heritage") שכוללת ניחוחות נוסטלגיים. היא מצוידת במאגרי זיכרונות ותגובות באמצעות טריגרים חזותיים של פלטות צבע ועד לבניית אלגוריתם הבנת המורפו-פסיכולוגיה (ניתוח מבנה הפנים, מידות ומאפייני הבעות גוף וקולורמטריה צבעית להתאמה טונאלית של אדם). המערכת המדוקדקת מנפיקה לאחר חודשי חקר שכלול נוסחה קטלנית אחת סופית, וזו מועברת אל הלקוח במערך כלי תפזורת מפואר שנבנה על ידי תיבות עור מהגוני של Malle Moynat המאחסן בנפחו 2 ליטרים צלולים וגדולים של תערובת שימשיכו ויענגו את המשתמש ל-5 שנים ומעלה בעזרת בקבוקי "הדבורה" הקריסטליים ההיסטוריים או ה"Imperial Eau de Cologne bottles" המסורתיים והמפוארים.
Henry Jacques (הנרי ז'אק)
מותג זה אפוף במיתוס סודי. הוא הוקם על ידי אנרי קרמונה הצרפתי בשנות פעילות הבוטיק ופעל ממושכות באופן אנונימי (קרוב ל-40 שנה של דיסקרטיות עסקית מוחלטת והיעדר קטלוג מכירה בחנויות הפתוחות לציבור). הוא שירת כמעט אך ורק כספק הבלעדי והנאמן ביותר עבור דמויות שלטון מזרח תיכוניות עשירות במיוחד וכן שליטי אירופה.
בהמשך השנים, תחת בת משפחתו העונה לשם אן-ליס, נפתחו דלתות ראשונות בארצות הברית כגון בבוורלי הילס ביוקרת השדרה "Rodeo Drive". הייחודיות של מותג היסטורי חרישי זה (שחנויותיו מעוצבות עם חלל פאר מרוצף קורות עץ אלון עתיק והיסטורי, לוחות תצוגה מזהב מאט וגנזך פרטי סגור) הינה בהתמחות בהפקת מה שקרוי "תמציות טהורות" (Pure Essences או שמן נקי) - בקבוקים מרוכזים וזעירים מאוד המורכבים מהרכב מאה אחוז טבעי לחלוטין ואורגני ללא אף טיפת תוספת של אלכוהול מתנדף שנועד לנפח את נוזל המוצר לשווא או מים מדוללים.
הזמנת תור לייצור בושם בתהליך זה בחברת הנרי ז'אק, דורש השקעה המתחילה החל מסכום הפתיחה העומד על לא פחות מ-133,000 דולר.
מעבר לשירות הפרטי המלא, מותגי הנישה המובילים שמיועדים לשוק הרחב מציעים גם הם חוויה יחודית יותר. מותג כמו Xerjoff האיטלקי שהושק במטרה לעורר תחייה לבית הקלאסי של Bologna מ-1888, הוקם על ידי סרג'יו מומו ומחיריו מגיעים למחירים גבוהים מהרגיל. הבית מוכר את תערובותיו העשירות ביותר בבקבוקי פיסול של אומנים אמיתיים שנופחו מזכוכית קוורץ מוצקה, גופי ארד, ויציקות זכוכית מוראנו בעבודת אש ידנית, מעוטרים ברצועות ויציקות של זהב אמיתי ואבני חן ואפילו בסדרה מסויימת משולבים חלקי מטאוריט אמיתיים, כשהכל מגיע במארזי עור המשמשים ככספות אחסון.
ומלבד כל הבתים שהזכרנו קיימים כבון עוד בתי בישום נודעים רבים, כמו סדרות הבשמים של לואי ויטון שהפכה להיות נחשקת ביותר, סדרת הבשמים של הבשם הנודע פרנסיס קורקג'יאן (MFK) המכונה "ארון בגדים של ניחוחות" בגלל האופי הנקי, זוהר ומאוזן להפליא שמרגיש כמו בד יוקרתי על העור, או בית הבישום של פרדריק מאל (Editions de Parfums Frédéric Malle) שאחראי על יצירות מופת ושחלק מהבשמים שלו, כדוגמת הבושם 'דה מון' (the moon) מגיעים לתג מחיר של 3,000 שח לבקבוק בושם אחד. וכמוהם עוד רבים וטובים.
כשהמחיר לא מהווה מכשול: הבשמים היקרים בעולם
לאחר שסקרנו את התפתחות בתי הבישום ואת עלייתן של האימפריות הגדולות בתחום, ניתן להפנות מבט אל אחד ההיבטים המסקרנים ביותר של הענף: הבשמים היקרים בעולם. במקרים רבים המחיר החריג אינו נובע רק מהרכב הניחוח עצמו, אלא גם מגורמים כמו נדירות הייצור, מהדורות מוגבלות, או עיצובי בקבוק ואריזה יוקרתיים המשובצים בזהב, אבני חן ויהלומים. אולם מעבר לכל מעטפת היוקרה, בסופו של דבר מדובר בבושם - יצירה אולפקטורית שמטרתה להעניק חוויה ריחנית יוצאת דופן, ועליה מוכנים אספנים וחובבי בישום לשלם סכומים מרשימים.
Morreale Paris: שירות Le Monde Sur Mesure למיליונרים
תג מחיר: מוערך ב-1.5 עד 1.8 מיליון דולר
תפיסת היוקרה של המותג הצרפתי האקסקלוסיבי Morreale Paris (תחת שרביטו של ז'אן פייר מוריאל) פיתחה מודל שירות פרטי שבו תהליך יצירת הבושם אינו מסתכם רק ברקיחה. שירות הדגל "Le Monde Sur Mesure" (תרגום: העולם בהתאמה אישית) כרוך בתהליך מסע אישי הנמשך בממוצע בין חצי שנה לשנה שלמה. כל בקבוק בושם - הבקבוקים זמינים בנפחים עצומים ואדירים של 5 עד 10 ליטרים - נעשה בעבודת יד מיומנת. האריזה היא למעשה שכבת הגנה עשויה "שריון" של שני קילוגרמים של זהב טהור 18 קראט המותאם ויזואלית להעדפות האסתטיות של הלקוח ומשובץ בהתאמה באבני חן וביהלומים. תהליך הרקחות מערב את הלקוח באופן פסיכולוגי עמוק לתרגום חזון או זיכרון ילדות לניחוח (לרוב סביב ורד המאי הפריזאי ונרולי מהרי ההימלאיה). מה שהופך את הסדרה הזו ל'קולקצית הבשמים היקרה ביותר בעולם'.
כחלק ממעטפת השירות, הבקבוק הסופי אינו נשלח בדואר או בחברת שילוח, אלא מובל ישירות לבית הלקוח באמצעות טיסה מיוחדת במטוס פרטי בליווי אבטחה חמושה מלאה. הגישה הזו הופכת את המחיר - שמוערך ב-1.5 עד 1.8 מיליון דולר - להיות מחיר שאינו רק עבור נוזל מבושם, אלא של חוויה חסרת תקדים של עוצמה, ביטחון וכוח.
Shumukh: אמנות ערבית של יוקרה
תג מחיר: 1,295,000 דולר
הבושם "שומוח" (Shumukh – תרגום מערבית: "ראוי לגבוה ביותר", The Spirit of Dubai), שהושק ברוב הדר בקניון דובאי על ידי קבוצת Nabeel Perfumes, אינו רק בושם, אלא אובייקט אמנותי שחוצה לחלוטין את הגבול שבין קוסמטיקה, תכשיטנות ופיתוח אדריכלי. פיתוחו הטכני והכימי החל בחזונו של המאסטר פרפיומר אשגר אדם עלי, ודרש לא פחות משלוש שנות מחקר ו-494 ניסיונות רקחות מדעיים עד להגעה לקומפוזיציה המושלמת שיועדה לבטא את תמצית אישיותה של דובאי. הבקבוק מכיל כמות פנומנלית של שלושה ליטרים של תמצית או דה פרפיום, המשלבת את חומרי הגלם הטהורים ביותר ממקומות נידחים על פני הגלובוס: אוד הודי אותנטי ועתיק, ורד טורקי טהור, מושק טבעי, ילאנג-ילאנג, פצ'ולי, אוליבנום וענבר. כתוצאה מריכוז זה, ההתחייבותשל החברה היא שהניחוח נותר נגיש על העור למשך לפחות 12 שעות ועד 30 ימים תמימים על גבי בד.
ההיבט המדהים והמפעים ביותר של שומוח אינו טמון רק במחירו המטלטל, 1,295,000 דולר, אלא במבנה המעמד של הבושם. בקבוק קריסטל מוראנו האיטלקי יושב בתוך מעמד ארכיטקטוני הנישא לגובה של 1.97 מטר על בסיס עור מפואר. מבנה זה משובץ בלא פחות מ-3,571 יהלומים בתקן VVS עם תעודה של IGI, פנינים יקרות ערך, אבני טופז שוויצריות, ו-2.48 קילוגרמים של זהב 18 קראט יחד עם 5.9 קילוגרמים של כסף טהור.
העיצוב משלב שבעה מוטיבים סמליים מההיסטוריה התרבותית של איחוד האמירויות, ביניהם "דורא" (צלילה מסורתית לפנינים), "באז" (אמנות הבזיירות וציד בבזים), ו"אבג'אר" (סוסים ערביים אציליים) לצד מרכיבי העיר של העתיד. הייחוד הטכנולוגי בא לידי ביטוי במערכת הידראולית פנימית מהפכנית המאפשרת למשתמש להפעיל את מתז הבושם (האטומייזר) ולכוונן את גובהו באמצעות שלט רחוק, המצאה חסרת תקדים אשר העניקה למוצר את תואר שיאן גינס על "מנגנון ההתזה לבושם הגבוה ביותר בשלט רחוק", בנוסף לשיא העולמי על ענידת מספר היהלומים הגדול ביותר על גבי אריזת בושם כלשהי.
נכון, יוקרתו של הבושם נובעת בחלק גדול ממנה באביזרים שסביבב הבושם, הפרזנטציה, אבל עדיין, לא היו בוחרים להשים בושם פשוט באריזת פאר שכזו.
הבלעדיות הקיצונית של JAR Parfums
תג מחיר: 765,000 דולר
אחת התופעות המעניינות בתחום בישום הקצה היא דמותו של התכשיטן ג'ואל ארתור רוזנטל, אמריקאי-יהודי שחי בפריז והמוכר ברחבי העולם בשם המותג הנושא את ראשי התיבות של שמו: JAR. רוזנטל מייצג בעולם העסקים המודרני פילוסופיה אנטי-מסחרית בעליל של סודיות, התנשאות מכוונת ואקסקלוסיביות אבסולוטית. האסטרטגיה מבוססת באופן מושלם על תורת הכלכלה הצרכנית של "מוצרי ובלן" (Veblen goods) - שבה המחיר הגבוה והמכשולים הרבים בהשגת המוצר מגבירים את הנחשקות אליו בקרב אלו שרוצים לסמן סטטוס עליון.
החנות הרשמית והיחידה שלו בכיכר ונדום מספר 7 בפריז חסרת כל שלט חיצוני (מלבד האותיות הקטנות JAR), אין בה שום חלון ראווה, ואין לה שעות פעילות סדירות. הדלת נפתחת אך ורק ללקוחות בודדים שמוזמנים אישית ונבחרים בקפידה, ביניהם סלבריטאים, נשות אוליגרכים ודמויות מפתח בעולם.
תערוכת תכשיטים מפורסמת שנערכה לכבודו בבית סאמרסט (Somerset House) בלונדון ב-2002 ורטרוספקטיבה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק בשנת 2013 הדגישו את ייחוד עבודתו של האמן, הידוע בעיקר טכניקות ה-"Pavé" שבהן האבנים משובצות כה צמוד למתכת עד שהבסיס נעלם מעין. היצירות נאספו והוצגו בזוג אלבומים שמחירם הוא 1,950 דולר.
כאשר JAR השיק את קו הבישום, הוא שמר על אותה רוח. בושם הדגל שלו, הידוע בשם "Bolt of Lightning" (המוגש בבקבוק קריסטל שעוצב ידנית כשעליו צורת מכת ברק), נמכר בעלות של 765,000 דולר, מה שמדגים את כוחו של המותג. ההצהרה המובהקת של רוזנטל היא שאין הוא מייצר על מנת לרצות את השוק הרחב או את מבקרי המגזינים, ותוצרתו נועדה להבטיח את שימור ערכה בשוק המשני וכן בבתי מכירות פומביות כדוגמת סותביס (Sotheby's) המציעים חפצים יקרי מציאות אלה.
כשהאריזה זה כל הסיפור: DKNY Golden Delicious Million Dollar Fragrance Bottle
תג מחיר: מיליון דולר
אחד מסיפורי היוקרה המסקרנים ביותר בתעשיית הבישום התרחש כאשר בית האופנה האמריקאי DKNY חבר למעצב התכשיטים הנודע מרטין כץ ליצירת אחד מבקבוקי הבושם היקרים ביותר שנוצרו אי פעם. הבקבוק, שנקרא Golden Delicious Million Dollar Fragrance Bottle, עוטר בלא פחות מ-2,909 אבני חן יקרות, בהן 183 ספירים צהובים, כ-2,700 יהלומים לבנים, ספיר קבושון אובלי במשקל 7.18 קראט מסרי לנקה, 15 יהלומים ורודים נדירים מאוסטרליה, ארבעה יהלומים בחיתוך רוז, טורמלין פאראיבה טורקיזי במשקל 1.6 קראט מברזיל, רובי אובלי במשקל 3.07 קראט, יהלום רוז בחיתוך אגס במשקל 4.03 קראט, וכן יהלום קנרי צהוב מושלם במשקל 2.43 קראט המעטר את פקק הבקבוק. האבנים שובצו בעבודת יד במשך כ-1,500 שעות, בעיצוב המדמה את קו הרקיע האייקוני של ניו יורק. הבקבוק נמכר במחיר של מיליון דולר, כאשר כל הכנסות המכירה נתרמו לארגון הסיוע הבינלאומי Action Against Hunger.
Opera Prima By Bvlgari - הבושם של בית האופנה הנודע
תג מחיר: 235 אלף דולר
אחד הבשמים היקרים ביותר בעולם הוא Opera Prima by Bvlgari, שנוצר לציון 130 שנה לבית התכשיטים והאופנה האיטלקי Bvlgari (בולגרי). הבושם מוצג בבקבוק המעוצב בהשראת אמפורה (סוג של קנקן) רומית עתיקה, עשוי זהב צהוב ומשובץ באבני חן יקרות במשקל כולל מרשים: כ-250 קראט של ציטרין, 25 קראט של יהלומים ו-4.45 קראט של אמטיסט. יוצרו ממנו עשרה בקבוקים בלבד.
הניחוח עצמו מבוסס על תווים רעננים ובהירים של אתרוג, לימון ופריחת הדרים. מחירו של הבושם נקבע על כ-235 אלף דולר, מה שממקם אותו בין הבשמים היקרים ביותר שנוצרו אי פעם בתעשיית הבישום.
כשחומרי גלם איכותיים פוגשים מעצב על צרפתי: No.1 Imperial Majesty
תג מחיר: 12,700 דולר.
Clive Christian No.1 Imperial Majesty נחשב לאחד הבשמים היוקרתיים והיקרים בעולם. מחירו מגיע לכ־12,700 דולר לבקבוק, והוא משקף את פילוסופיית העל של עולם ה־Haute Parfumerie - שילוב של חומרי גלם נדירים במיוחד עם עיצוב צורפות יוקרתי.
הניחוח עצמו בנוי סביב קומפוזיציה עשירה ומעודנת. בין המרכיבים הבולטים נמצאת וניל טהיטי (Tahitian Vanilla), הידועה בעומק הקרמי והחמים שלה, לצד ורד סנטיפוליה (Rosa centifolia), אחד מסוגי הוורדים היוקרתיים ביותר בבישום. השילוב בין השניים יוצר ריח חושני ורך.
מעבר לניחוח, גם הבקבוק עצמו הוא יצירת אמנות: הוא עשוי קריסטל יוקרתי, עם צווארון זהב ולעיתים אף משובץ יהלום קטן, מה שממקם אותו לא רק כמוצר טיפוח אלא גם כפריט אספנות בעולם הבישום.
הבושם היקר ביותר בהיסטוריה - בטעות
תג מחיר: 50,039,065 ש"ח
את ההקשר היהודי לעולם הבישום ראינו כבר כמה פעמים. אם זה דרך ה'תכשיט' שייצר מרטין כץ עבור DKNY או מותג הבישום המגה יוקרתי של ג'ואל ארתור רוזנטל. אך איפה מקומה של ישראל בסיפור?
כיום "האף הישראלי" זוכה להכרה בזכות גישה המשלבת חומרי גלם ים-תיכוניים עם תחכום אורבני. המהפכה הזו מובלת על ידי מותגי נישה ובוטיק שהצליחו לפצח את הקוד של "לייף סטייל ישראלי" ולייצא אותו לעולם. מותגים כמו Zielinski & Rozen שהפכו משם מקומי ביפו לתופעה גלובלית המעטרת מלונות יוקרה ובוטיקים בבירות אירופה, מדגימים כיצד סיפור סיפורים דרך ריח יכול להצליח לא פחות ממותגי הענק המסורתיים.
אך העובדה המעניינת ומשעשעת ביותר היא סיפורו של בושם הנמכר במחיר אסטרונומי בחנות צנועה בבאר שבע, ומציג תג מחיר של 50,039,065 ש"ח (!). מהו הבושם עם המחיר המטורף הזה ולמה הוא כל כך יקר?
הפלא הוא שמדובר בבושם בשם ראיד לוקס מבית היוצר של לאטפה, חברת בישום מאיחוד האמירויות, מחירו של בושם זה עומד בדרך כלל על כמה עשרות שקלים בלבד. כנראה שנפלה טעות הקלדה בזמן שהזינו את הנתונים באתר, טעות שגררה איתה תוצאה משעשעת ביותר.
מגמות עתיד: טכנולוגיה, קיימות ושוק מקוטב
תעשיית הבישום היוקרתית ניצבת כיום בפני שינוי משמעותי. בעשור הקרוב צפויים שלושה כוחות מרכזיים לעצב את פני התחום: דרישה גוברת לקיימות, חדירת טכנולוגיות בינה מלאכותית לתהליך בחירת הבושם, והתרחבות הפער בין שוק המוצרים הנגישים לבין שוק היוקרה הקיצונית.
המרכיב הראשון הוא הקיימות. צרכנים בני זמננו, ובמיוחד בני דור ה-Z הצעירים, דורשים שקיפות מלאה לגבי מקור חומרי הגלם ותהליכי הייצור. קיימות כבר איננה סיסמת שיווק בלבד אלא חלק מהגדרת היוקרה עצמה. מותגים שייתפסו כמקדמים תדמית ירוקה ללא בסיס אמיתי עלולים לספוג פגיעה תדמיתית קשה. עם זאת, הצרכנים אינם מוכנים להתפשר על איכות הניחוח או על עמידותו, ולכן התעשייה משקיעה בפיתוח שיטות ייצור ומיצוי מתקדמות וידידותיות יותר לסביבה מבלי לפגוע בביצועים.
במקביל, טכנולוגיות בינה מלאכותית מתחילות לשנות את חוויית הבחירה בבושם. מותגים רבים מפתחים מערכות דיגיטליות המנתחות העדפות אישיות ומציעות התאמה מדויקת יותר של ניחוחות. מגמה זו מובילה לרעיון של "מלתחת ריחות", אוסף בשמים מותאם אישית למצבים שונים במהלך היום, לעבודה, לפנאי או לאירועים מיוחדים.
לצד השינויים הללו, השוק עצמו נעשה מקוטב יותר. מצד אחד מתרחבת תעשיית הבשמים הזולים והכפילויות של ניחוחות מפורסמים - ה'דיופים'. מצד שני, פלח היוקרה הקיצונית ממשיך לצמוח, עם בשמים המיוצרים במהדורות מוגבלות מאוד ולעיתים משווקים כאובייקטי אספנות או יצירות אמנות. גם לפתיחתה של דובאי לעולם המערבי ישנה השפעה, כיון שרבים מהצרכנים לא מחפשים מוצר איכותי בהכרח ומספיק להם ריח טוב ועמידות, השוק בדובאי שהציע בשמים רבים במחירים מוזלים משמעותית הוביל למיני משבר בשוק הבישום, מה שהוביל רבות מחברות היוקרה להוזיל את המחירים שלהם כדי לנסות ולזכות חזרה בנתח השוק שאבד.
למרות כל החידושים הטכנולוגיים, מהות הבושם נותרה דומה לזו שהייתה לאורך ההיסטוריה. מעבר למולקולות הריח, הוא ממשיך לשלב בין אומנות ייצור מסורתית, חומרי גלם נדירים ואיכותיים וסיפור תרבותי רחב. הוא אמנם מתנדף במהירות ונעלם מן האוויר, אבל מצליח להשאיר אחריו דווקא אחד הזיכרונות החזקים והעמוקים ביותר בתרבות האנושית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מקורות:
לצורך המחקר עבור הכתבות נעזרנו רבות באתרים שונים המתמחים בבישום כדוגמת האתר fragrantica, כתבות שפורסמו במקורות שונים, ערכים רלוונטים בוויקיפדיה ושיחות עם מומחים לצד ניסיון חיים והיכרות אישית. ברצוננו לנצל את המקום ולהודות לכל המסייעים בהיכרות עם העולם הזה, זה סייע רבות בהכנת הכתבה (ד.פ - הדברים מכוונים בעיקר אליך, תודה).
אם לדעתכם ישנה שגיאה בכתבה או גם אם אתם רק רוצים לספר איך היתה החוויה של הקריאה, נשמח לשמוע מכם במייל: avishai@kikar.co.il
0 תגובות