

קטעים מהראיון שנערך עם ראש-העיר, באדיבות ´שעה טובה´:
10 בלילה. צוות ´שעה טובה´ בלשכת ראש העיר, ואליהו קובין, צלם המערכת, מתקשר – נלאה למצוא את הפתח – אך העירייה סגורה ומסוגרת, אין נפש חיה בבניין. ראש העיר בעצמו יוצא לפתוח לו שער (צדדי) בעת נעילת שער, לאחר שכל הפקידים – כולל העובדים המותשים של לשכת ראש העיר עצמה – כבר יצאו את הבניין. אבל האורות בלשכה שבקומת הביניים של משרדי העירייה דולקים.
לא, ראש העיר אינו עובד כפייה, והוא גם לא נמצא בעירייה במסגרת ריצוי עונש מאסר של חמש שנים עם עבודת פרך. אבל המציאות מכתיבה את עובדות החיים. מי שרוצה לעמוד בראשות עיריית בני-ברק, אין לו יום, אבל גם אין לו לילה, ואם יש לו – אזי הוא נתקל בגורמים עוינים שאורבים לו ולבני משפחתו באישון-ליל.
"תוקף אחד תפס אותי בחנייה. ילדיי היו בתוך האוטו. זאת באמת הייתה חוויה מפחידה, בעיקר עבור ילדיי", מספר לנו ראש העיר אודות התקיפה שעבר בשבועיים האחרונים, ראשונה מתוך שתים שהאחרונה בהן הייתה בתחילת השבוע.
בינתיים, המשטרה אינה נותנת מענה מספק מלבד התגובה הנקודתית. ראש העיר, שכבר עבר כמה פגיעות במחצית השנה הראשונה שלו בתפקיד ראש-עיריית בני-ברק, אינו זוכה לאבטחה ברמה כלשהי, וגם בניין העירייה עצמו, שבו יושב ראש העיר כמעט לבדו בלילות, אינו מאובטח כראוי.
למה בדיוק מחכים? האם לפגיעה נוספת בסדרה, שהפעם תהיה חמורה יותר?
בכל מקרה, אין אלה ´בני-ברקיים´ במובן המקובל של הביטוי. הם לא חרדים. לא שאין ליעקב אשר מבקרים מבני-ברית (הריסות ואכזבות), אבל אלה, ככלות הכול (בניגוד למאורעות אחרים שנמצאים בראש הכותרות בישראל השבוע), מסתפקים ב´קיטורים´ של מקווה. אבל ´מעבר לכביש השחור´, היינו רחוב ז´בוטינסקי, משתרעת לה פרדס-כץ, השכונה והמותג.
לדלת ביתו של קרליץ, קודמו של יעקב אשר בתפקיד, הוצמד ´מטען´, כפשוטו. יעקב אשר נמצא רק חצי שנה בראשות העיר, אבל כבר הספיק ´לקבל´ שתי כותרות מסעירות על פגיעות בראש עיריית בני-ברק, שתיהן חמורות. במשטרה אומרים כי זו אינה בדיחה ומודים כי לראש העיר יש סיבה טובה לפחד. היום זה הסתיים בחדירה מאיימת למכונית שבה ישבו באחד הלילות ראש העיר ובני משפחתו ובביטויי אלימות נוספים; מחר – כרוח הזמן והמקום – זה יכול להיות גם רימון-עשן, מאלה שעשו כותרות אצל ראש העיר הדתי של אשדוד.
לדמויות החושך שמגיחות מפרדס-כץ יש כנראה סיבה ´טובה´ להלך אימים על ראש העיר הנוכחי. לפני מספר חודשים, בליל פורים, שבו מסורתית השכונות מתמלאות, והכוכבים ´משתוללים´, יצא יעקב אשר לסיור שלא נגמר בכל מוקדי הסכנה – שאכן היו מלאים וגדושים בתושבי השכונה שהיו כמו בכל שנה, בשלל מראות ותלבושות כמיטב המסורת, וניהל בעצמו את פעילות כוחות המשטרה הרבים ששוגרו למרכז בני-ברק.
התוצאה: זו השנה הראשונה אחרי תקופה ארוכה שבה צעירי השכונות אמנם נכחו במרכז בני-ברק, אבל לא העזו להפר את הסדר, לחסום רחובות, ואף לא לפוצץ ´נפצים´ בקולות מטילי-אימה על התושבים, שבסך-הכול מבקשים לישון בשלווה. על כך היה מי שהבטיח להיפרע מראש העיר על "חילול החג".
ביצועי ליל פורים זה, שני הניסיונות לעשות שפטים בראש העיר, הם ´רק´ הדובדבן שבקצפת. ראש עיריית בני-ברק עובר ´טיפולים´ מעודנים יותר, אבל מציקים לא הרבה פחות, והפעם מדובר בתגובות מאפה-בית, שהרפרטואר שלהן אינו כולל מטעני צד כוללות בפירוש מערכת מסיבית של לחצים.
בתגובה לאירועים הלא-נעימים שעברו עליך בשבועיים האחרונים, אולי באמת הגיע הזמן להפריד את פרדס-כץ מבני-ברק?
(מחייך): "אוי ואבוי, אנחנו בעזרת-השם נפריד את פרדס-כץ מהתדמית של פרדס-כץ. יש לנו תוכניות אחרות עבור המקום הזה".
אתה לא חושש לשלומך? זה נשמע כמו ´המערב הפרוע´ כמעט.
"תראה, זו לא פעם ראשונה. כבר היו דברים מעולם. אצל קרליץ הצמידו רימון לדלת. אתה רואה את זה אצל ראשי ערים נוספים, כמו יחיאל לסרי, איציק רוכברגר ורון חולדאי. כל פעם מישהו אחר תופס את הכותרות. מסכת האיומים שניחתת מדי פעם מצידם של גורמים מפוקפקים, בהחלט מכניסה אותנו לכוננות וגם לזהירות מחושבת. אבל בהחלט אין צורך ´לקנא´ באיש ציבור".
הכתבה במלואה מתפרסמת השבוע ב´שעה טובה´.