בית הדין הארצי לעבודה קבע, בפסק דין תקדימי, כי עובד שאינו יהודי מחויב לבחור יום מנוחה שבועי קבוע, ואינו רשאי לשנות את ימי המנוחה השבועיים. בכך, קיבל בית הדין הארצי את ערעור המדינה וביטל את החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שזיכה זכיין מעבירה של העסקת עובדת ביום המנוחה השבועי.
במסגרת אכיפה יזומה שביצע מחוז צפון במינהל הסדרה ואכיפה במשרד הכלכלה, עלו חשדות לעבירות על חוק שעות עבודה ומנוחה. אחד החשדות הביא להגשת כתב אישום בגין אי מתן מנוחה שבועית לעובדת שאינה יהודייה, בחנות בכרמיאל. זאת, לאחר שהעובדת הועסקה במשך שבעה ימים רצופים.
בסיום פרשת התביעה החליטה שופטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, דלית גילה, לקבל את טענת הנאשמים לפיה "אין להשיב לאשמה" ולזכותם, בקובעה כי למי שאינו יהודי זכות בחירה ביום מנוחה שבועי מתוך 3 ימים מוגדרים בשבוע - שישי, שבת וראשון, אולם אין חובה לבחור יום קבוע ויום המנוחה יכול להיות יום מנוחה משתנה.
בית הדין האזורי ציין כי החוק אינו מגדיר מהו "שבוע", ולא צוין בחוק במפורש כי יש לתת לעובד שאינו יהודי יום מנוחה קבוע. דגש מיוחד נתנה השופטת גילה לכך שיום המנוחה לא נכפה על העובדת, אלא היא הסכימה לו.
בערעור לבית הדין הארצי, בו יוצגה המדינה ע"י עו"ד דרורה נחמני-רוט מפרקליטות המדינה ועו"ד גלי לוי, התובעת הראשית במשרד הכלכלה, נטען כי בפסיקת בית הדין הארצי נקבע בעבר כי שבוע העבודה מתחיל ביום ראשון ומסתיים ביום שבת, וכי תכלית החקיקה אינה מתיישבת עם פסיקת בית הדין האזורי. עוד נטען, כי הפרשנות התכליתית מחייבת מתן יום מנוחה קבוע גם לעובד שאינו יהודי, שאם לא כן התוצאה בפועל תהיה מפלה.
בית הדין הארצי הציע לצדדים שהחלטת בית הדין האזורי תבוטל, וההליך יסתיים בכך שהנאשמים ישלמו קנס מינהלי. מעבר להסכמת הצדדים, בית הדין מצא לנכון להבהיר את הנורמה שבחוק, וקבע כי לעובד הלא יהודי נתונה זכות לבחור יום מנוחה שבועי מבין הימים שישי, שבת או ראשון, אולם זו מחייבת בחירה של יום מנוחה קבוע.
עוד נקבע, כי הפרשנות לה טענו הנאשמים ולפיה נתונה לעובד הלא יהודי אפשרות לשנות מדי פעם את בחירתו במהלך תקופת עבודתו, אינה מתיישבת עם לשון החוק ומחטיאה את תכלית החקיקה, לאור העובדה שביכולתה להביא למצב בו פרק הזמן עד ליום המנוחה השבועי עולה על שבעה ימים.