אז איך (לכל הרוחות) אומרים עצבני במרוקאית? התשובה: "מס'מום". המשמעות של המילה הזו, הינה דו לשונית, ומעבר למשמעות של 'עצבן', היא גם מבטאת מצב של סם / מסומם, מה שאומר אולי, כי מרוקאי עצבני, נכלל גם תחת הגדרת המסומם.
עד כאן בצחוק (כמובן, אל תהרגו אותי...), ומכאן לבשורה הרצינית. אחרי שנים רבות מאז עלייתם ארצה של רוב יהודי מרוקו, והיעלמותה האיטית של השפה היהודית - מרוקאית בה דיברו יהודי מרוקו, שפה השונה באופן ניכר מהשפה המרוקאית הרשמית אותה דוברים ערביי מרוקו (כפי שאידיש שונה מגרמנית), יוצא לאור בימים אלו, בניסיון ראשון מסוגו לשחזר ולשמר את שפתם של היהודים המרוקאים.
מי שעומד מאחורי המאמץ החשוב הזה, הינו יהודי תושב אשדוד בשם מרכוס (מרדכי) חנונה, יליד מרוקו, ואוהד השפה, שלקח לעצמו כמשימת חיים, לשמר ולתעד את שפתם העתיקה והנעלמת של יהודי מרוקו.
הכרך הראשון של המילון שהוציא, מתפרס על לא פחות מ-784 עמודים, ולמרות ההיקף העצום הזה, אין במילון כדי להקיף את שפתם המלאה של יהודי מרוקו. "זהו רק כרך ראשון, הבאים בדרך..." מבטיח המחבר.
מדובר בפרוייקט אישי, המבוצע ללא שום תמיכה מכל גוף שהוא. המחבר מרכוס חנונה הינו איש חינוך במקצועו, הוא התחיל את דרכו כמורה, כשבהמשך עבר להדרכת מורים בתחומי שיטות הוראה.
למעוניינים - המילון אינו נמכר בחנויות אלא רק טלפונית: 054-6699409
המבוא למילון:
המרוקאית היהודית נקראת במרוקו "לְ-עָארְבִּייָ'א דְל-לִ-יהוּד" – הערבית של היהודים לעומת " לְ-עָארְבִּייָ'א דְל-לְ-מְסְלְמִין" - הערבית של המוסלמים.
לשון היהודים במרוקו כמו כל הלשונות היהודים בכל העולם הוא אחד הנושאים המרתקים ביותר בחקר גלויות היהודים ובמקביל בחקר הבלשנות האנושית. חקר "לשונות היהודים" במרוקו מרתק שבעתיים הן בגלל קדמוניותו והן במיקומו במרחב של הכאוס הלשוני של המגראב.
שפת האנשים המקוריים של מרוקו היא הברברית. הברברים כנראה הגיעו לכאן לפני אלפי שנים, ואין הרבה עדויות לגבי מוצאם ולשונותיהם. שפה זו מורכבת משפות שונות בעלות דיאלקטים מקומיים.
קבוצת השפות השנייה היא הערבית. השפה הערבית הקלאסית, שפת הקוראן, המדוברת בכל העולם המוסלמי היא שפה רשמית אבל כמעט לא משתמשים בא בחיי היום יום. יש איזורים המנסים לשלב את השפה הערבית הקלסית עם להג מקומי כמו באיזור הסהרה שבה משלבים ערבית קלסית עם שפת ה"סלאח" ויוצרים את חאסאנייא.
אולם השפה הנפוצה היא הדריזא (dariza) שהוא סוג של ערבית היחודית אך ורק למרוקו. שפה זו נקראת ערבית אבל היא אינה מובנת מחוץ למרוקו. לכל איזור יש את הלהג המקומי וההבדלים בין הלהגים הצפוניים והדרומיים הוא די גדול.
היהודים בכל המכלול הזה יצרו לעצמם זרמים של שפות : בצפון באיזור הריף דיברו בשפת ה"חקיתייה" שהיא שילוב של ספרדית, פורטוגזית, מרוקאית-יהודית ועברית (שונה מ"לדינו"). השפה נכתבה באותיות עבריות. שפה זו נכחדה בסוף המאה ה-19 עם הכיבוש של הספרדים בצפון והעדפת היהודים לחזור לשפת המקור הספרדית.
בדרום ובהרי האטלס היהודים דיברו "סלוח". שהיא למעשה שם כללי לגירסאות יהודיות של להגים משפות ברבריות. בשאר המקומות דיברו את מרוקאית-יהודית והיא כוללת בתוכה למעלה מ-13 להגים שונים.
קשה לקבוע מתי התחילה הלשון היהודית במרוקו. למעשה הלשון הזו נקראה "אְל-יְ'הוּדִייָ'א" הרבה לפני הכיבוש המוסלמי. יש מעט מאוד עדויות ומחקרים לגבי מקור המרוקאית-יהודית.
ידוע שב"מלחמות הפוניות" השתתפו יהודים שהגרו מארץ ישראל מיד אחרי חורבן בית ראשון (המאה השישית שלפני הספירה) וכנראה כאן החל הקשר של היהודים עם הברברים ששימשו כשכרי חרב של הפיניקים (הפונים) במלחמות הגדולות עם רומא.
עם חורבן קרתגו נדדו היהודים לתוך מרחבי ההשפעה הברבריים. יש לזכור שהפיניקים ואחריהם הרומאים לעולם לא הצליחו לשלוט במגראב מעבר לרצועות החוף.
גל מהגרים נוסף הגיע לתוך האזורים הברבריים אחרי חורבן בית שני (70 אחרי הספירה) ובמיוחד אחרי מסעות השמד שהתרחשו בעקבות המרידות היהודיות שהאחרון בהם היה בשנת 115. ניתן לשער שבתחילה דיברו בלהג ארמי משולב בביטויים הלקוחים מהתרבות ומהטקסים הדתיים.
עם הכיבוש הרומי החלה השפעה הרומית שנמשכה לפחות עד המאה ה-8. "הרומית הוולגרית" או הלטינית דוברה כאן גם לאחר הכיבוש המוסלמי והגירת שבטים ערבים למאגראב. השתלטות השפה הערבית במאגרב הצליחה אבל לא באיזור מרוקו.
המרחק מאיזורי השליטה והדומיננטיות של הברברים באיזור מנעו השתלטות מוחלטת של הערבית באיזור זה. אמנם נוצר דיאלקט שנקרא ערבית שהוא הפחות ערבי מכל הלהגים הערביים. להג זה כמובן השפיע על "אְל-יְ'הוּדִייָ'א" שתמיד היה שונה בצורה זו או אחרת מהלהג המקומי.
בסוף המאה ה-15 עם הגעתם של מגורשי ספרד ופורטוגל התפתחה השפה תוך שילובים אלמטים ספרדיים ופורטוגזיים ומתקופה זו (המאה ה-16) רואים הבדלים בין לשון היהודים ולשון המקומיים.
מילון זה מתמקד אך ורק בלהג של יהודי קזבלנקה ובמיוחד בלהג שדובר בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים במלאח של העיר קזבלנקה ובמעברות בישראל.
ייחודו של להג זה הוא בשילוב של הלהגים השונים של יהודי מרוקו. המאלח (הגיטו) של קזבלנקה שימש בשנות החמישים כתחנת מעבר לעלייה לארץ ישראל וכזה הוא שימש ככור היתוך ללהגים השונים.
השפה המרוקאית-יהודית דוברה ע"י מאות אלפי יהודים. עם ההגירה הגדולה ממרוקו בעיקר לישראל, אבל גם למדינות אירופה ואמריקה, המשיכו דוברי השפה להשתמש בשפה בתוך המסגרת המשפחתית, אבל רק למבוגרים השפה המשיכה להיות שפה ראשונה.
הצעירים המשיכו את המסורת של "המשכילים" שראו בה שפה בזויה ונחותה שדוברה ע"י פשוטי העם שלא ידעו קרוא וכתוב. המלומדים והחכמים דיברו גם שפות אחרות "יותר מתקדמות". לכן עם התמעטות הדוברים ששפת אימם מרוקאית והיחס התרבותי המזלזל כלפי השפה אנו עדים לתהליך מתקדם של הכחדה והיעלמות של השפה.
המילון הוא נסיון חלקי לשמר את השפה. למילון הוכנסו רק חלק קטן מאוצר המילים והפתגמים העשירים מאוד של השפה אשר יכולים להכיל מספר כרכים. במילון חסרים ערכים מלהגים אחרים של היהודים (בחלק מהערכים במילון יש התייחסות למילים מהלהגים האחרים), כמו כן סוננו מילים כלליות מעברית, מצרפתית ומספרדית.
המילון הוא דו-כיווני מרוקאית-יהודית –עברית, ועברית-מרוקאית, כאשר למרוקאית-יהודית מודגשים התבניות הדקדוקיות, דוגמאות, פתגמים וכן נסיון ראשוני בחיפוש אטימולוגי של מקור המילה.
במילון נמשמר התעתיק העברי כפי שהיה נהוג במרוקו, תוך שינויים קלים בחלק מהעיצורים, וכן צומצמו מספר עיצורים כדי לאפשר חיפוש ומיון קלים יותר. לתעתיק העברי נוסף תעתיק לועזי שמאפשר דיוק בגוונים של צלילי השפה.
השפה עשירה מאוד בכמות העיצורים אך מאידך יש בה מעט תנועות ארוכות שמשולבים בגוונים שונים של השווא. מבנה שמאפשר בניית תבניות צליליות על גבי שורשים בסיסיים. תבניות כמעט מתמטיות, שמאפשרות השאלת מילים והטמעתם בשפה. (ניתן למצוא בשפה מילים משפות עתיקות מאוד כמו: עברית, אכדית, אוגריתית, יוונית, ולטינית וכן משפות מודרניות כמו: צרפתית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית).
כאשר המילה נמצאת בתהליך ראשוני של השאלה (בדרך כלל שמות עצם) קל יותר להגיע למקור. מקרים אלה מסומנים במילון בציון המקור (עב' למילים בעברית). כאשר המילה עברה את תהליך ההטמעה ההתיחסות היא למקורות משותפים למילה.
הסימון הוא אינטואיטיבי ולכן מופיע לרוב עם סימני שאלה ויש להתייחס אליהם כבסיס ראשוני לחיפוש אחר המקור. בכל מקרה, בכל השפות השמיות קיימים מעתקי צליל בין העיצורים השונים כמו: ת-ש, ד-ז, ז-ג ואחרים (ראה רשימה בפרק תעתיק השפה) ואותם יש להביא בחשבון בחיפוש אחר מקור המילים.
כנספח למילון מובא סיכום מבנה השפה המרוקאית.
ראשי תיבות במילון:
ז' – זכר מעב' – מעברית פ' – פועל
ז"ז – זכר זוגי מ"ק – מילת קריאה ר' – רבים
זו"נ – זכר ונקבה מ"ש – מילת שאלה ש"מ – שם מספר
ז"ר – זכר ריבוי מ"ת – מילת תנאי ש"ע – שם עצם
מ"ג – מילת גוף נ' – נקבה שע"ק – שם עצם קיבוצי
מ"ח – מילת חיבור נ"ז – נקבּה זוגית ש"פ – שם פרטי
מ"י – מילת יחס נ"ר- נקבה רבים ת' – תואר
תה"פ - תואר הפועל
