האסון במודיעין עילית

המתנדב שטיפל ביהודה הפעוט: "אמו ראתה הכל - וצעקה"

שעות ספורות אחרי הטרגדיה הנוראית במודיעין עילית - מותו של הפעוט יהודה וורנר שנשכח למוות ברכב - סיפר אחד מהמתנדבים החרדים שניסו להחיותו, על הרגעים הנוראים, הקשים לתיאור (ארץ)

כיסא התינוק שנפטר, בתוך הרכב הלוהט (צילום: משה מזרחי)

אחד מכונני הרפואה, שהוזעק היום (שני) לזירה הקשה במודיעין עילית, בה נמצא הפעוט יהודה וורנר בן החצי שנה בתוך רכב לוהט - ובהמשך נקבע מותו - תיאר בפני חבריו את הרגעים הקשים מכל.

כזכור, יהודה הפעוט נשכח בידי בני משפחתו בתוך הרכב, כבר בשעה 10 בבוקר. כך שהוא שהה בתוך החום הכבד במשך לא פחות משלוש שעות, בהן התייסר באורח נוראי.

האסון אירע ברחוב חזון איש, בשכונת גרין פארק שבמודיעין עילית, וכפי שדווח ב'כיכר השבת' - אמו של הפעוט היא שגילתה ראשונה את הזוועה.

לאחר מאמצי החייאה ממושכים, בשטח ובבית החולים אסף הרופא בצריפין, לא נותר לרופאים אלא לקבוע את מותו של הפעוט - בן למשפחת וורנר מלוד, שהגיע עם אמו לביקור במודיעין עילית.

וכך כאמור כתב המתנדב החרדי, תושב העיר, שהיה שותף למאמצי ההצלה של הפעוט: "ההרגשה לעשות החייאה על תינוק כזה, כולו רותח מחום, עם כתמי מוות בידיים... כואב מאוד...".

"אתה עובד כמו רובוט, מנסה לחסום את הרגשות שלך... והדמעות חונקות אותך...", ממשיך הכונן הרפואי ומתאר. "האימא עומדת בצד, צועקת ורואה הכל... הכאב של האימא, הזעקה לעזרה, הדמעות בעיניים... אי אפשר להכיל דבר כזה...".

המתנדב המסור והמתוסכל סיים במלים הבאות, בקריאה נואשת: "עשו לנו טובה, תשמרו על הילדים שלכם!".

בהודעה שפרסמה בדקות האחרונות קהילת 'רמת אשכול' בעיר לוד, בה חברה המשפחה השכולה, נכתב: "בכאב עצום ובדמעות רותחות אנחנו מודיעים על הסתלקותו למרומים של הילד הזך והטהור יהודה ורנר ז"ל. ההלוויה תתקיים ככל הנראה הערב בסביבות 20.00 בהר הזיתים בירושלים. בנחמת ציון וירושלים ננוחם".

התיאור של המתנדב הרפואי

בתוך כך, ככל שחולף הזמן הולכים ומתבררים פרטי הטרגדיה, מהם עולה, כי היא התרחשה כאשר האם, עובדת במעון בעיר לוד, החליטה היום לקחת את הפעוט עמה לקניות במודיעין עילית, במקום למשפחתון, ונכנסה בשעה 10 בבוקר לחנות בעיר.

בשעה 13:00, כשהיא קיבלה את התזכורת היומית הקבועה במכשיר הסלולרי, להוציא את הפעוט מהמשפחתון, הבינה האם כי היא שכחה אותו ברכב.

מוכרת בחנות בה שהתה אימו של התינוק תיארה לכתב ynet את הרגעים הקשים: “האם החלה בקניות בחנות מהשעה 10:00 בבוקר, ואז בשעה 13:00 נשמעה תזכורת בטלפון והיא החלה לצעוק: ‘הילד שלי, הילד שלי’. רצתי איתה לאוטו ופתחנו אותו. הילד היה מחוסר הכרה, בלי דופק, מאוד יבש בפה וכולו לוהט. מיד הזמנו אמבולנס”.

"ניסיתי להרטיב אותו קצת, ואז הגיעו כוחות ההצלה. האם אמרה לי שאתמול הוא היה במעון ומחר היה צריך להיות במעון, והיום החליטה לעשות לו טיול כדי שיהיה עם אימא. היא אמרה ‘אני לא אסלח לעצמי'”.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (100%)

לא (0%)

הצטרפו עכשיו לקבוצת העידכונים של כיכר השבת

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

31
באיזו חנות שוהים 3 שעות ? שאלה לא סתמית היא היתה אמורה לחזור למכונית ולהניח את השקיות עם הקניות.באיזו חנות שוהים 3 שעות ?
רננה
30
הנהג יכול להוריד את הנעל שלו ולהניח אותה ליד הבוסטר של הילד וברגע שיצא מהרכב וידקר מאיזה מקל ... אז יזכור איפה הנעל שלו ואז יזכר בעיקר החשוב לו מכל הילד!!!
שירוש
על זה נאמר נעל אבוק או נעל אומאק רעיון אדיר
רחלי ממנוביץ
טיפש! מי שלא זוכר תינוק חי וחמוד בן חצי שנה, על אחת כמה וכמה לא יזכור נעל חסרה! אין לו ראש. הוא בניתוק.
מנצ
29
סליחה מה קונים 3 שעות בחנות ?
שלומי
28
צריך בכל רכב כמו שמצפצף אם לא שמים חגורה שיהיה בלוח שעונים סימן של ילד ברגע שמנתקים את הרכב. שמוציאים מפתח וגם שהשלט לא נותן לסגור את הרכב או אי אפשר להוציא מפתח כל עוד יש מישהו במושב אחורי רק ככה אנשים לא ישכחו לצערנו אי אפשר לדון שכחה זה דבר לא נשלט הדרך היחידה זה פשוט להבין שאוטו שיש בו ילד לא
קובי
27
כאשר היו לי ילדים קטנים. והייתי נוסעת איתם לבד/בלי אחים נוספים שיושבים מאחורה. הייתי מקפידה שכסא התינוק יהיה במושב הקידמי. ( עם הפנים נגד כוון הנסיעה לפי החוק). כך הסיכוי לשכוח תינוק קטן. רחוק יותר...
מקורב
26
שלא תדעו עוד צער רק שמחות ובורא עולם רחם עילנו שלח את הגאולה תגאל מתחננים אליך
שלומי
25
ברוך דיין האמת !!!
מיכאל הכהן
24
תן כוח ומנוח לאם האומללה!
אוי אלוקים!
23
זה קורה כל הזמן פשוט עצוב אנשים הראש שלהם מעופף לא שאני דן מישהו חס ושלום כולנו מעופפים צריך שיהיה חובה בכל רכב משהו שיצפצף שידעו שהילד שם אני פשוט לא מבין איך לא המציאו עדיין משהו כזה ואם יש אז למה זה לא חוק!!!
יוני
22
תחשבו שהיא רגילה שכל יום הילד שלה במעון בשעה כזו והרגל נעשה שילטון... אז לא נוכל לדון ואפשר מאוד להבין את השכחה.... זה כמו שתגיד לעצמך לחשוב בלי הפסקה על הילדים גם תוך כדי עבודה- הגיוני?
אני

אולי גם יעניין אותך:

עוד בבארץ: