עם פתיחת מושב החורף של הכנסת החליט נשיא המדינה שמעון פרס להעלות לדיון ציבורי את נושא שילובם של חרדים בשוק התעסוקה. פרס שמקדיש זמן ואנרגיה רבים לנושא הרגיש הזה בחודשים האחרונים עושה את הדברים מתוך כוונה טובה אמנם אך עם לא מעט תמימות.
תהליך כניסתם של חרדים לשוק התעסוקה היה ונותר נושא מורכב שגדולי התורה הם אלו שצריכים להכריע בו אבל בכל הנוגע לאלו שכבר החליטו לצאת ולעבוד לפרנסתם מסתבר כי הגיעה שעת האמת של הצד השני קרי: המגזר הציבורי והעסקי להוכיח את עצמו ולהתעלות מעל הסטיגמות והחששות המופרכים מפני העסקת חרדים. להבין שלא כל חרדי שמגיע לחברת היי טק מתחיל מייד לחפש עצמות קדמונים מתחת לכסא המנכ"ל ולא כל קבוצת נשות אברכים שמגיעות לעבוד בבית תוכנה תבקשנה כבר ביום השני לדאוג להגעלת מערכות המחשוב לפי שיטת החזון איש.
אחרי עשרות שנים שבעיקר שמענו תלונות חוזרות ונשנות של הממשלה וציבור בישראל שהחרדים לא עובדים לא תורמים לא משתלבים הגיעה שעת ההוכחה של הציבור הישראלי והמגזר העיסקי בעיקר ולהוכיח האם התלונות הוותיקות היו אמיתיות או שהכל מס שפתיים ודרך נוחה להמשיך ולנגח את החברה החרדית שנכון להיום עשרות גופים עוסקים בנושא הכל כך רגיש ונפיץ של תעסוקת חרדים ושילובם בשוק העבודה. רשויות מקומיות שמבינות מצד אחד שהגידול המבורך באולוכסייה החרדית שבתחום שיפוטן משפיע באופן דרמטי על מעמדן הכלכלי ומצד שני הן מפנימות שעברו הימים בהם חרדים נכנסו למשרדי העירייה בעיקר למחלקת הרווחה ולא כעובדים מוכשרים ומקצועיים מהשורה כאלו שמעניקים שירות איכותי לחבריהם לקהילה.
משרדי ממשלה ובעיקר משרדי האוצר החינוך והתמ"ת עדיים מגששים את דרכם באפילה בבדיקת גישוש מה נכון ומה לא נכון לעשות. מכוני המחקר והמדיניות שמצאו בנושא כר פורה ומעניים ובעיקר כזה שמביא תקציבי מחקר לא מבוטלים בצידו לצד מכללות ואוניברסיטאות הלהוטות לפתוח תוכניות לחרדים בלי הכוונה ובלי קרנות סיוע פרטיות וגופים ממוסדים ושוב לא ממש בגלל הדאגה לרווחתה הכלכלית של המשפחה החרדית אלא בעיקר מהטעם הפשוט שמוצתה מכסת הסטודנטים אותה מקציבה להם המועצה להשכלה גבוהה והמקום היחידי בו הם יכולים עדיין לקלוט סטודנטים ולהמשך לקבל עליהם תקציבים ממשלתיים זה באוכלוסיות המיוחדות קרי: האוכלוסייה החרדית והערבית.
חלקם הגדול עושה זאת מתוך תחושת שליחות ורגישות אמיתית כשהם מבינים שאף אחד באוכלוסייה החרדית כולל אלו שכבר משולבים במקומות עבודה לא רוצה לשנות את אופיה של החברה החרדית ואת המרקם העדין והרגיש הזה בו לומדי התורה עומדים ראשונה במלכות.
אבל קיימים גם כאלו שכל התנהלותם אומרת-פטרונות ויהירות כאילו הם באים לגאול אותנו החרדים מהבערות שגזרנו על עצמנו. חלקם מנצלים את העובדה שעובד או העובדת החרדים לא ממש בקיאים בכל תהליכי הביקורקרטיה הכרוכה בתהליך שכזה ועושים מעל גבי הלומדים והעובדים החרדים הון ציבורי וגם כלכלי כשהם מנסים לייצר תדמית ציבורית של כאלו שבזכות הסיוע הכלכלי שהם מעניקים תבוא הגאולה למדינת ישראל באמצעות שינוי דמותו של האזרח החרדי.
ואולי לשם היה צריך הנשיא לכוון את דבריו. דווקא הוא שמכיר היטב את החברה החרדית יודע שהתהליכים שקורים בה קורים במימד זמן שונה מיתר האוכלוסייה. דווקא הוא כמי שביקר אצל כל גדולי התורה בעשרות השנים האחרונות יודע ומבין היטב כי בלי מתן ההכשר ולו בשתיקה של גדולי התורה לכל מהלך שהו התהליך לא יתקדם לשום מקום.
דווקא הוא שעל שמו נרשמה לנצח זכות הותרתם של בני הישיבות בהיכלי התורה צריך לדעת שבחברה החרדית התהליכים החדשים הללו הם לא המטרה. הם גם לא אידיאולגיה הם רק הדרך והאמצעי שיאפשר לקהילה החרדית לעמוד על רגליה מבחינה כלכלית כשראשה ממשיך להיות נטוע גבוה גבוה בעולמה של תורה ואורחות החיים היוצאים מבית מדרשה.
ולכן צריך לקחת את דבריו של הנשיא צעד אחד קדימה ודווקא עכשיו כשכולם אצים ורצים לטבול את ידיהם במה שנראה בעניהם כצלחת דבש צריך להזכיר להם שהצלחת הזו שייכת בראש ובראשנה לחברה החרדית. היא זו שתקבע את הכללים היא זו שתקבע את הקצב והיא זו שתקבע גם את המנגינה שצריך לתת לתהליך המורכב הזה.
במצב הדברים כיום החברה הכללית ובעיקר במגזר הפרטי והעסקי שבה צריכים