הפנינים של דו"ח פלסנר

בדו"ח ציטוטים היסטוריים ואמירות מעניינות על הציבור החרדי, כך למשל מובא הסיפור על אמירתו המפורסמת של החזון אי"ש לבן גוריון 'העגלה שלנו מלאה יש לנו זכות קדימה', ויש בו ניתוחים מעניינים על המצב הקיים בתוך הציבור החרדי פנימה, "קיים בו מתח מתמיד בין שלושת הזרמים המרכזיים ספרדים ליטאים חסידים".

אספנו את הציטוטים המעניינים מהדו"ח, מבן גוריון דרך החזון אי"ש ועד לתיאורים והניתוחים של החברה החרדית.

פלסנר: העגלה הריקה שתיאר החזון אי"ש מלאה בערכי הציונות, השוויון והנצח

הדו"ח פותח באגדה על העגלה הריקה והמלאה, שכבר הפכה לקלישאה שנטחנה עד דק, בכל הנוגע ליחסי חרדים-חילונים: "האגדה מספרת על פגישתם של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון עם מנהיג הציבור החרדי החזון אי"ש, פגישה שהובילה להסדר ההיסטורי של "תורתו אומנותו". במהלך הפגישה הזכיר החזון אי"ש את הדיון התלמודי בדבר שתי עגלות המגיעות לגשר צר משני עבריו, ולא יוכלו לעבור עליו בו זמנית: האחת ריקה, והשנייה מלאה. במצב זה ברור לאיזו משתי העגלות ניתנת זכות הקדימה. באופן זה רמז החזון אי"ש לתפיסתו את העגלה המלאה של עולם התורה, אל מול העגלה הריקה של הציונות, שצריכה לפנות את מקומה ללומדי התורה.

פלסנר כותב על האגדה האמורה: "איני יכול להסכים למשל זה. בעיני מדובר בשתי עגלות מלאות, המגיעות אחת אל מול השנייה: האחת מלאה בערכי הציונות, השוויון, נצח ישראל, ומטרתה ל"הגן על ישראל מיד צר" ולשמור על קיום מדינת ישראל, והשנייה מלאה בערכי תורת הנצח שמלווה את עם ישראל לאורך שנות קיומו. עגלות אלו-חובה עליהן שייסעו יחדיו, לכיוון אחד. נסיעת העגלות אחת אל מול השנייה- סופה שתוביל לתאונה קטלנית".

הרב הראשי יצחק הרצוג, התורה נשמת ישראל יסוד נצחיותה

"במכתבו של הרב הראשי יצחק הרצוג, לראשי מרכז המפקד לשירות העם, ימים ספורים לפני הקמת המדינה:אני מצטער מאוד שלא נתקבלה ההצעה שהבאתי לפניכם, ועודני משתדל להביא לידי התפשרות. ואולם זאת עלי להגיד לכם שבמקרה של כשלון סופי, ח"ו, אם תדונו את הקבועים באהלה של תורה, נשמת ישראל יסוד נצחיותה, כמשתמטים סתם ותכריתו אוכל מפיהם, יהיו נימוקיכם מהשיהיו, אני אצא נגדכם במחאה גלויה, חריפה, לעיני כל ישראל. אין לכם רשות להשתמש באמצעי של כפייה דרסטי כזה נגד שארית הפליטה של מקיימי תורתנו הק' בירושלים עיר קדשנו, ת"ו, אשר מהם תצא תורה לארץ ישראל ולכל ישראל".

בן גוריון: יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות

"בן גוריון עצמו, הזכיר זאת באחד מנאומיו בכנסת: עם הקמת המדינה דיברו איתי על בחורי הישיבה אחד מגדולי היהדות בימינו הרב מימון וגם הרב יצחק מאיר לוין. הם אמרו היות ונחרבו כל מקומות התורה בגולה וזו הארץ היחידה בה נשארו ישיבות והלומדים מעטים, יש לשחררם משירות צבאי. דבריהם נתקבלו על דעתי. נדמה היה לי כי הם צודקים ונתתי הוראה לשחרר בחורי ישיבה".

"דוד בן גוריון במכתבו אל הרב הראשי לישראל, יצחק הרצוג, עשור לאחר קבלת ההחלטה ההיסטורית: ואשר לבחורי הישיבה, הדבר, נדמה לי, אינו כה פשוט. כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי הישיבה משרות בצבא היה מספרם מועט וגם, כפי שנאמר לי אז, היתה זו הארץ היחידה, שבה נשארו לומדי תורה לשמה... המצב מאז נשתנה. בחורי הישיבות רבו. איני יודע אם יש יסוד לאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה זו שחר.

אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבה, ומספרם הגיע לאלפים. בארצות נכר אין הגויים נזקקים למגיני ישראל. פה כולנו יהודים, ובטחוננו תלוי אך ורק בנו; וזוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות".

הציבור החרדי: קיים בו מתח מתמיד בין ספרדים לליטאים לחסידים

"הקהילה החרדית איננה הומוגנית. היא מורכבת משלושה זרמים מרכזיים: חסידים, ליטאים וספרדים. בין שלושת הזרמים השונים קיים מתח מתמיד, הנובע מפרשנות הלכתית שונה, הנהגה רבנית ופוליטית שונה, ומנהגים שונים. במובחן מכור ההיתוך של החברה הישראלית, החברה החרדית שומרת באופן מסורתי על הזהות הקהילתית, ומקשה על ערבוב בין הזרמים.

"אף בתוך הזרמים המרכזיים, ניתן לזהות פיצול לתתי-זרמים שונים. כך למשל הקהילות החסידיות מפוצלות למספר רב של חצרות חסידיות שונות, הנבדלות זו מזו במראה, בהנהגה, במוסדות החינוך ולעתים אף אוחזות בתפיסת עולם ובאידיאולוגיה שונה".

מסלול חייו של הגבר החרדי

"ככלל, הגבר החרדי מתחיל את מסלול לימודיו ב"תלמוד התורה" בכיתה א' ועד ח', בו נלמדים בעיקר מקצועות הקודש לצד מעט מאוד מקצועות חול. עם סיום המסלול היסודי, פונה הנער ללימודים בישיבה קטנה הנמשכת שלוש שנים, ובה נלמדים לימודים תורניים בלבד. אופן הלימוד בישיבה הקטנה אינטנסיבי, ויום הלימודים מתחיל בתפילת שחרית בשעה 7:30 בבוקר, ומסתיים בדרך כלל, בשעה 21:30 בלילה.

היום מורכב משלושה פרקי לימוד ("סדרים"), סדר בוקר, סדר צהריים וסדר ערב, כשבאמצעם רשאי התלמיד ללכת למנוחת צהרים. חרדים מעטים לומדים בישיבות קטנות המשלבות לימודי ליבה ומבחני בגרות, בסדר יומם. עם סיום הישיבה הקטנה, כשהוא כבן 16-18, פונה החרדי ללימודים בישיבה גדולה. סדרי הלימוד ומאפייניהם זהים כמעט לחלוטין לישיבה הקטנה, ומסגרת זו נמשכת עד לחתונתו.

הלימודים הישיבתיים מתמקדים לאורך כל שנות הישיבה הקטנה והגדולה, בלימוד הגמרא (תלמוד בבלי), ובנויים על השקעה ויגיעה תורנית. הלימוד עצמו מתבצע ב"חברותא", כשהנערים החרדיים לומדים זוגות-זוגות ומתפלפלים ביניהם.

במרבית הישיבות הגדולות לא נהוגים מבחנים או מדדים אובייקטיבים כלשהם ואיכות לימודו של הנער החרדי נמדדת במיצוי יכולותיו הסובייקטיביות ובהתאם לרמת השקעתו והתמדתו בלימוד.מרבית הגברים החרדים, בהתאם לנהוג בקהילותיהם, מתחתנים בין הגילאים 19-23. לאחר נישואיהם, פונים מרבית האברכים הצעירים ללימוד ב"כולל" (מסגרת לימודית לבני ישיבות נשואים).

שעות הלימוד בכולל קצרות יותר ומתחילות סביב השעה 9:00 בבוקר ועד לשעות הערב, כשבחלק מן הכוללים ישנה הפסקת צהרים. צורת הלימוד בכולל מגוונת יותר, הן במבנה הלימודים, בבחירת הנושאים הנלמדים ובאופן הלימוד. האברכים זכאים למלגת קיום מהמדינה, העומדת בשנת 2012 על כ-850 ש"ח לחודש.

למלגה זו מתווסף לרוב סכום כסף נוסף שמקורו בקרנות צדקה ובנדיבים שונים, בהתאם ליכולת הגיוס של ראש הכולל או ראשי הקהילה. במרבית המשפחות מוטלת מלאכת הפרנסה העיקרית על נשות האברכים. בהתאם לכך ניתן לראות כי באוכלוסייה החרדית שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בקרב הנשים, גבוה מאצל הגברים. בעוד ששיעור התעסוקה בקרב הגברים החרדים עומד על 40% שיעור התעסוקה בקרב נשים חרדיות עומד על 57%."

ספר על חייו של החזון איש: רעיון הכוללים היה חלום באספמיא

"בספר על חייו של הרב אברהם ישעיהו קרליץ, החזון אי"ש: "יותר משיצא ללמד על עצמו, היה רעיון ה'כוללים' שזרק החזון איש לחלל ארץ-ישראל מכה גלים גלים בקרב הישוב החרדי החדש, עד שכבש את הלבבות. אם לפני שהקים את הכולל בזכרון מאיר לא הרהיב איש בישוב החדש לחלום מין חלום-באספמיא כזה, שאברכים יקדישו כל זמנם לתורה מבלי שיכבידו הריחיים על הצוואר, ועצם המחשבה הזאת הייתה זרה ומוזרה -

הנה מאז ירה הוא את אבן הפינה לכולל שלו חדר הרעיון ונשתרש עמוק-עמוק בתודעתו של ציבור שוחרי התורה.בן-ישיבה כי יבוא בימינו להקים בית בישראל, לנחות-דרגא ייחשבאם לא יאבה להמשיך בעסק התורה לאחר נישואיו.

קדרים-קדרים של אברכי משי פזורים כעת בכל הארץ ומושבותיה, אשר לא ימושו מאוהל התורה והיא חמדתם ואומנותם. ובנות זוגם, האמונות עלי אהבת התורה וחיבתה משנות חינוכן ב'בית יעקב', הן הטורחות עמלות בפרנסת הבית כנשות-חיל אמיתיות ובלבד שלא יופרע הבעל ממשנתו בגין צרכים של חיי-שעה".