שורדת השבי ארבל יהוד, שחזרה משבי חמאס אחרי 482 יום בפעימה השלישית של שחרור החטופים בעסקה האחרונה, השתתפה הבוקר (שני) בוועדה משותפת בכנסת של ועדת חוקה והוועדה לביטחון לאומי ונשאה דברים בדמעות. היא שיחזרה דברים שעברו עליה בשבי ופנתה לשרי הממשלה בקריאה לעצור את המלחמה. מאזרחים היא ביקשה שיצאו לרחובות.
"אני ארבל יהוד, יהודייה גאה ששרדה לבדה את השבי הנורא בידי ארגוני המחבלים בעזה במשך 482 יום, עד שחזרתי לחיק משפחתי ועמי", היא פתחה. "באתי לזעוק את זעקתם לשחרורם של יתר אחי ואחיותיי המצויים עדיין שם.
"זה נראה לכם הגיוני ונכון שאני זו שצריכה להיות פה ולזעוק את זעקתו לחופש של אריאל אהובי? של דוד אחיו ושל יתר בני הערובה? הם שם כבני ערובה לחיי המחבלים ולהישרדות ממשלת נתניהו".
היא הוסיפה וטענה: "כשהייתי שם חשבתי שמשפחתי וממשלת ישראל יפעלו לשחרורי כמטרה העליונה האחת והיחידה. צדקתי לגבי משפחתי, אך לא לגבי הממשלה, שבוחרת גם היום, 591 יום מפרוץ המלחמה, להמשיך בדרך הצבאית שמסכנת את חייהם של בני ערובה".
בשלב הזה תיארה: "את שריקות הטילים, רעמי הפגזים וההדף שלהם חשתי על גופי. בליל החילוץ של לואיס ופרננדו ברפיח, כאשר הוחזקתי בקרבת מקום, בחרתי להיפרד ממשפחתי כי הרגשתי שזהו יומי האחרון.
"תדעו לכם שכאשר נפגעו מפעילות צה"ל עזתים שהיו קרוביהם של חלק ממשפחות שהחזיקו בי, הוכיתי קשות והושלכתי אף לבידוד למשך ימים ארוכים ללא מזון הראוי למאכל אדם, וברמת היגיינה כמו במחנות הריכוז בשואה.
"שרדתי כי שמרתי על התקווה והמחויבות לחזור למשפחתי, ובעיקר לילדיו של אחי דולב, לאחר שנודע לי על מותו. המחויבות הזאת ליוותה אותי דקה-דקה במשך 482 יום, וגם ברגעי הייאוש כאשר הושפלתי וסבלתי מטרור פסיכולוגי וניסיונות לשבור את רוחי מידיהם לא נשברתי".
לדבריה, "במצב זה ואף גרוע מזה עוברים הימים והלילות על יקירנו שם. אני דורשת מכם, שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, לפעול להפסקת הלחימה ולהחזיר אותם אלינו. כמי שהייתה שם אני יודעת שרק בדרך של משא ומתן הדבר אפשרי. אין בעיני המחבלים ערך לחייהם ולחיי האזרחים בעזה, ואותם המלחמה ממש לא מרתיעה אותם".
היא טענה: "אנחנו לא כמוהם ביחס שלנו לערך החיים, ולכן עליכם לשחרר את יקירנו ולמנוע את מותם ואת שפיכות הדמים של החיילים, הבנים האבות והאחים של כולנו, ולהביא לקבר ישראל את החללים. מסע השיקום שלי ושל יתר שורדי השבי לא יכול להתחיל עד שכולם יחזרו. אנחנו פיזית אומנם פה, אך נפשית אנחנו עדיין איתם בשבי".
את דבריה חתמה: "שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, תסתכלו עליי ותראו את מי הפקרתם ואת מי בחרתם להקריב כפתרון לבעיית עזה. כמוני ישנם בשבי עוד 58 אזרחים ואזרחיות ישראלים, שלא רק סובלים אלא הם גם מתים. ידיכם יהיו מגועלות בדמם ובדם החיילים אם לא תעצרו את המלחמה.
"כהורים וכסבים, מבקשת שתראו את בני הערובה כילדים וכנכדים שלכם ולהביא אותם חזרה למשפחת עם ישראל. ולכם, אזרחי המדינה, אני קוראת לכל אחד ואחת מכם לצאת לרחובות ולעצור את מהלך החיים במדינה עד להשבת כל בני ערובה, כי מבלי שהם ישובו, החיים לשיקום והנרצחים לקבורה, לא נחזור להיות העם שהיינו, המדינה שבה בחרנו לחיות ושאליה חזרו אבותינו לאחר אלפיים שנות גלות. תודה".
0 תגובות