בבית העלמין בקיבוץ בארי בעוטף עזה התקיימה היום (ראשון) הלווייתו של דרור אור הי"ד, החלל האחרון מקיבוץ בארי, שגופתו הושבה מעזה בימים האחרונים. המונים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון, והוא נקבר לצד רעייתו יונת הי"ד, שנרצחה ב-7 לאוקטובר.
אלעד אור, אחיו של דרור, ספד לו: "דרור, אף פעם בחיים אני לא ממש אבין איך יכול להיות שזה קרה לך וליונת, איך הותקפתם ככה בבית היפה שלכם, ברוע כל כך רע. ואיך הצלחתם איכשהו להגיד לעלמה ולנעם ולברוח ואז תפסו אותך. אף פעם אני לא רוצה להבין את זה.
"אני נזכר בתמונות מ-38 שנים של להיות אח שלך; אני ואבא באולם הכדורסל בנירים, רואים אותך משחק, אבא צועק על השופט, ואני מבין שרכז תמיד יהיה התפקיד הכי חשוב בכל קבוצת כדורסל; אתה מספר לי את הראש עם מכונה, במועדון הנעורים ברעים כשאני בן 9 בערך, ואולי בצחוקים של היום ההוא נדבק בי השם אחק'ה, שנשאר שלי כבר המון זמן, ויש בו אותך בתוך המילה "אח".
"אתה נוסע להודו ומשאיר לי דיסק של אהוד בנאי והפליטים \ אני ולילי מבקרים בבארי ויהלי ונעם ועלמה קטנים ועושים הופעות מוזיקה שגורמות ליונת לצחוק את הצחוק המיוחד שלה \ אנחנו נפגשים אצל ההורים בשבת, בחגים, בימי הולדת, בימי עצמאות, אוכלים דברים טעימים שהכנת \ אני בא עם הילדים שלי לרעים, ואתה עובר אחד אחד ונותן לו כיף בעדינות \ ותמיד טוב שאתה נמצא, תמיד יותר נעים לידך. תמיד משהו בך מרגיע ומוסיף".
האח הוסיף: "אני אף פעם לא אשכח, ולא אסלח, על הזמן הארוך כל כך שבו נאלצנו להתחנן לעזרה והצלה מפעולת הטרור המתמשכת של אחזקתך בשבי. זה לא היה צריך להיות ככה. ותמיד תהיה לי בלב נקודה של תודה לאזרחים ולחיילים שנתנו לנו יד, ושעזרו לנו להשיב אותך. ואני בטוח בזה שמגיעה לנו מנהיגות שתדאג לנו יותר טוב, ושתגרום לכך שדברים כאלו, כמו שקרו לך, ולכל המשפחה שלנו, פשוט לא יקרו יותר. זה חייב להיות ככה. אין ברירה אחרת.
"אני לא שוכח את רן גוילי ואת סוטתיסאק רינטלאק שעדין מוחזקים בעזה. עלמה, נעם, יהלי, דנה, אמא, אבא, לילי – אנחנו נמשיך יחד - לחיות ולהתגעגע, ונעשה כל מה שנצליח כדי שיהיה לנו הכי טוב שאפשר. לנו יש אותנו. אני אוהב אותך דרור. תמיד תישאר אח שלי. יהיה זכרך ברוך״.
יובל אור, אביו של דרור ז״ל, ספד לו: "נהגנו לומר: "כשדרור בשטח – יורד המתח". אכן, דרורי שלנו כאן. לא כפי שפיללנו, אבל לנו טיפ-טיפה יורד המתח. אנחנו כואבים, עצובים מאוד-מאוד ונורא-נורא מתגעגעים לדרור, ליונת, ולכולנו של לפני האסון הנורא. נבקש להוסיף כמה מילים: תודה ענקית לכל חברינו ושותפינו, הישנים והחדשים. תודה לקהילות רעים ובארי, ולכל מי שליווה אותנו ומלווה אותנו בנאמנות ואהבה לאורך כל הדרך. לרגע לא היינו לבד. תודה עליכם ולכם, וקצרה היריעה מלפרט.
"חברים ושותפים יקרים, המאבק לא תם. יש סירוב לחקור את האסון של השביעי לעשירי ומה שהוביל אליו. עוד רב הדרך. עוד רב הדרך עד שנשב לבטח בישראל הדמוקרטית, הסולידרית ושואפת השלום. לא נוותר, כי זו דרכנו ומהותנו. זו הייתה גם דרכם של יונת ודרור. בשקט ובצניעות, ובדרך הפרטית בה ביטאו את זה ואת עצמם. אני מאמין ומקווה, וקורא לכולם להיפגש במאבק על דמותה של ארצנו האהובה. והלוואי, הלוואי ותהיה ארצנו בדמותם ובשמם: של ה"אור", ה"דרור" (החופש), ו"יונת" השלום. תודה".
0 תגובות