"תלו אותי מהתקרה"

קשה לקריאה | אליזבט צ'ורקוב מדברת לראשונה על מה שעברה בעיראק

בעודה עדיין מתאוששת משנתיים וחצי קשים של שבי אלים ואכזרי: אליזבת צ'ורקוב חשפה לראשונה את סיפור החטיפה והעינויים שעברה בעיראק | בריאיון לניו יורק טיימס היא חזרה גם לרגעים אפלים לצד המחבלים (חטופים)

(צילום: יובל יוסף, לע"מ)

אליזבט צ'ורקוב, הצעירה הישראלית שנחטפה לעיראק ושוחררה בקיץ האחרון כעבור 903 יום, כשנתיים וחצי, חשפה לראשונה את סיפורה המטלטל בריאיון שהעניקה לניו יורק טיימס ופורסם היום (רביעי). בריאיון תיאורים קשים לקריאה על מה שעברה.

היא סיפרה על רגעי חטיפתה. זה היה בבגדד, שם הייתה לשם השלמת עבודת דוקטורט באוניברסיטת פרינסטון. היא תכננה לפגוש מישהי בבית קפה מקומי. בפועל האישה לא הגיעה לפגישה. בדיעבד היא מבינה שזו הייתה מלכודת.

לדבריה, היא צעדה ברחוב כאשר שני גברים הכריחו אותה להיכנס לרכב והיכו אותה. היא ניסתה לקרוא לעזרה אבל זו לא הגיעה. כך היא נחטפה.

צ'ורקוב, בעלת דרכון רוסי, זהתה בעיראק כבר מספר פעמים קודם לכן. היא הציגה את עצמה כאזרחית רוסיה וכך גם אמרה לחוטפיה. החוטפים האמינו לה ועדיין לא שחררו אותה, כנראה למטרות כופר.

היה שלב מסוים, כעבור כחודש, שאז גילו החוטפים - המשתייכים ל"גדודי חיזבאללה" בעיראק, הפועל תחת איראן - על זהותה הישראלית, והאשימו אותה בריגול. אז גם החריפו מאוד העינויים. אלו הגיעו למצב שבו איבדה את הכרתה.

היא פירטה את העינויים המחרידים שעברה בתקופת השבי: "תלו אותי מהתקרה והיכו אותי שוב ושוב עד שאיבדתי הכרה. חשמלו אותי ואילצו אותי לשבת או לעמוד בתנוחות שפצעו את גבי וכתפיי".

החוטפים המרושעים שפכו מים על פניה בעת שאיבדה את ההכרה, כתוצאה מהעינויים, כדי שתתעורר ואז יוכלו להמשיך בעינויים כלפיה.

בריאיון לניו יורק טיימס סיפרה על אחד הימים הקשים, יום שבו חקרו אותה בעינויים על עברה הצבאי בישראל. היא לא אמרה להם את האמת וספגה מכות עד שאחת משיניה נסגרה. בסופו של דבר נשברה וסיפרה ששירתה באמ"ן.

צ'ורקוב כתבה היום בחשבון ה-X שלה לאחר פרסום הכתבה: "הניו יורק טיימס פרסם זה עתה את הדו"ח על חטיפתי, על תקופת השבי וכיצד שוחררתי. הדו"ח מכיל פרטים גרפיים על העינויים שקראתי על ידי כתאב חיזבאללה, על מנת להוציא את ההודאות השקריות.

"הכתבים שכתבו את הסיפור היו מכבדים ומתחשבים, ולא לחצו עליי לשתף שום דבר שרציתי לשמור בסוד. כמו כל אחד אחר, אני לא רוצה שהפרטים על הרגעים הגרועים ביותר בחיי יהיו פומביים. אבל אני יודע שכמעט כל קורבנות המיליציות העיראקיות לא יכולים לדבר:

"המיליציות או שהרגו אותם, או שהם נמצאים בעיראק או שיש להם משפחה בעיראק, ולכן ממשיכים להיות מאוימים על ידי המיליציות. אמרתי לעצמי בשבי שאם אצא מזה בחיים, זו תהיה חובתי כלפי שאר הקורבנות של המיליציות הללו, שרובן עיראקיות (וסוריות), לחשוף את הסאדיזם והזוועה שלהן. יצאתי מזה בחיים. אני בטוחה. אני יכולה לדבר".

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (87%)

לא (13%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

אולי גם יעניין אותך:

עוד בבארץ: