ברצועת עזה צפויות להתחיל הערב הפגנות תחת שמות כמו "מהפכת 26 ביוני" ו"יום הזעם", על רקע המשבר ההומניטרי החריף, המשך הלחימה והזעם המצטבר בקרב התושבים. יוזמי ההפגנות מציגים אותן כמחאה עממית נגד המציאות הקשה ברצועה הכוללת רעב, עקירה והרס.
על פי הפרסומים, ההפגנות אמורות להתחיל בשעה 16:00 במוקדים שונים ברחבי הרצועה. המארגנים פרסמו מפת מוקדי התכנסות וקראו למחאה "עממית ושקטה", תוך שהם מדגישים כי "הנשק היחיד שלה הוא הקול החופשי ורק דגל פלסטין יונף בה". אלא שכבר בשלב ההיערכות התעוררה סערה פוליטית פנימית חריפה בתוך הרצועה ומחוצה לה.
חשדנות ואשמות בשיתוף פעולה
מאחורי חלק מהקריאות להפגנות עומדים פעילים המזוהים בעיקר עם תנועת פתח, בהם חמזה אל-מסרי ומועתז עזאיזה, שניהם מתגוררים מחוץ לרצועה. בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי, לעומת זאת, מתייחסים בחשדנות רבה לקריאות הללו.
גורמים המזוהים עם מחנה "ההתנגדות" טוענים כי מדובר בניסיון לערער את "החזית הפנימית" דווקא בזמן מלחמה, ואף מאשימים גורמים חיצוניים בניסיון להוביל מהלך שייטיב עם ישראל. ערוצים המזוהים עם חמאס מפיצים סרטונים ופרסומים הלועגים ליוזמה, המכונה בהם "פאודה 2026", ומציגים את מארגני המחאה כמי שפועלים בשיתוף פעולה עם ישראל.
המשפיען מוחמד לאפי, התומך במחנה ההתנגדות, קרא שלא להפוך את ההפגנות לעימות פנימי, אלא להפנות את הזעם כלפי ישראל. לדבריו, "יש ליצור חזית עממית שתבטא את כאב התושבים אך תשמור על אחדות לאומית".
"אסור מבחינה דתית"
גם "מועצת חכמי פלסטין" פרסמה הודעה חריגה וחריפה נגד המחאות. בהודעה נטען כי "קריאות לפעול נגד ארגוני ההתנגדות בזמן מלחמה הן אסורות מבחינה דתית", וכי הן עלולות "לשרת את האויב ולפגוע במאמץ ההתנגדות". עוד נכתב כי יש להבחין בין ביקורת לגיטימית לבין "הסתה שעלולה לפרק את האחדות הפנימית".
מנגד, נשמעים גם קולות אחרים מתוך עזה. מוסטפא איברהים, תושב הרצועה, כתב ברשת X כי "הזעם שממלא את רחובות עזה הוא זעם לגיטימי לחלוטין", אך הזהיר מפני צעדים שההשלכות שלהם לא נשקלו. תושב נוסף מהעיר עזה, אבו נאיל, מתח ביקורת חריפה יותר: "אמרנו אלף פעמים שהתנגדות לשלטון אינה בגידה, וביקורת על שלטון אינה שיתוף פעולה עם האויב".
התמיכה הישראלית מעוררת חשד
גם בישראל עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות. שר החקלאות וראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר קרא אתמול לתושבי עזה לצאת להפגנות נגד חמאס - צעד שמיד נוצל על-ידי מתנגדי המחאה, שטענו כי עצם התמיכה הישראלית מעוררת חשד לגבי מטרותיה.
החוקר והפרשן הפלסטיני מוחמד אבו-קמר אמר כי כלי תקשורת ישראליים "מקדמים את המחאות ומעניקים להן תהודה", ולכן לדבריו רבים ברחוב הפלסטיני מתייחסים אליהן בחשד. הוא העריך כי משפחות וחמולות ברצועה ינסו למנוע הידרדרות פנימית ולשמור על יציבות.
עמדת חמאס: "זכות בסיסית"
לצד זאת, חבר הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל מסר לעיתון "א-שורוק" האלג'יראי כי הזכות להפגין ולהביע עמדה היא "זכות בסיסית של העם הפלסטיני", וטען כי ההנהגה המדינית של חמאס הנחתה שלא לפגוע בחופש הביטוי. עם זאת, משעל הדגיש כי יש להפנות את המחאה בעיקר נגד "פשעי הכיבוש" ולא ליצור עימות פנימי.
לאורך המלחמה התקיימו לא מעט מחאות ברצועת עזה. חלקן נגד חמאס, חלקן נגד השלכות מתקפת 7 באוקטובר וחלקן על רקע המציאות ההומניטרית הקשה. אולם ברוב המקרים המחאות דעכו במהירות, כאשר מנגנוני השלטון והביטחון של חמאס פעלו לבלימתן ולמניעת התרחבותן.
לאורך כשנתיים וחצי של לחימה, לא נרשמה עד כה תנועה עממית רחבה ומתמשכת שהצליחה להציב אתגר משמעותי ומאורגן לשלטון חמאס ברצועה. נכון לעכשיו לא ברור מה יהיה היקף ההיענות לקריאות המחאה ומה תהיה תגובת חמאס לפעילויות המתוכננות.
0 תגובות