בקיבוץ ניר עוז התקיימה היום (ראשון) הלווייתו של עמירם קופר הי"ד, החטוף שהושב מרצועת עזה בשבוע שעבר, בהשתתפות קהל רב של בני משפחתו קרוביו וידידיו וידידי המשפחה.
בנו רותם קופר ספד לו: "השנים נצברו, האילנות גבהו וילדיך פרשו כנפיים, אך אתה ואמא דבקתם בניר עוז ולא עזבתם את ביתכם גם בימים קשים תחת מתקפות של טילים. וכך היה גם בשבת השחורה כשאתה ואמא נחטפתם על ידי מרצחים עלובים ונזנחתם על ידי מנהיגים קטנים ופחדנים.
"בדרך נס אמא שוחררה והוחזרה לחיק משפחתנו לאחר 17 ימים במנהרות החמאס. נחמה מועטה אנו מוצאים בכך שידעת שאכן כך היה הדבר. הימים, השבועות והחודשים שחלפו מאז שיחרורה של רעייתך ודאי היו קשים מנשוא, כשהנפש מטלטלת בין תקווה לייאוש והגוף מתקשה לתפקד בתת תנאים המשפילים בהם הוחזקת. ובכל זאת בתעצומות נפש שרדת חודשים ארוכים. ארוכים מספיק בכדי שמדינתנו שהוקמה בראש וראשונה כדי לספק בית וביטחון לעם היהודי תמלא את חובתה הבסיסית כלפיך וכלפי חבריך".
הבן המשיך: "אבא ברצוני לבקש ממך סליחה פעם נוספת על כך שנכשלנו כולנו, ראש ממשלת ישראל ועד אחרון אזרחיה, לשחרר אותך ואת חבריך מהשבי מבעוד מועד. תפקידה של מנהיגות אחראית ואמיצה הוא ליזום ולייצר הזדמנויות שיכלו להביא לשחרורך כמו גם של רבים אחרים, אך לצערי לא כך היה הדבר.
"הסיפור הזה, אבא, יכול וצריך היה להיגמר אחרת ועל כך לא תהיה כפרה. אבא לאחר מאבק של יותר משנתיים הבאנו אותך סוף סוף הביתה למנוחת עולמים בנחלתך, בקיבוצך, קיבוץ ניר עוז שכל כך אהבת. אנחנו טומנים אותך היום לצד חבריך למשימה ולדרך. קבר אחרון בשורה ארוכה מידי של קברים שנחפרו מאז השבת השחורה. קבר שגם מסמל סגירת מעגל כלשהו עבור משפחתנו ועבור קהילת ניר עוז היקרה. קהילה שעכשיו יכולה להישיר מבט לשיקום ובנייה.
"ובאותה נשימה אנחנו מבטיחים לא לשכוח ולו לרגע שבעזה יש עדיין חטופים שחייבים לחזור לביתם. למשפחותיהם. לנחלתם. אנחנו לא נסתפק בסיסמאות ונמשיך במאבק להחזרתם, עד האחרון שבהם. ועוד דבר אחד אבא עברו יותר משנתיים אומנם אבל אתה חסר לי, כל יום. כואב ואוהב בנך רותם".
גם שרוליק קלבו, בנו המאומץ של קופר, ספד לו. הוא אמר: "באוקטובר 2023. אנחנו, טלי ואני ביוון. 09:30 בבוקר, כותב לו, "עמירם, תנעלו בממ"ד, הצבא בדרך". ואין ויים כחולים ואין צבא בדרך.
"עמירם, כתבתי את המכתב הזה אליך ועליך אתמול בחמש בבוקר. אחרי לילה מלא במחשבות, ידעתי שהרגע הזה יגיע ושצריך להתחיל לפחות לכתוב משהו. לא יכולתי. למדתי בכאב, לצערי, לא ממך, את החשיבות של סגירת מעגל. לא הבנתי שרק בעצם חזרתך הביתה הראש יכול להתחיל להירגע ולהתחיל לעכל את כל מה שקרה לנו והלב חוזר לאט לאט לפעום.
"חזרת הביתה. לא אדע לעולם מה שעבר עליך שם. עכשיו אפשר לנשום קצת. אתה האחרון בתור לקבורה בניר עוז. אולי עכשיו העשב בשבילים בבית הקברות שנדרסו על ידי אלפי אנשים בעשרות לוויות יוכל קצת לגדול. יש לנו עדיין 11 אחים באדמת עזה המקוללת ועד שלא נחזיר אותם הביתה, לא נוכל להמשיך. היה שלום עמירם, שלום אבא. תחסר לי״.
0 תגובות