אשתו של פעיל הימין שנעצר: "תחושות של בגידה, רואים בנו אויב"

אביה, מגוללת בפוסט ארוך את מהלך המעצר ומאשימה את אנשי השב"כ בהתנהלות בלתי חוקית כאשר הצו אותו החזיקו ברשותם לא היה תקין לטענתה. "ב2 בלילה אריאל העיר אותי שיש פשיטה משטרתית גדולה ביצהר".

היא ממשיכה: "אחרי שתי דקות, כשאני עדיין בפיג'מה, כבר שמענו דפיקות עזות על הדלת. תוך כדי שאריאל פותח את הדלת ואני מנסה להתלבש אני שומעת שמסביב לכל הבית נפרשים כוחות, כאילו היינו מחבלים שינסו להימלט".

דנינו מתארת את המעצר בתיאור שנשמע כאילו לקוח ממשפחת מחבלים בשכם: ""השוטרים ואנשי השב"כ כמעט כולם רעולי פנים, מודיעים לאריאל שהוא עצור ברגע זה. אריאל מנסה להבין על מה המעצר ומבקש לראות צו, אך הצו לא ממש תקין ואריאל מנסה להגיד משהו אבל הם לא מתייחסים ופשוט לוקחים אותו בכוח".

היא מגוללת את התעמרות אנשי השב"כ כלפיה וכלפי בעלה: "כשניסיתי לפתוח את הדלת ולצאת אחריו ללוות אותו, להגיד לו כמה מילות פרידה, השוטרים פשוט החזיקו לי את הידית מבחוץ שלא אוכל לפתוח אותה עד שהעמיסו אותו לרכב, אזוק כאחרון הפושעים ונסעו מפה בדהרה".

"נשארתי שם לבד, מנסה לעכל את כל מה שהתרחש כאן בבית במהירות. תחושות קשות של זעם ובגידה הציפו אותי" כתבה אביה. "קרובי משפחה שלי נלחמים בחזית, קרוב אחר חטוף בעזה, בעלי לא ישן במשך שבועות ופועל להגנת המולדת ללא הפסקה, אבל בעיני השב"כ אנחנו האויב". היא הוסיפה בכאב: "לאן הגענו? איך איבדנו את הדרך והמצפן הבסיסי?".

"בבוקר שאלו אותי הילדים איפה אבא, אמרתי להם שהוא עצור ובע"ה יחזור בקרוב. גם התינוק בן השנתיים ששבר את עצם הבריח ביום שישי שוכב במיטה ומחכה לאבא, מבטיחה לו שתיכף אבא שלנו חוזר" מוסיפה דנינו.

"איכשהו נרדמנו לשעה" היא כותבת, "ואז מבול טלפונים מגיע אליי עם בשורה בלתי נתפסת - אריאל קיבל צו מעצר מנהלי לארבעה חודשים".

"תנו לזה לחלחל" היא מבקשת. "ארבעה חודשים בתא טחוב וחשוך, ללא משפט וללא ראיות. ארבעה חודשים רחוק מארבעת ילדיו הקטנים. ילדיו שעל ביטחונם ושלומם נאבק יום יום שעה שעה. ארבעה ילדים בני שנה עד שש וחצי. ארבעה ילדים גיבורים ואלופים שגאים באבא שלהם אבל רוצים אותו בבית".

מלח הארץ

אביה דנינו מתארת את האבסורד: "וזה ממש לא רק ארבעת הילדים הפרטיים שלנו שמפסידים את אבא שלהם. זה עם ישראל כולו. כבר שלושה שבועות שכמעט לא ראיתי את בעלי בבית. משעות הבוקר של חג שמחת תורה אריאל נקרא לדגל ויחד עם חבריו ניהל חמ"ל מתנדבים לניטור פעולות עויינות בקרב האויב, לצד פעילות הסברתית נרחבת".

"הוא לא נח לרגע" מגוללת דנינו את פועלה של בעלה במלחמה. "גם בשבתות המשיך לעבוד ללא הפסקה בהצלת נפשות כפי שהורו לו הרבנים. כמעט לא מצאנו זמן לדבר בתקופה הזאת ולעכל את מאורעות המלחמה שנפתחה עלינו, אבל ממעט מהפעילות שלו אליה נחשפתי נפעמתי לראות עד כמה חמ"ל מתנדבים קטן יכול להזיז דברים בשטח, ולמנוע סכנות גדולות טרם התפרצותן. את המידע שאספו, העבירו אריאל וחבריו למערכת הביטחון, כולל דרגים גבוהים בצבא שעשו במידע שימוש נרחב והודו להם מקרב לב על הסיוע".

"אבל לצערי למרות הלב השבור שאיתו אנחנו הולכים כבר שלושה שבועות ו1400 ההרוגים שנטבחו פה בדרכים אכזריות ומחרידות, יש כאן גורמים במערכת שמסרבים להתעורר" מאשימה אביה.

"אנשים מבולבלים שעדיין מחזיקים בתפיסה מעוותת שרואה בנו אויב, ולא בערבים שבכפר ממולנו שמייחלים ליום בו יוכלו לשחוט ולשרוף אותנו בחיים. כפר שממנו יצאו המחבלים הארורים שרצחו את חבריו של אריאל - נחמן מורדוף והראל מסעוד הי"ד" תקפה בחריפות.

היא סיפרה על דברי החיזוק אותם שמעה מבעלה מאוחר יותר: "במעט הרגעים שהתאפשר לי לשוחח עם אריאל בטלפון היום, הוא ביקש דווקא לחזק את אלו שנותרו בחוץ, ואמר ששיאי ההתנכלות שאנו חווים עכשיו הם פרפורי הגסיסה של הרשעים ששולטים עדיין במדינה ובעז"ה בקרוב ננצח. אל לנו להתייאש".

היא מתחננת לאזרחי ישראל: "אני פונה מכאן באופן אישי לכל מי ששומע אותנו: הפגינו, תמכו ופעלו בכל דרך כנגד הצו המטורף הזה. היום זה אריאל - מחר זה כל אחד ואחד מכם. לא כקלישאה אלא כמציאות הזויה בה אנו חיים".

היא חתמה את הפוסט הכאוב: "המאבק הזה, לצד המאבק הכללי לשינוי הקונספציה וניצחון מוחץ על אויבנו, הולך להיות מאבק ארוך וקשה - אבל בעז"ה אנחנו ננצח".