היום (חמישי) התקיימה בבית המדרש של המרכז האקדמי לב בירושלים, עצרת תפילה והתעוררות, לחזרתם בשלום של החטופים וחיילי צה"ל, לעילוי נשמת הנרצחים ולהחלמתם המהירה של כל הנפגעים. במהלך העצרת, שנערכה בהשתתפות נציגי משפחות החטופים ומאות סטודנטים, קיימו גם סיום מסכת קידושין (במסגרת הדף היומי) על ידי סטיוארט הרשקוביץ, סגן נשיא המרכז לשעבר.
"בשמחת תורה, שהגעתי לבית הכנסת בבוקר, שמענו שיש מחבלים בשדרות. התחלנו את התפילה וחשבנו לעצמנו שבטח מדובר על 5-10 מחבלים, ועד שההודעה הגיעה לקריית ארבע, הימ"מ כבר חיסלו אותם" סיפר בעצרת צביקה מור שבנו איתן בין החטופים בעזה, "זה מה שידעתי עד למוצאי שמחת תורה, שחזרתי מבית הכנסת ומצאתי את כל בני המשפחה בוכים בבית כי איתן נעלם".
מור מספר, כי רבע שעה לפני הדלקת הנרות בשבת שמחת תורה דיבר עם איתן. "נכנסו לשבת בידיעה שהוא נמצא בירושלים, וששמעתי על המחבלים בשדרות לא עלה על דעתי שזה אירוע שקשור אליי" הוא אומר.
"טרם ידועים כל הפרטים, אבל נראה שבמסגרת עבודתו של איתן בחברת אבטחה, הייתה דרישה דחופה והוא הגיע לדרום כמאבטח. שמענו מעד ראיה שניצל, שאיתן ואליקים ליבמן עסקו בפינוי נפגעים עם טרקטורון שהם מצאו שם. בשעה 14:30 בצהריים, קבוצת מאבטחים פינתה מהאזור אזרחים, ואז איתן ואליקים ראו את גופותיהן של שתי בנות שברחו מהמסיבה ונורו. הם החליטו לפנות את הגופות, כדי שלא יחטפו אותן לעזה, ונקלעו ליריות ומאז אבד הקשר איתם".
ביום שני שאחרי שמחת תורה, מצאו בבור את גופתה של אחת הבנות, שירה אילון הי"ד, שאיתן ואליקים החביאו, והיא נקברה בראשון לציון. "המעשה האחרון שהבן שלנו עשה יחד עם אליקים הוא לדאוג לכבודן של בנות ישראל" אמר מור בהתרגשות.
עוד הוסיף מור: "במלחמה הזאת אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לנצח. הארץ הזאת דורשת מאיתנו מסירות נפש. לצד הדאגה והכאב על הבן שלי, שחטוף בעזה ואני לא יודע מה איתו, אני מרגיש שהקב"ה הטיל עליי את התפקיד ואני עסוק יום ולילה בהסברה, בשיחות וחיזוק של קהילות. הסיפור שקורה עכשיו, בפרספקטיבה של דורות, עם כל הכאב העצום, הוא קטן עלינו. עברנו את השואה, זה בשבילנו פיס אוף קייק.
"זה כואב מאוד אבל אי אפשר להסתכל מטר אחד קדימה. אין פה רק 240 חטופים, יש פה 8 מיליון חטופים בידי חמאס, כי חמאס מחליט בשבילנו מתי נישן לילה בשקט ומתי יהיה לנו לילה לבן. הייתי בתל אביב והייתה בדיוק אזעקה, ונבהלתי מהבהלה של אנשים שרצו לכל עבר. אנחנו צריכים להיות עם חופשי בארצנו. בלי מקלטים, בלי ממ"דים, בלי נשיאת נשק לכל מקום, בלי כיפת ברזל ובלי גדרות. טוב למות בעד ארצנו, אבל הגיע הזמן שהאויב ימות בעד ארצנו".
לבסוף ציין מור: "אנחנו מאמינים בעם שלנו שנמשל לזית, שמקבלים את הסגולות שלו כשכובשים ולוחצים אותו. מתוך הכאב הגדול פתאום מתפרצת בעם שלנו כל האהבה, האחווה, מסירות הנפש והרואיות, שאי אפשר להאמין עד שרואים אותה. אנחנו מאמינים בעם שלנו, אנחנו ננצח. התפקיד שלנו זה להרים את הרוח וללכת בדרכם של האבות, של יהושוע בן נון וכלב בן יפונה".
"בדיוק בתחילת סוכות קיבלתי פרטים נוספים על מאורעות תרפ"ט, ואני זוכר את עצמי חושב, שאם אז היה לנו צבא כמו שיש לנו היום, זה לא היה קורה" אמר במהלך העצרת הרב יוסף צבי רימון, ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב. "במאורעות תרפ"ט נהרגו 133 אנשים, וזה משהו שצרוב אצל כל יהודי כמשהו עצום. באחוזים, יחסית להיום, מדובר בקצת פחות מ10% מכלל הנרצחים עד כה במלחמה. אל מול כך עולה השאלה - איך אנחנו מגיבים למציאות כזו? גם שקשה וגם שאנחנו עצובים, צריך לזכור שלא ניגשים למלחמה הזו מתוך מסכנות אלא מתוך כוח, לא מתוך חולשה או נמיכות אלא מתוך זקיפות קומה. אני רואה אצל החיילים את הנחישות והעוצמה, עם להט ואמירה שלא נוותר על הדבר שעשו לעם היהודי".