אי שם בגליל המערבי, בכפר חורפיש, מסתתרת מערה קדושה לדרוזים. זוהי המערה בה התבודד הנביא סבלאן, והיא נחשבת אצלם כמו הכותל המערבי אצל היהודים. הכניסה למערה היא בכיפת ראש, וכשיוצאים ממנה אסור להסב אליה את הגב מטעמי כבוד.
מפגש עם השומר ג'מאל
במהלך הביקור במקאם נבי סבלאן, המקום הקדוש השני בחשיבותו לדרוזים אחרי קבר נבי שועייב בקרני חיטין, התוודעתי אל ג'מאל, שומר האתר המסור. הוא הכניס אותנו למתחם שנבנה על ראש הר זבול בגובה 814 מטר (במקום ישנם בית תפילה ובית ספר ללימודי דת דרוזים), ועל כך תודתי נתונה לו.
חדר האירוח והמסורת הדרוזית
בסיור נכנסנו לחדר אירוח כיאה למשלחת אורחים חשובה (בראשותי...) שהגיעה למקום. בחדר ראיתי תמונות של מנהיגי דת דרוזים מכל העולם, כולל תמונה של שייח' מכפר ירכא שחסן עאמיר, מורה הדרך הדרוזי המקומי שהדריך אותנו, הגדיר כ"ירא שמיים במיוחד".
מהביקור הזה למדתי על חשיבותו המיוחדת של המקום. הנביא סבלאן הוא אחד משבעה נביאים מקודשים של הדרוזים. לפי המסורת הדרוזית, סבלאן אימץ חיי צנע וסגפנות והקדיש את חייו לעבודת האל. הוא יצא ממצרים לחברון כדי לשכנע את עובדי האלילים לקבל את דת האל היחיד, וכתוצאה מהתנגדותם ברח לגליל והתיישב במערה על הר זבול, בה ביקרנו ברבבות הימים.
המסורת המרתקת של סבלאן
לפי המסורת הדרוזית, סבלאן הקדיש את זמנו ללימוד כתבי הקודש תוך שהוא חי חיי סגפנות. המסורת הדרוזית מספרת כי החברונים עלו על עקבותיו של סבלאן, אך בדרכם היה עליהם לחצות את נחל כזיב המקיף את ההר. אז אירע נס - מי הנחל גאו וחסמו את דרכם. מאז נקרא חלק זה של נחל כזיב בשם "ואדי חאביס" (חאביס - בערבית: מתבודד).
לפי המסורת בנה סבלאן במו ידיו חדר מעל המערה ובו התגורר והמשיך בלימוד הדת ובהפצתה. בערוב ימיו עבר לכפר בחא בהר הדרוזים שם נפטר.
המחלוקת: האם זה זבולון בן יעקב?
אחד הנושאים המעניינים שהעלתי במהלך הביקור הוא השאלה האם נבי סבלאן הוא זבולון בן יעקב. יש שזיהו את נבי סבלאן עם זבולון בן יעקב, וזיהוי זה הוזכר בין השאר על ידי השייח' אמין טריף. אולם אמאם אלבדר מבית הדין השרעי הדרוזי בחיפה דחה זיהוי זה.
המסורת היהודית אינה מזהה את נבי סבלאן עם זבולון בן יעקב, והיא מראה את קברו של זבולון בעיר צידון בלבנון (כפי שיפורסם מחקרי בקרוב בספר "המקומות הקדושים בלבנון"). נקודה חשובה שגיליתי: המקום נקרא "מקאם" - מקום קדוש, ולא בהכרח קבר ממש. זו הסיבה שמותר לכהנים לבקר במקום, שכן מדובר במקום הקדשה ולא בקבר פיזי טמא מת.
זהו מנהג מוכר בעולם המוסלמי והדרוזי, שבו לאישים מסוימים יש מאות "קברים" במקומות שונים. ישנם אישים שיש להם מאות קברים - המספר מגיע לשיא של 600 לצַאלִח ועלי. ההסבר אינו מחלוקת בדבר מקום מותו כמו אצלנו היהודים (ישנם אישים יהודים להם יש וויכוח היכן נטמנו, ופעמים שהמדובר על עשרה קברים בארץ ובעולם), אלא שמוסלמים ודרוזים מקדשים מקום עבור "קדוש" כזה או אחר ללא שנקבר במקום.
דעתי היא, שגם אם יש ויכוח על מקום קבורתו של זבולון בן יעקב, הרי שהמקום עצמו - הר זבול - כנראה קשור ליישוב המקראי זבולון המוזכר גם בכתבי יוסף בן מתתיהו, ולא בהכרח לאדם עצמו.
אנקדוטה על חילוקי הדעות הפנימיים
במהלך השיחה חווינו גם אנקדוטה קטנה אך מעניינת שמדגימה את המורכבות בתוך החברה הדרוזית עצמה. אחד המקומיים ראה אותנו, היהודים, ומיד החל להטיף מוסר: "אתם היהודים שונאים אחד את השני! שנאת חינם! תתאחדו!".
אלא שכאשר אמרנו לו אמירה על שהיא של חכם דרוזי שגר באזור אחר ממקום זה, הוא נענה על אלתר: "מה הוא מבין, הוא מרמת הגולן..." - מה שמראה כי גם בקרב הדרוזים עצמם יש חילוקי דעות וריבים פנימיים, בדיוק כמו בכל קהילה אחרת.
המשמעות ההיסטורית של המקום
חג נבי סבלאן נחגג מדי שנה ב-10 בספטמבר, ובו משתתפים אלפי דרוזים. המקום קיבל הכרה רשמית מממשלת ישראל בשנת 1969 כחג דרוזי, לאחר בקשה שהוגשה בשנת 1968.
בשנת 1957 סללו הדרוזים דרך עפר שאפשרה הגעה לאתר ברכב, ובשנת 1973 נחנך הכביש המסודר אל האתר.
הביקור במקאם נבי סבלאן הציע לי הצצה מרתקת אל עולמם הפנימי של הדרוזים, מסורותיהם העתיקות, ואת המורכבות של זהותם הייחודית. המקום ממשיך לשמש מוקד של אמונה, מסורת וזהות לקהילה הדרוזית בישראל.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות