סולטאן אל-אטרש: הטרומפלדור של הדרוזים והקשר עם היישוב היהודי

פגישה חשאית בעמאן, 1968

המקום: חדר מלון דיסקרטי אי שם במדינה ערבית. הזמן: ערב קייצי, חודש לאחר מלחמת ששת הימים.

יגאל אלון: שייח' סולטאן, תודה שהסכמת להיפגש איתי.

סולטאן אל-אטרש: (מתיישב בכבדות) יגאל אלון... האיש שכבש את הנגב ב-48. ואני זה שלחמתי בצבא ההצלה נגדכם ביחד עם הערבים. איך זה שאנחנו יושבים כאן?

הצצה מאחורי הסורגים: כאן כלואים הנאשמים בריגול למען איראן | צפו

ב. ניסני|20:37

ועדת המדע והטכנולוגיה במכון ויצמן: "נזק חסר תקדים למחקר המדעי"

כיכר השבת|14:20

יגאל אלון: זה מה שהבאתי לדבר עליו. המפה משתנה, ויש לי הצעה - מדינה דרוזית עצמאית עם בירה בסווידא, בתמיכת ישראל.

סולטאן אל-אטרש: (מתרומם) מדינה דרוזית? אתה רציני? אבל יגאל... אני מתחרט על 48. קראתי למאות צעירים דרוזים להילחם נגדכם. דם עמי נשפך בגללי, והערבים הפסידו את המערכה.

יגאל אלון: סולטאן, גם בן-גוריון טעה בהרבה דברים. השאלה היא מה אתה עושה עם הלקחים. תראה איך אחים שלך הדרוזים בישראל חיים בכבוד, משרתים בצה"ל, ואתם בסוריה...

סולטאן אל-אטרש: (נאנח) נכון. הסורים מתייחסים אלינו כמיעוט שצריך להיכנע. רק אתם מתייחסים לדרוזים כאל אזרחים שווים. זה מטריד אותי - טעיתי אז.

יגאל אלון: עדיין לא מאוחר. דמיין מדינה דרוזית עצמאית.

סולטאן אל-אטרש: החלומות שלי כבר נשברו פעמים רבות. הצרפתים הבטיחו, הערבים הבטיחו...

יגאל אלון: ישראל שונה. לא מדברים על הבטחות - מדברים על מעשים. תראה איך אנחנו מתייחסים לדרוזים שלנו.

סולטאן אל-אטרש: (קם) תן לי זמן לחשוב. אתה באמת מאמין שזה יכול לעבוד?

יגאל אלון: (נותן יד) אם יש מישהו שיכול להוביל את העם הדרוזי לעצמאות אמיתית, זה אתה.

סולטאן אל-אטרש: (לוחץ את ידו) תודה על הרגישות שהראית לגבי 48. אנחנו נמשיך קדימה ונבנה עתיד טוב יותר מהעבר.

היוזמה נכשלה כמה חודשים מאוחר יותר כשהסורים טרפדו אותה.

• • •

בסיורנו בכפר חורפיש חזינו בכיכר מרכזית בדמות דרוזית טיפוסית רוכבת על סוס אביר ותהינו מי האיש. "הוא הטרומפלדור של הדרוזים", ענה לנו מורה הדרך חסן עאמיר שהוביל אותנו בסיור המרתק, כשבעיניו נוצץ ניצוץ של גאווה. "זה סולטאן אל-אטרש - איש שלא רק נלחם על חירות עמו, אלא כמעט הקים מדינה דרוזית עצמאית".

הסיפור של סולטאן אל-אטרש הוא סיפור של גבורה, מרד וחזיונות לאומיים שכמעט התגשמו. מי שביקר בפקיעין, חורפיש או ג'וליס ראה את פסלו המונומנטלי - לוחם אבירי רוכב על סוסו, מניף את דגל המרד הדרוזי.

הלוחם הצעיר מאל-קורייא

סולטאן אל-אטרש נולד בשנת 1891 בכפר אל-קראייה שבהר הדרוזים, כ-20 ק"מ מדרום לא-סווידא, לתוך משפחה דרוזית ענפה וידועה אשר שלטה באזור מאז 1879. אביו זוקן ניהל בשנת 1910 קרב נועז כנגד צבא האימפריה העות'מאנית ליד א-כפיר, נפל לידי הצבא העות'מאני והוצא להורג בשנת 1911. הבן הצעיר נותר עם ירושה כבדה של מאבק למען החירות.

לאחר שהצבא העות'מאני השתלט על הר הדרוזים, גויסו מאות צעירים דרוזים לשורותיו, בהם אף סולטאן אל-אטרש, ונשלחו להילחם בבלקן. אולם בשנות מלחמת העולם הראשונה הרפו העות'מאנים משליטתם באזור מחשש למרד.

באותה עת יצר סולטאן קשר עם פעילי התנועה הפאן-ערבית ובמיוחד עם מנהיגי המרד הערבי. עם פרוץ המרד הערבי הניף מעל ביתו ומצודת סלחרד את דגל המרד הערבי. כאשר הגיעו הכוחות הערבים לעקבה הוא שלח אלף מאנשיו להצטרף למרד. כאשר הגיעו הכוחות לבוסרה הצטרף אף הוא לכוחות הלוחמים.

הרגע ההיסטורי הגיע ב-29 בספטמבר 1918 - כוחותיו של סולטאן היו הראשונים שנכנסו לדמשק והניפו את דגל המרד על בית הממשלה. סולטאן היה ידידו הקרוב של האמיר פייסל, מנהיג המרד, והאחרון העניק לו את התואר אמיר ודרגת גנרל בצבא סוריה. פייסל, אשר הומלך מאוחר יותר למלך עיראק, סייע רבות לסולטאן אל-אטרש בשנות גלותו.

ממלכת סוריה הצעירה נפלה לידי הצרפתים ב-24 ביולי 1920 לאחר קרב מייסלון. סוריה חולקה לחמש יחידות שלטוניות, האחת מהן הייתה הר הדרוזים. ב-7 ביולי 1922 לכדו חיילים צרפתים את אדהם חנג'ר, לבנוני שיעי אשר ביקש מקלט בביתו של אל-אטרש, זאת בשעה שאל-אטרש נעדר מביתו. חנג'ר נעצר בחשד שניסה להתנקש בחיי גנרל אנרי גורו.

עם שובו לביתו דרש אל-אטרש את שחרורו של חנג'ר, אולם הצרפתים סירבו לדרישה. ימים ספורים אחר כך תקף אל-אטרש בראש אנשיו שיירה צבאית צרפתית בהנחה שחנג'ר מובל בה לדמשק, בשעה שחנג'ר הועבר לדמשק בטיסה. הצרפתים הגיבו בהריסת ביתו של אל-אטרש והוצאת צו למאסרו. אל-אטרש נמלט לירדן והמשיך בפשיטות מעבר לגבול על מוצבים צרפתים. עשרה חודשים מאוחר יותר חננו הצרפתים את אל-אטרש והוא שב לסוריה.

המרד הדרוזי הגדול

בשנת 1925 הנהיג סולטאן אל-אטרש מרד אשר פרץ בהר הדרוזים והתפשט לכל חלקי סוריה וחלקים מלבנון. מרד זה הוא בין הבולטים במנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון ובמהלכו נוהלו קרבות עזים בכוחות הצרפתים. ב-23 באוגוסט 1925 הכריז סולטאן אל-אטרש על המרד בצרפתים ועד מהרה פרצו קרבות בדמשק, בחומס ובחמאת.

אל-אטרש הצליח לנצח במספר קרבות בתחילת המרד, אולם הצרפתים תגברו את כוחותיהם באלפי חיילים ובציוד חדיש והצליחו לכבוש מחדש את הערים המורדות. בשנת 1927 דוכאו אחרוני המורדים. אל-אטרש נידון על ידי הצרפתים למוות, אולם נמלט מבעוד מועד לירדן. הוא שב לסוריה רק בשנת 1937 לאחר שזכה לחנינה ולאחר שנחתם הסכם העצמאות הסורי-צרפתי בשנת 1936. בשובו חיכה לו קהל המונים.

קשרים עם היישוב היהודי

בסוף שנות השלושים קיים אל-אטרש מגעים עם אבא חושי, ממנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל. אל-אטרש נטל חלק פעיל בהתקוממות הסורית בשנת 1945, אשר הובילה לעצמאותה של סוריה. בשנת 1948 הוא קרא לכינונו של צבא ההצלה לשחרורה של פלסטין אליו התנדבו מאות דרוזים צעירים אשר נלחמו במלחמת העצמאות.

בתקופת שלטונו של אדיב שישכלי נרדף אל-אטרש בידי השלטונות על רקע התנגדותו למדיניות הממשל. בחודש דצמבר 1954 עזב אל-אטרש את סוריה ועבר לירדן. הוא שב לסוריה רק לאחר נפילת משטרו של שישכלי. בשנת 1958 תמך אל-אטרש ביוזמת הרפובליקה הערבית המאוחדת, והתנגד נחרצות לפילוגה של הרפובליקה בשנת 1961. אל-אטרש נודע אף בזכות תרומתו לפיתוח החברתי של הר הדרוזים.

היוזמה הישראלית

אחרי מלחמת ששת הימים, במסגרת יוזמה של יגאל אלון, שהיה אז שר העבודה וחבר ועדת השרים לענייני ביטחון, לקדם אפשרות של מדינה דרוזית שבירתה תהיה סווידא, נפגשו גורמים מטעם ישראל עם מנהיגים דרוזים, ביניהם אל-אטרש. היוזמה טורפדה על ידי הסורים.

זה היה רגע מכונן בהיסטוריה הדרוזית - אפשרות לעצמאות מדינית שהתבססה על כבודו ומעמדו של סולטאן אל-אטרש כמנהיג לאומי מוכר. אילו היוזמה הייתה מצליחה, ייתכן שהיינו עדים להקמתה של מדינה דרוזית עצמאית במזרח התיכון.

ל-אטרש היה אחד המנהיגים הבולטים בהיסטוריה המודרנית של סוריה והעולם הערבי, ובמיוחד בתרבות הדרוזית. בעת שהנהיג את המרד הדרוזי נודע אל-אטרש באמרתו "הדת לאל, האומה לכל". בכל נאומיו ופרסומיו הקפיד להימנע מלהידרש לסמלים דתיים. אל-אטרש אף דחה את הצעת הצרפתים להענקת עצמאות להר הדרוזים ודרש את עצמאותה של סוריה כולה. לאחר כינונה של המדינה הסורית סירב אל-אטרש לקבל עליו משרה שלטונית.

בתקופת הרפובליקה הערבית המאוחדת ביקר הנשיא גמאל עבד אל נאצר בא-סווידאא והעניק לאל-אטרש את אות הכבוד הגבוה ביותר של הרפובליקה. בשנת 1970 הכיר הנשיא חאפז אל-אסד בתפקידו ההיסטורי של סולטאן אל-אטרש בקוממיותה של סוריה.

סולטאן אל-אטרש נפטר ב-26 במרץ 1982 מהתקף לב. במסע הלווייתו השתתפו למעלה ממיליון אבלים ונשיא סוריה אל-אסד הוציא מנשר רשמי המכתיר את אל-אטרש למפקד הכללי של המרד הדרוזי.

פסלים רבים של אל-אטרש ניצבים בכיכרות היישובים הדרוזים, ותמונתו תלויה בבתים רבים באזור. בקהילות דרוזיות בסוריה ומחוצה לה נקראו על שמו מוסדות ציבור ורחובות. דמותו אף בולטת בפולקלור הדרוזי ונזכרת רבות בשירה העממית.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com