בפוסט שפרסם היום (רביעי) ברשתות החברתיות שמפעיל, חשף הפרשן הפוליטי הבכיר עמית סגל את השם שבו בחר לקרוא לבנו הרביעי שנולד בשבוע שעבר. עילם עוז. הוא תיאר את המחשבות שהתרוצצו בראשו אחרי הלידה ועל הסיבות לבחירת השם.
"קצת אחרי שבע בבוקר, כשבינגו כבר נח עם עיניים ערניות, הסתכלתי מסביבי על חדר הלידה שבו כולם דיברו עליו. הייתה שם מיילדת שבטח ראתה אלף תינוקות ודולה שראתה מאה לידות ורעות ואני שראינו ארבע כך שאין סיכוי אמיתי שמישהו מאיתנו יזכור מהלידה הזו משהו יוצא דופן.
"וחשבתי לעצמי: כשהילד הזה יהיה יום אחד לאיש הוא בטח לא יידע מי היה שם בבוקר ההוא, ואף אחד לא יספר לו בעוד חמישים שנה שהוא היה ילד ג׳ינג׳י, ערני להפליא ושקט".
סגל המשיך: "והאמת שזה בסדר. אנחנו ממשפחת מתעדים, כל הזמן פוחדים שמשהו יילך לאיבוד, אבל הדבר החשוב, הדבר שהוא בטח יזכור הוא שהגענו לעולם הזה שני יהודים והחזרנו פי שניים. כי כל יהודי בעולם ובטח באיזור הזה שלו הוא חץ שלוח אל ערפילי העתיד, חץ שמתישהו יתעייף אבל אותו ימשיכו שני חיצים אחרים לפחות. ופתאום חשבתי בפעם הראשונה שהבנתי את יוסף חיים אוחנה שאמר לי לא מזמן שגם כשזה ייגמר, זה לא נגמר, יהיה המשך.
"זה מה שחשבתי אחרי הלידה. לפניה הדקות בשעון התחלפו וקיוויתי שהוא יוולד בשש ורבע, שעת הזריחה. וכשזו עברה קיוויתי שלא יוולד בשש עשרים ותשע, שעת החשיכה הגדולה, וכשהוא נולד חשבתי לעצמי רק כמה מילים משיר שלרגל הילד הרביעי אני אעשה לעצמי עכשיו בושות ואשיר אותו איתכם".
סגל הודה לקב"ה: ״מודה אני לפניך ולך, על כל החסד והאמת. והטובה והרעה והטובה שעשית עימדי ועם ביתי״.
הוא המשיך: "וחשבתי על כל השנים שחלפו ועל הדרך ועל איך שילד ראשון בגיל 30 זה לא כמו רביעי בגיל 43, ושנהיינו ארמדה די משמעותית. ואיך לפני דקה עוד הסתובבתי בין באר לבאר בלונדון ואחר כך הגיעה רעות ואיך חלפו הזמנים בשדותינו, ועל איך שדרך ארוכה ויפה ועוצרת נשימה מורכבת מצעדים כל כך פשוטים וקטנים, וחשבתי שזו באמת גבורה לשאת ארבעה הריונות ועוד כאלה, כשברקע כל הזמן הטרטור של עם מי בנט ירוץ ומה הצעד הבא של נתניהו.
"וכיוון שהמחשבות מתערבבות - אומרים שיש אלפיים מחשבות בשעה - אז חשבתי גם על כיסא התינוק שכמובן דחיתי ולא הספקתי לקנות כי את הקודם כבר מסרנו. וחשבתי גם על תשע מאות עשרים ושלושה חיילי צה״ל שכמו קפצו עלינו מהתנ״ך כדי לחצוץ במו גופם ועתידם וחלומותיהם בין הרוע המוחלט ובין השלווה שבה ילדים יכולים לבוא לעולם. ושגם ההורים שלהם שמעו בברית את המשפט ״קיים את הילד הזה לאביו ולאימו״. ועל זה שיש חובות שאי אפשר לסגור אף פעם, והם רק צוברים ריבית שצריך היסטוריה שלמה כדי להחזיר.
"וחשבתי יחד עם רעות שלא משנה מה יהיה השם, וכיוון שמאגר שמות המנוחים במשפחה כבר מוצה תודה לאל, אז השם השני חייב להיות עוז, כדי להזכיר לדורות את העוז התנ״כי הזה שקפץ עלינו פתאום בשמחת תורה ומאז ממאן לעזוב, ואת נחל עוז ואת ניר עוז, ואת העוז של מבצע עם כלביא שהתרחש בממלכת עילם הקדומה. ואת התקווה ששנת העוז שבה המדינה מציינת שבעים ושבע תביא בכנפיה שלום, כי השם עוז לעמו נתן והשם סוף סוף יברך את עמו בשלום.
"וחשבתי גם על השם הראשון, אני רציתי עלי על שם הכהן והיא רצתה ענבר בגלל המצלול ובסוף סיכמנו על עילם.
"וחשבתי גם על עברי החכם והחתיך, ועל ענר המתוק והרגיש, ועל אליענה היפה והממזרה. ואמרתי לעצמי: העולם באמת כל כך יפה לפעמים. ואם רעות ממילא זו שקמה לתינוק בלילה אז מה בעצם הסיכון פה מבחינתי.
"זה מה שחשבתי בדקות האלה, קצת מפותל ולא הגיוני, כמו מצב ״שאפל״ בנגן כשלילי אלן מנגנת ואז אחריה אברהם פריד. וכיוון שאנחנו כאן בין חברים, אז אמרתי: אחלוק איתכם את המחשבות, אתם בטח תבינו".
0 תגובות