יעל, אם צעירה מבאר שבע, סובלת לאחרונה מכאבי גב כרוניים שמקשים מאוד על תפקודה. ההפניה לאורתופד התקבלה מיד, אך התור הראשון היה רק לעוד שבעה חודשים. כשנכנסה סוף סוף לחדר, הרופא בקושי הביט בה: "תעשי פיזיותרפיה. אם לא יעזור, נדבר שוב".
חצי שנה של סבל בשביל חצי דקה של תשומת לב. "לא ביקשתי נס", היא אומרת, "רק יחס אנושי".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ואכן, יעל לא לבד, עם זמני המתנה ממושכים שלפעמים נראה כי אין להם סוף - הטיפול הרפואי והתור המוזמן הפכו לתעודת סבל. מערכת הבריאות הציבורית נושמת בקושי, הרופאים מותשים, והמדינה שותקת.
בישראל של 2025, מי שמתקשה להגיע למיון כבר אינו מאוים מהכאב - אלא מהתחושה שאין מענה. מאות אלפי ישראלים ממתינים חודשים לרופא מומחה. כשהם סוף סוף נקראים, הם נתקלים במערכת סתומה, רופאים מותשים ומענה אוטומטי. הממשלה שותקת - והמערכת נאנקת.
מטופלים מתארים תבנית קבועה: המתנה ארוכה, פגישה קרה ולעיתים מזלזלת. רופאים מודים שהם נשחקים. "אנחנו עובדים 12 שעות ביום. אין אוויר,. הבעיה אינה באדם הבודד – אלא במערכת שמתגמלת כמות במקום איכות.
דו"חות רשמיים של משרד הבריאות ומבקר המדינה לשנים 2019–2024 מציגים עלייה דרמטית בזמני ההמתנה: ברפואת עור מדובר בעלייה של 120% (מ־20 ל־44 ימים), באף אוזן גרון 75% (מ־12 ל־21 ימים), ברפואת עיניים 70% (מ־10 ל־17 ימים), ברפואת נשים 60% (מ־10 ל־16 ימים) ובאורתופדיה 29% (מ־14 ל־18 ימים). אבל המספרים הללו רק מגרדים את פני השטח. בתחומים הנפשיים והדימות המתקדמת, ההמתנה נמשכת חודשים ארוכים ולעיתים יותר משנה.
תור לפסיכיאטר ילדים בבאר שבע נמשך כ-324 ימים בממוצע, MRI בפריפריה עד שמונה חודשים, ופיזיותרפיה ציבורית מתבצעת רק לאחר חצי שנה עד שמונה חודשים. בבדיקות כאב ונוירולוגיה מדובר לעיתים על יותר משישה חודשים של המתנה. מאחורי המספרים מסתתרת הקלישאה הקבועה של מערכת בריאות שמתקשה לנשום.
וההמתנה אינה זהה בין מקום למקום. פערים גיאוגרפיים עמוקים מחלקים את המערכת לשניים. בדרום זמני ההמתנה הארוכים ביותר, במיוחד באורתופדיה ובפסיכיאטריה, בירושלים נשברו שיאים ברפואת עור, במרכז נרשמים עומסים בינוניים, ובצפון ניכר שיפור חלקי בלבד.
הפערים בבדיקות דימות בין המרכז לפריפריה מגיעים לפי שלושה. תושב אשקלון או קריית שמונה ממתין פי שלושה מתושב רמת השרון - זה כבר לא רק פער שירות, זה פער בזכויות אדם בסיסיות.
במרכזים לבריאות הנפש לילדים, ההמתנה לאבחון ראשוני נמשכת לעיתים למעלה מעשרה חודשים, בעוד שההמלצה המקצועית היא להתחיל טיפול תוך שלושים יום. מטופלים ופסיכולוגים מדווחים על חרדה, ייאוש ותשישות. "כשאין תאריך קרוב - אין תקווה", אומרת עובדת סוציאלית באחד מבתי החולים.
הנה שלושה סיפורים קצרים הממחישים את התמונה הרחבה: אילנה מחיפה, קיבלה תור ל־MRI רק לשנה הבאה – הגידול שהיה בגופה ושעבורו ביקשה את הצילום מוסיף לגדול, הוא לא ממתין לבדיקה. מתן מתל אביב, המתין חצי שנה לניתוח ברך, כשבמהלך ההמתנה איבד עבודה ונכנס לחובות. הילה מבאר שבע מספרת שבנה בן ה־9 ממתין לפסיכיאטר כבר כמעט שנה, וכל יום של המתנה הוא עוד יום של פירוק משפחתי - יום שבו ההורים כורעים תחת הנטל של ניהול חיי משפחה תקינים לצד ילד הסובל ממצוקה נפשית עמוקה.
כבר מימי מגפת הקורונה החלה המצוקה לגדול. הקורונה הותירה אחריה עשרות אלפי ניתוחים ובדיקות שלא בוצעו. לפי משרד הבריאות, נכון לפברואר 2025 יש עוד 8,000 ניתוחים אלקטיביים הממתינים לשיבוץ. המלחמה בעזה החריפה עוד יותר את המצב - מאות רופאים ואחיות גויסו, מחלקות נסגרו זמנית, ומאות אלפי מטופלים נותרו ללא מענה. בבריאות הנפש, זמן ההמתנה לטיפול עומד על שלושה חודשים בממוצע, אך באזורים מסוימים מגיע לשנה.
ומה עם מצב הרופאים במדינתנו? מבקר המדינה קובע כי למשרד הבריאות אין תמונה עדכנית של מצבת הרופאים בישראל. מעבר למחסור בכוח אדם מתגלה כשל ניהולי עמוק – תורים כפולים, ביטולים, העדר סנכרון בין הקופות ואפס תמריץ לשירות. מחצית מהתורים שנקבעו כלל לא מומשו, וכך מיליוני משבצות טיפול מבוזבזות מדי שנה.
פתרון אפשרי - שקיפות מלאה: מדדי שירות ופומביות נתונים
בעוד שבמערכת הציבורית אין מדידת איכות או שביעות רצון פומבית, אסותא - מוסד רפואי פרטי - הפעיל שיטת דירוג רופאים לפי משוב מטופלים. כ־30 אחוזים מהמטופלים מילאו שאלונים, נאספו נתונים על כ־1,500 רופאים, והתוצאה הייתה ברורה: שיפור שירות, חיזוק אמון וירידה בתלונות. כשהפרטי מתקדם בשקיפות - הציבורי נתקע בחשכה.
הסיבות להיעדר שקיפות ציבורית בישראל רבות: התנגדות ארגונית מצד איגודי הרופאים וקופות החולים, חשש מהכרה בכשלים, חוסר תמריץ לבתי חולים מתוקצבים מראש, וכן מחסור בתשתיות דיגיטליות מתאימות. בעולם, מבבריטניה ועד קנדה, מדדי שירות ופומביות נתונים הפכו לכלי ניהולי בסיסי - בישראל זה עדיין טאבו.
המודל האזרחי המוצע לשינוי כולל משוב אנונימי אחרי כל ביקור רפואי, פרסום זמני המתנה בזמן אמת, ניקוד לפי יחס, זמינות ואיכות טיפול, לצד תמריצים לרופאים ומרפאות מצטיינים. מדדי ההצלחה הקליניים יצורפו לדירוג הציבורי - כדי לצמצם פער בין אמון למקצועיות.
על פי נתוני ה־OECD, בישראל חסרים כ־3,000 רופאים וכ־6,000 אחיות לעומת הממוצע במדינות המפותחות. כאמור, זמן ההמתנה ל־MRI בישראל הוא 90 יום בממוצע, ובפריפריה אף שמונה חודשים, לעומת ממוצע של 40 יום במדינות ה־OECD.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי מבטיח גישה שוויונית לשירותי בריאות, אך בפועל זו הבטחה על הנייר בלבד. בריאות איננה מוצר צריכה - אך בישראל של 2025 היא נמכרת ככזו. אזרח שמשלם מסים ומקבל תור לעוד חצי שנה מרגיש שהמדינה הפנתה לו גב.
כאמור, הפתרונות קיימים: אימוץ מודל שקיפות ציבורי, פרסום זמני המתנה לפי תחום ומחוז, הקמת רשות לניהול תורים ומניעת כפילויות, תמריצים לרופאים ולמרפאות מובילות והשקעה בהכשרת צוותים רפואיים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מערכת הבריאות הציבורית בישראל לא קורסת - היא כבר קרסה, רק שטרם הכריזו על כך רשמית. הציבור לא מבקש נס, רק יחס. אם הממשלה לא תאמץ שקיפות אמיתית - האחריות תעבור לאזרחים. מי שמבקש אמון, חייב להתחיל בלהאמין באנשים שנושמים את ההמתנה הזו יום־יום.
לאחר סיום העבודה על הכתבה ביקשנו את תגובת משרד הבריאות לנושא ועד לרגע פרסום הכתבה לא קבלנו מענה.
נוסיף לציין כי נכון לנובמבר 2025, אין שר בריאות בישראל, לאחר שכהונתו של חיים כץ בתפקיד הסתיימה. המצב הנוכחי מעכב דיונים חשובים כדוגמת דיוני ועדת סל התרופות, מכיוון שלפי החוק, רק שר הבריאות יכול למנות אותה.
0 תגובות