בה' בסיון תרנ"ו (1896), ביום שישי ערב שבועות, עלו 59 משפחות על גבעה צפונית באצבע הגליל. רובם הגיעו מזכרון יעקב ומראשון לציון - אנשים שכבר ידעו מה זה לבנות מושבה, ועכשיו נשלחו צפונה.
עיתון "הצבי" תיעד את הרגע:
"מזכרון יעקב הודיעונו, כי ביום ערב ראש חודש סיון נקראו לבית הפקידות שמונה עשר מפועלי המושבה, אחד-עשר אשכנזים ושבעה ספרדים, ופקיד המושבה האדון בן-שימול, הודיעם כי הם נבחרו לאכרים במושבה החדשה מטולה. כמעט פג לבם של המאושרים האלה מפני שמחתם על הבשורה הטובה הזאת".
השם 'מטולה' הגיע מערבית - "אל-מֻטַלַּה", התצפית. לפני שבאו היהודים ישב כאן כפר דרוזי בשם אומטללה. הדרוזים עיבדו את האדמות בחסות הברון רוטשילד, ובשנת תרנ"ה (1895) פרץ המרד הדרוזי כנגד השלטון הטורקי. הדרוזים הצטרפו למרד, נטשו את חלקותיהם והפרו את חוזה האריסות. האדמות נותרו שוממות. ונציגו של הברון, יהושע אוסוביצקי, שלח קריאה: מי בא להציל את העונה החקלאית?
כך התקבלו למושבה החדשה רווקים שהתחייבו לשאת אישה בתוך שנה, וכמובן משפחות שבאו להפריח את השממה.
את האדמות רכש הברון מג'בור בֵּיי, אפנדי ערבי נוצרי מצידון שקצה נפשו במרדנות אריסיו הדרוזים. שנים עשר אלף דונם, חלקם לא ראויים לעיבוד, ולכן נרכשו עוד אדמות באזור בשם עין טלאה.
ובשנת תרנ"ז (1897) נבנה מבנה האבן הראשון - "בית הפקידות", שנקרא בפי האיכרים "בית קלווריסקי" על שם הפקיד חיים מרגליות קלווריסקי. בית הכנסת הוקם גם הוא באותה שנה.
שאלה גדולה עמדה על הפרק: לבנות בסגנון ערבי מקומי, כפי שהיה נהוג אצל הברון, או בסגנון אירופי עם גגות רעפים? חמישה בתים נבנו בסגנון הערבי. כל השאר – אירופי, וכבר אמר מי שאמר "ארץ חדשה ישנה".
3 שנות גלות בצרפת
אבל הפרק הנשכח ביותר הוא דווקא זה שבין המלחמות. בסיום מלחמת העולם הראשונה, כשבריטניה וצרפת חילקו ביניהן את המזרח התיכון - הועברה מטולה לתחום המנדט הצרפתי על לבנון.
שלוש שנים לאחר מכן, בשנת תרפ"ג (1923), לאחר תיקוני גבולות בין בריטניה לצרפת - הוחזרה המושבה לתחום המנדט הבריטי. קו הגבול נקבע כשלושים מטרים מצפון לבתי התושבים.
מטולה לא ידעה ימים שקטים. בשנות השלושים - פשיטות ערביות על המושבה הנידחת. שנות הארבעים - מלחמה עולמית, כשהמושבה שימשה עורף לפעולות הצבא הבריטי נגד צבאות וישי בסוריה.
ליל הגשרים
ובלילה שבין ט"ז לי"ז בסיוון תש"ו (1946), אחרי שהמנדט הבריטי אסר על עלייה יהודית לארץ, יצאה תנועת המרי העברי לפעולה. כוחות מארבעה גדודי הפלמ"ח פשטו באותו לילה על אחד-עשר גשרים בכל קצוות הארץ - ממצרים ועד לבנון.
המבצע שנקרא "ליל הגשרים" נועד לחתוך את ארץ ישראל ממדינות השכנות ולהוכיח את יכולת הארגון היהודי. עשרה מתוך אחד-עשר הגשרים חובלו בהצלחה. הכישלון היחיד היה בגשרי נחל אכזיב - שם שילמו לוחמי הפלמ"ח מחיר כבד של ארבעה-עשר הרוגים.
באזור מטולה פוצצו שני גשרים. הראשון, גשר הכביש על נחל עיון המוביל לצידון - פוצץ על ידי כוח בפיקוד דוד צ'רקסקי. השני, גשר מצפון-מזרח למטולה על נחל עיון, שקישר את ארץ ישראל ללבנון, פוצץ על ידי כוח בפיקוד דני נוימן. נפתחה אש על הכוח, אך הוא שב ללא נפגעים.
שרידי הגשר ניצבים שם עד היום, בכניסה הצפונית לשמורת נחל עיון, ממש בנקודה שבה חוצה הנחל את גבול ישראל-לבנון. בתגובה לפיצוצים פשטו הבריטים על קיבוץ כפר גלעדי הסמוך, שנחשד כבסיס יציאה לפעולה. נפתחה אש שבה נהרגו שלושה יהודים. שבועיים לאחר מכן, בכ"ה בסיוון תש"ו (1946) יצאו הבריטים ל"מבצע אגאתה", הוא "השבת השחורה".
חרב יואב בן צרויה?
נסיים עם אנקדוטה משעשת. בסמיכות למטולה נמצא תל אבל בית מעכה - העיר המקראית שאליה נמלט שבע בן בכרי בימי דוד המלך. ויואב בן צרויה הקיף את חומותיה במצור. ואז יצאה אישה חכמה, ניהלה משא ומתן עם שר הצבא והצילה עיר שלמה (שמואל ב' פרק כ').
משפחת דוברובין מיסוד המעלה, גרי הצדק הרוסים שהתגיירו ועלו לעמק החולה, מצאו בקרקע חרב עתיקה. אלו קשרו אותה לשמו של יואב בן צרויה. ההיסטוריון ד"ר יעקב הרוזן, בן מטולה, תיעד את הסיפור בספרו על המושבה שיצא בשנת תשל"ח (1978) .
לפני עשרות שנים החרב הועברה לחו"ל, לאחר שבני המשפחה חששו מגניבות. בימים אלה אני מתחקה אחר אגדה זו, ומנסה לאתר את צאצאי המשפחה המחזיקים את חרב זו.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות