פרק ד': רדו בשביל תלול אל מעמקי האדמה. בחורף שומעים פה טפטוף מים. לפני כ-3,800 שנה, בערך בימי אברהם אבינו, חצבו הכנענים מנהרה ענקית לתוך הסלע - עמוק מאוד, רחוק מאוד, גדול הרבה יותר ממה שנדרש כדי להוביל מים.
ד"ר צביקה צוק חפר כאן שנים רבות יחד עם פרופ' ג'ים מניו אורלינס. כשפתחו את הפה התחתון של המנהרה לאחר אלפי שנים, מי התהום חזרו לזרום. ד"ר צוק אמר: "זהו מפעל המים הכנעני הגדול ביותר שנחשף אי פעם בעולם".
אבל השאלה המרתקת ביותר היא לא "מאיפה המים" אלא "למה כל כך גדול?". בבאר מים רגילה חופרים פתח צר ומדויק, כדי לחסוך עבודה וכדי לשמור על ניקיון המים. כאן, חצבו מנהרה מפוארת ומלכותית, עשרות אנשים יכלו לעמוד בה בו-זמנית.
- שלוש ערים, שלושה שערים זהים - תכנית אחת, אדריכל אחד ומלך אחד
- שמונה שורות חרוטות על אבן קטנה הפכו לאחד הממצאים החשובים שנמצאו בארץ
- תעלומת 12 האבנים בגזר וההשפעה על תולדות החשמונאים
פארקר הסביר: במיתולוגיה הכנענית, אזור הנביעה בעומק האדמה היה הדרך לעולם התחתון. ייתכן שמפעל המים לא שימש רק לשתייה אלא גם להתכנסות דתית כזו או אחרת, ולכן הוזקקו לפתח גדול.
כתובת תחום גזר
בין עצי האורן, באזור תל גזר היו פזורות שתים עשרה כתובות חרוטות על אבנים פזורות במרחק של עד שני קילומטר מהתל. בכולן כתוב "תחום גזר" ומצד שני, בכיוון ההפוך, שם יווני: אלקיוס, ארכילאוס, אלכיסא. הן נמצאו בשדות, ביערות, ואחת מהן בחצר של בית פרטי בכרמי יוסף.
היו שרצו לבדוק את גודל האמה לפי כתובות אלו. שכן אם הכתובות מסמנות תחום שבת, שהוא שני אלפיים אמה, ניתן לחלק את המרחק בפועל מהתל לכתובות במספר האמות, ולקבל את גודל האמה המקראית. אלא שהמסקנה הייתה שכיון שהמרחקים אינם אחידים - וחלק מהכתובות רחוקות 1,200 מטר מהתל וחלק 2,200 מטר. פער של קילומטר שלם בין כתובת לכתובת - הכתובות אינן מסמנות את תחום שבת.
ההסבר היותר מסתבר הוא של רוני רייך: בתקופה החשמונאית, אחרי שגזר הפכה לעיר יהודית, היה צריך לסמן בדיוק היכן מתחיל "תחום גזר" כי ההלכה חייבה ידיעה מדויקת של גבולות העיר לצרכי מעשרות ותרומות. מי שגר בתוך תחום שייך לעיר הלכתית. מי שגר מחוצה לו אחרת. לכן סימנו את הגבול על הסלע עצמו שיחזיק לדורות. ("התיר רבי את בית שאן" חולין ו ע"ב).
ויש פה עוד פרט: המילים "תחום גזר" נקראות כשפניך אל העיר - כלומר האדם שקרא אותן עמד מחוץ לגזר ופנה פנימה. והשם היווני נקרא כשפניך מהעיר החוצה — כלומר, אם הלכת החוצה מגזר, ראית את שם היווני שגר מעבר לגבול.
הכתובת הראשונה התגלתה בשנת תרל"ד (1874) על ידי שארל קלרמון-גנו, אותו ארכיאולוג צרפתי שזיהה את התל שלוש שנים קודם לכן. חלק מהכתובות נלקחו למוזיאון רוקפלר בירושלים ולמוזיאון באיסטנבול. חלק נעלמו. וחלק עדיין שם, בין הסלעים, מחכות למי שיחפש.
המשך יבוא...
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות