בלב הפודקאסט "בסלון של שרון", עם שרון גל נשאל ראש הממשלה בנימין נתניהו את השאלה שמעסיקה את המערכת הפוליטית כולה: האם הוא מטפח לעצמו יורש?
נתניהו, שבדרך כלל נמנע מלעסוק בשאלת מחליפיו, הפתיע בתשובה ישירה וחד-משמעית.
כאשר שאל שרון גל האם יש מישהו שהוא היה מוכן "לתת לו את המפתחות של המדינה" וללכת הביתה רגוע, השיב נתניהו: "מקווה שיבוא, כן, אני חושב שיש". כשגל דחק ושאל האם הוא מדבר איתו על זה ומטפח אותו, חתם ראש הממשלה: "התשובה היא כן".
עם זאת, נתניהו הבהיר כי הוא אינו מאמין במושג "ירושה" פוליטית במובן המלוכני: "אני לא מכיר בדבר כזה בירושה, זה לא עובד... מי שקובע זה הציבור". הוא סירב לנקוב בשמות, אך ציין כי מדובר באנשים מצוינים, שחלקם אינם מוכרים מספיק לציבור בשל "התעמולה בערוצי הטלוויזיה".
גיוס, אחדות וממשלה לאומית רחבה
בהמשך הראיון, נתניהו התייחס לחשיבות של ממשלה לאומית רחבה שתתמודד עם אתגרי הקיום של ישראל. הוא ציין כי הוא פוגש חיילי מילואים וסדיר "מכל חלקי העם" ומתרגש לראות שעל אף הוויכוחים, ישנה הסכמה רחבה על הצורך להגן על המדינה ולפעול בנחישות נגד אויביה.
נתניהו קרא להפסיק עם "החרמות האישיות" והצהיר כי הוא מזמין כל מי שמוכן לקבל את עקרונות היסוד שלו: ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, התנגדות למדינה פלסטינית, מדיניות ביטחונית תקיפה ועליונות טכנולוגית.
הוא הדגיש כי המדינה צריכה את "הסנטימנט של האחדות" שקיים בקרב הלוחמים בשטח כדי להבטיח את עתידנו.
במהלך הראיון שרון גל הזכיר לנתניהו מפגש אישי שנערך ביניהם בעבר בלשכת ראש הממשלה:
שרון גל סיפר כי הביא לנתניהו את התפילין של מושיקו דבינו הי"ד, לוחם צה"ל שנפל, אותם קיבל מהרב אור זיו. הרב העביר את התפילין לבקשת אמו של מושיקו, שביקשה שראש הממשלה יניח אותם. גל ציין כי נתניהו התרגש באופן מיוחד מהמכתב שצירפה האם לתפילין.
"אני זוכר אותך שנפגשנו בלשכה שלך בזמנו והראתי לך את התפילין של מושיקו דבינו שהרב אור זיו נתן לי כדי שתניח כי אמא שלו ביקשה, ואני זוכר איך התרגשת באמת מהמכתב שלה".
בתגובה לדברים, הסביר נתניהו כי הקשר שלו למסורת עמוק ונובע משורשיו המשפחתיים וסבו היה רב:
"תראה זה... זה תמיד היה שם הבסיס הזה. אני אדם חילוני, אני לא מתיימר להיות אדם דתי, אבל אני חילוני שיש לו הערכה עצומה לדת, מקורות אמונה שנוגעים גם בהיסטוריה שלנו".
בהמשך הראיון, נתניהו קשר את התחושות הללו לרגעים של קבלת החלטות גורליות, וסיפר כי לאחר שנתן את הפקודה לתקוף באיראן, הוא חתם את הישיבה במילים "שאלוקים יהיה בעזרנו".
היה רגע שבו אחרי שהנחיתי את צה"ל להכין את 'עם כלבי', להכין את התקיפה, והייתה ישיבה שבה ישבו כל המטה הכללי והמוסד והשרים הרלוונטיים מקבינט המלחמה והוריתי על הפעולה, ואז אמרתי בסוף 'שאלוקים יהיה בעזרנו'. והרגשתי התעלות עצומה, באמת התעלות עצומה, וכולם כולם שם – והיו שם גם כן דתיים ואלה שאינם דתיים – וכולם נשארו לזה, אני הרגשתי את זה. זה רגע מכונן, אז כן, יש רגעים כאלה ודאי"
לצד העניינים המדיניים, נתניהו שיתף כמה סיפורים אישיים:
נתניהו חשף כי כתב את ספרו "ביבי: סיפור חיי" בכתב יד על גבי ניירות. הסיבה לכך היא פרדוקסלית: "כשאתה כותב בכתב יד אתה לא יכול לעייף את היד שלך יותר מדי, ולכן אתה בורר בראש לפני שאתה שם את זה על הנייר".
לדבריו, הפעולה הזו מאלצת אותו לעשות עריכה מראש בראש, מה שגורם לו להספיק הרבה יותר.
נתניהו נזכר כיצד בכהונתו הראשונה היה צריך "להתייסר אצל פקיד בבנק ישראל" כדי לקבל אישור להוציא כמה אלפי דולרים מהארץ. הוא רואה בשחרור שוק המט"ח ובשינוי הכלכלה מסוציאליסטית לשוק חופשי את אחד ההישגים הגדולים שלו, שאפשר לישראל להפוך למעצמה.
נתניהו סיכם את תחושה שלו: "הקדשתי את החיים שלי להבטיח את קיומה של ישראל... אני לא חושב שמציתי עדיין את התוכניות שלי".
0 תגובות