ארבעה ג'יפים צה"ליים אבטחו את שני האוטובוסים הממוגנים שבהם נסענו, בדרכנו דרך כפר אל-ג'יב אל התל העתיק. זהו מקום קדוש, שהתנ"ך מזכיר אותו פעמים רבות וחז"ל שבו והזכירוהו. זו גבעון שבה עצר יהושע את השמש: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע י', י"ב).
האמת? הערבים נופפו לנו לשלום מבעד לזכוכיות המוגנות. כל האבטחה הזו נועדה רק כדי להגיע לאתר שנמצא בשטח C, אלא שאי אפשר להגיע אליו אלא דרך הכפר. פשוט כך: גדר ההפרדה מפרידה בינינו.
כך לראשונה בחיי טבלתי ב"מים רבים אשר בגבעון" הנזכר בספר ירמיהו, מדובר במעיין מקור המים הגדול של העיר גבעון המקראית אליה מוביל גרם מדרגות נסתר וחצוב בסלע כזו שנחצבה בערי יהודה נוספים בירושלים, בגזר, וביבלעם וכו'...
גרם המדרגות יורד אל מערת נביעה ממנה נמשכת נקבה יפיפיה ומרשימה שמלמדת על עוצמת העיר המקראית הגדולה ששכנה כאן.
זכיתי גם לרדת בהתרגשות במדרגות הלולניות היורדות אל מפעל מים מרשים נוסף על התל, בור עגול עצום ומרשים החצוב בסלע. הלא זו היא "הבריכה אשר בגבעון", זו שספר שמואל מספר עליה: "וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ וַיִּפְגְּשׁוּם עַל בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו, וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה וְאֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה" (שמואל ב' ב', י"ג). כאן, על שפת הבריכה, ישבו אנשי אבנר מול אנשי יואב. כאן החלה המלחמה הארוכה בין בית שאול לבית דוד.
גם ירמיהו הנביא מזכיר את מימיה של גבעון. כשיוחנן בן קרח ואנשיו יצאו אחרי ישמעאל בן נתניה, רוצחו של גדליה, נאמר: "וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ אֶל מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן" (ירמיהו מ"א, י"ב).
ולא רק מלחמות ידעה גבעון. לכאן עלה שלמה המלך להקריב: "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה" (מלכים א' ג', ד'). וכאן, באותו לילה, "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה" (שם, ה'), ושלמה ביקש לב שומע לשפוט את העם.
את הסיור הוביל ידיד נפשי מאיר רוטר, חוקר ארץ ישראל, רעו וידידו של גדול חוקרי יו"ש ז'אבו ארליך הי"ד. רוטר אף חיבר ספר בנושא, והוא מכיר כל אבן ובור באתר.
התכופפתי ונכנסתי אל הניקבה העתיקה. מעליי סלע שנחצב לפני אלפי שנים, ומאחוריי קולו של רוטר, שהמשיך לספר ולהרחיב את ידיעותיהם של המטיילים.
הממצאים הארכיאולוגיים בגבעון מרשימים. כבר ב-1838 הציע החוקר אדוארד רובינסון לזהות את הכפר אל-ג'יב עם גבעון המקראית. ההוכחה הגיעה בחפירותיו של הארכיאולוג ג'יימס פריצ'רד מאוניברסיטת פנסילבניה, בשנות החמישים של המאה הקודמת. בתוך המילוי של הבריכה נמצאו עשרות ידיות קנקנים, ועליהן חרות בכתב עברי קדום השם "גבעון". הבריכה עצמה חצובה בסלע החי. קוטרה 11.5 מטרים, עומקה כ-25 מטרים, ו-79 מדרגות לוליניות הובילו את שואבי המים אל המעיין.
לפי הערכתו של פריצ'רד, חצבו התושבים והוציאו כ-3,000 טונות של אבן גיר. בסמוך נחשפה מערכת מים נוספת: מנהרה בת 93 מדרגות, ובקירותיה גומחות לנרות שמן. סביב הבריכה נמצאו גתות ו-63 מרתפים תת-קרקעיים לאחסון יין. עם זאת, הזיהוי של הבור החצוב עם הבריכה שבספר שמואל הוא הצעתו של פריצ'רד, ולא כל החוקרים מקבלים אותה.
סביב המקום גדלים רימונים, זיתים ועוד עצי פרי. לצערי, איש אינו אוסף את הרימונים, והם נובלים על העצים. הצלתי את האחרונים שבהם. בשבת, אחרי שנעשר אותם, נאכל אותם, ונברך על פרי שגדל ליד הבריכה אשר בגבעון.
תודה מיוחדת לתיירות בנימין, לקובי מאמו ולמיכל ארליך, שהזמינו אותי לסיור הנדיר הזה.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות