'מקווה נייעס', 'שמעתי בבית-כנסת', 'דיברו בישיבה', 'אמרו בקווי הנייעס', 'דיווחו באוטובוס' - כל פתיחי השיחה הנ"ל הינם נכסי צאן ברזל בשיח הציבורי החרדי, משהו מושרש בעומקו של הציבור, מין תרבות חרדית, שכל כולה סוגדת ל'נייעס'.
הציבור החרדי הינו רודף סקופים ושוחר חדשות יותר מכל מגזר אחר באוכלוסיה, זוהי כבר לא רדיפה זוטרה, זה כבר גובל בעת האחרונה בהידרדרות אל תהומות נוראיים, עד כדי כאב באי כיבוד צנעת הפרט.
חשבתם פעם על כך שהציבור החרדי הוא היחיד שיש לו שלושה עיתונים יומיים שמתוחזקים כדבעי? לציבור הדתי כולו ביחד יש עיתון אחד, וכן לכל מגזר ומגזר, ואילו אנו החרדים ציבור כה מצומצם אך עם כל-כך הרבה עיתונים, זאת בטרם דיברנו על כמות השבועונים מדי סוף שבוע.
ערוצי הקודש הרשמיים ושאינם, רבים לאינספור מכמות הציבור שאמור להאזין להם, שלא לדבר על קווי הנייעס הטלפוניים המיועדים לאלה משלנו שאינם שומעים רדיו או שסתם רוצים להתעדכן און ליין מהשטח.
אם האזנתם פעם לאחד מקווי הנייעס, מן הסתם שמתם ליבכם לעובדה שהשדרנים שם צורחים ושואגים, בדיוק ההיפך מהטון המונוטוני המוביל בקרב קרייני החדשות בשידור הממלכתי והציבורי.
שאלתי פעם את אחד השדרנים לפשר העובדה הנ"ל. הלה שח לי בפשטות, אם המתקשר שומע קול רגיל ושקט הוא פשוט מנתק, המאזין חייב לחוש את האנדרלין, הדרמה, לחוות את עוצמת הסקופ.
זוהי לא הבעיה, זהו רק התסמין.
הציבור שלנו, שכביכול מנותק מהחדשות הרעות, מהכיעור ודומיו, ועסוק בשלו, בסופו של יום מרגיש צורך לאזן, לפצות את עצמו ולהיות מעודכן און ליין בכל הנעשה והנשמע.
ראיתם פעם עלון צדקה אשר אינו מגואל בדם, בכותרות מצמררות, ובתיאורים מסמרי שער? ברי לי שלא. הסיבה פשוטה כל גרפיקאי יודע, שכדי לעורר עניין מינימלי, חייבים להקפיץ את הקורא.
עלון צדקה היה אמור להיות חף מכל איור, קווים נקיים הבאים להסביר את הטרגדיה, אולם עד שלא נחוש את עוצמת הכאב בכל החושים לא ננקוף אצבע לכיוון הארנק. זהו עוד אחד מתסמיני הבעיה הכאובה.
מדובר במחלה חשוכת מרפא, שככל שנזעק עליה לא יעזור. החרדי המצוי הוא סקרן מטבעו, וממילא הוא רודף חדשות ונחוש לדעת כל שמסתירים ממנו, הוא צמא ואין גבול לאי הרוויה שלו.
כל פרשייה חרדית שמתפוצצת, מפעילה מערכת משומנת של חקירת מידע והצלבת נתונים שכל תחקירן וותיק היה גאה בה, העיתונות החילונית עומדת נפעמת מול הישגי החדשות והמקורות החרדיים בכל סיפור.
זהו אינו ציון לשבח, זהו הגנאי הגדול ביותר. אחי, הגיע הזמן להתנתק קצת מתרבות רדיפת החדשות הקלוקלת, לא הכל חייבים לדעת ומיד.עוד לא נמצא האיש שמת מאי ידיעת חדשה כזאת או אחרת.
נכון, הבעיה מושרשת עמוקות בקרב באי מחנינו, הסגידה למעודכנים והרדיפה אחר כל בדל שחוק של 'נייעס', מעבירה את רובנו על דעתנו, אך עדיין לא מאוחר.
אחיי את טובתכם אנוכי מחפש, את טובת הכלל, הרפו! אל תגעו ואל תקרבו!
לטובתכם ובעצם לטובת כולנו, כציבור, כחרדים.