מישהו ראה אברך בסביבה?

מסתבר שאברך זה מצרך נדיר. "אברך עולה יותר", כתבו הבוקר ב"ידיעות אחרונות" בכותרת ענקית לכתבה מכפישה. כמה שהם צדקו. איתור אברך בודד, רהוט שפה, הפך היום למשימה הקשה ביותר.

והם, כלי-התקשורת, נכשלו. אבל גם אנחנו נכשלנו, ובגדול.

בשעה שעשרות שמאלנים, אנשי רוח, חברי-כנסת וסתם עיתונאים בגרוש, התפרעו לאורך היום בכלי-התקשורת הרבים, נגד האברכים והציבור החרדי - מהצד השני כמעט ולא שמענו אפילו קול אחד שלנו (למעט גפני).

תשאלו את מפיקי תוכניות האקטואליה, כמה היה קל להם להשיג היום דובר אנטי-דתי שירסק את החרדים וכמה היה בלתי-אפשרי להשיג אברך חרדי אחד, בודד.

מפיקי התוכניות תיזזו בין עשרות עיתונאים חרדים, ניסו לאלתר אברך אחד שיביא את הצד שכנגד. כולם פחדו, התביישו, לא רצו, חששו. למה? כל אחד וסיבותיו הוא.

האברכים לא אשמים. הם רוצים ללמוד ושיעזבו אותם בשקט. מי שאשם - אלה העסקנים שלנו, חברי-הכנסת שלנו. להם יש מנדט מכל הציבור לפעול מטעמינו, והם לא עושים דבר בעניין הזה.

קצת אחרי "עידן גזית", קראנו בשבועונים החרדיים על כוונה להקים גופי דוברות חרדיים. העיתונאי שדיווח על כך, סיפר כי יש תקציב, יש מארגנים, יש דוברים וכבר עומלים על הפקת ענק. עכשיו מסתבר שחוץ מספין עלוב, לא היה כאן דבר. בכותרות מתלהמות בעיתונים שלנו, אנחנו טובים, אין ספק.

ועוד עניין, באותו עניין. אין לציבור החרדי (המונה קרוב למיליון נפש) אפילו נציג אחד בכלי-התקשורת. לא עיתונאי, גם לא פרשן. אין לנו כלום. תסתכלו על המתנחלים שבוכים כל היום על התקשורת העויינת: יש להם בכל כלי-תקשורת לפחות 2 נציגים משלהם (רבים מהם מתנחלים).

לחרדים? גורנישט. בשעה שעמיחי ענתלי ב"מעריב", שרה בק בערוץ 2, עקיבא נוביק ב"ידיעות אחרונות" (והרשימה עוד ארוכה) - מפרסמים יום-יום כתבות אוהדות על הציבור שלהם, הדתי-סרוג, הציבור החרדי הפך לציבור המאוס ביותר, המרוסק ביותר. אין פשוט מישהו אחד שיכתוב עליו משהו אוהד, אנושי.

כשאלה הנתונים, אין פלא שהעיתונאי בן כספית יכול לפרסם כותרת בשער "מעריב" - "גנבי המדינה".

ואל תגידו לי לפנות לדודי זילברשלג או לישראל אייכלר.