היום בדקתי מה המחיר הנקוב על עיתוני יום שישי שאני מקבל לביתי. יתד נאמן: 15 שקל. המודיע: 15.80 שקל. המבשר: 10 שקל. במוסף החדשות של משפחה אין מחיר (ואת המגזין אני מביא להורים), ואת בקהילה מישהו גנב לי.
חבל שמישהו גנב לי את בקהילה – כך התחלף לי ה"עונג שבת" שהייתי שואב מטורו של יעקב ריבלין בשבת, לעונג יום ראשון. ולמה? כי זה לא עוד טור. זה לא אותו ריבלין שמשוטט כל יום שני בין לשכותיהם של חברי הכנסת החרדים בכנסת כשעט בידו, ומנסה לדלות פצצה לטור הקרוב. זה ריבלין אחר. ריבלין פיכח. ריבלין מבין. ריבלין כועס.
מי שעוד לא קרא את הטור של ריבלין על מעמד הביניים החרדי, אני ממליץ לו מאוד לעשות זאת כמה שיותר מהר [לינק לכתבה] (ולנסות לדלג על ביטויים לא נעימים שחבל שנכתבו).
לזכותו של ריבלין ייאמר שהוא לא התפכח רק עכשיו. הממזר הזה יודע איך השיטה עובדת הרבה לפני שאני ידעתי להבדיל בין המבורג לקנעייטש. הוא מכיר כבר הרבה שנים את כל שכבת העסקונה ששוכבת על הררי מזומנים, שנהנית מעמל ידיהם של אחרים, ושמנצלת עד תום את תמימותם של אחרים (לא כולם, לא כולם). הוא ידע, ושתק. הוא לא שתק מבחירה – הוא שתק כי אף אחד לא נתן לו לדבר.
נכון, פה ושם הוא רמז, הוא עקץ (כמו שרק הוא יודע), הוא הפנה אצבע, אבל לא אמר את השם המפורש. הפעם זה אחרת. הפעם ריבלין הוריד כפפות, ונכנס בכל הכוח במי שהוא מת להיכנס כבר שנים. הוא הסיר את המסכה מעל הצדקנות המעושה של אנשים מסוימים. הוא הראה את המניע העיקרי העומד מאחורי לא מעט אישים או תהליכים בציבור החרדי: כסף, וכמה שיותר. כזה דבר עוד לא היה לנו.
הטור הזה של ריבלין הוא אבן דרך בעיתונות החרדית. על האבן הזאת ייחקק לנצח: היום שבו עיתונאי חרדי אימץ את המושג "ביקורת עצמית". היום שבו עיתונאי – שמאחוריו עומדת מערכת עיתון – הפסיק לפחד. נכון, גם השבוע ריבלין נזהר מאוד בדיבורו, מהלך בין הטיפים ומצהיר שהוא לא מתכוון לכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת. אבל הוא פתח חריץ בדלת, ודרכו רעיונות מהפכניים יתחילו לעבור.
וריבלין לא לבד. מחאת האוהלים ברוטשילד גרמה גם לאבא טורצקי לשפוך את זעמו על שולי הרווח הגבוהים שעושים על גבי מעמד הביניים החרדי טייקוני הכשרות למיניהם (לינק למאמר). אני רק יכול לעמוד בצד ולמחוא כפיים.
וכאן אני חוזר למחירים הנקובים מתחת ללוגו של העיתונים החרדים. עיתון שגובה כסף מהקוראים שלו חייב לספק להם תמורה, לדאוג לאינטרסים שלהם, ייצג אותם – ולא את בעלי הממון והשררה. אולי מגיע היום שבו המחיר הזה יתחיל להיות שווה. מישהו כאן מתחיל לדבר מגרונם של האנשים בלי שם.
ובכל זאת, אי אפשר בלי מעט מרירות. היום שבו חבריי בני המגזר החרדי יאמצו את המושגים "חשיבה עצמאית", "ביקורת פנימית" ואולי גם ינסו לשאול שאלות – עוד רחוק. כולם בטח יתנפלו עלי וישאגו: "ועשית ככל אשר יורוך!", "לנו יש דעת תורה!". כן, אני מכיר את המשפטים האלה. אבל צר לי, אנחנו רחוקים מזה מאוד. המצב כיום הוא שהתודעה שלנו נשלטת על ידי קומץ אנשים חזקים מאוד בחצרות הרבנים, שמחליטים מה מותר ומה אסור. אל תשלו את עצמכם אחרת.
המהפכה שעולה עכשיו מרחובות תל אביב יכולה להגיע גם אלינו. הגיע הזמן להבין שאם אנחנו לא ניקח את עצמנו בידיים, אנשים אחרים ימשיכו לצחוק מאחורי גבנו. אנחנו אלה שצריכים להבין את תמונת המצב, לדעת מי נגד מי ולהפנים את האינטרסים של כל אלה ששלטו בנו עד עתה. ואם למישהו באמת אכפת מדעת תורה, שיחזור לשיטה הישנה והאהובה – שיעשה לעצמו רב מקהילתו או משכונתו וישאל אותו כיצד לנהוג. שלא יקרא על זה בעיתונים או בפשקווילים.
איך אמר פעם אדם חכם? "המהפכה היא בלתי אפשרית, עד שהיא בלתי נמנעת".
הכותב הוא כתב ועורך ב-TheMarker. הטור פורסם בפאשקעוויל
0 תגובות