האווירה באולפן "כיכר FM" מבית "כיכר השבת" הייתה דחוסה מתמיד. כשנכנס רפי ארווס לאולפן, הוא הביא איתו לא רק את סיפור נפילתו של בנו, סמל-ראשון שי ארווס ז"ל ב"אסון הנמר" ב-31 באוקטובר 2023, אלא גם את משאם הכבד של 968 חללי צה"ל, שאת שמותיהם הוא נושא עמו בפנקס קטן ובלב שבור. רפי הוא אדם שחייו נעצרו, ומאותו רגע, הפכו למפעל עצום של הנצחה, חסד וחיבוק של אלפי משפחות שכולות.
כאשר המראיין, אלי גוטהלף, פותח את הריאיון ושואל את רפי בפשטות "איך אתה מרגיש?", התשובה שמתקבלת מיד מבהירה את עוצמת השבר. "קשה לי. כל ריאיון כזה קשה לי", מודה רפי, ומספר כי היום, בחלוף הזמן, קשה לו אף יותר מאותו יום ארור בו דפקו קציני הנפגעים על דלת ביתו. "הייתי רוצה עוד חיבוק אחד, לחבק אותו ולהגיד לו כמה אני אוהב אותו. אני כל יום בבית קברות, יושב שם שעות, מבקש ממנו שישמור עליי, על אמא ועל האחים שלו".
"תביני מה שתביני": הילד שאפה עוגות והכין את עצמו למוות
שי ארווס ז"ל לא היה לוחם שגרתי. הוא היה הבן הקטן מתוך חמישה ילדים, ילד שנקרא "שי" משום שהיה מתנה - ושמו מסמל גם "שמע ישראל". גוטהלף מבקש מרפי לשרטט את דמותו של שי, ורפי מצייר תמונה של מלאך בדמות אדם. תלמיד מצטיין, ילד של שלום בית שתמיד פייס בין הוריו או אחיו, ובמיוחד - ילד של נתינה שאהב לאפות עוגות ראווה מרהיבות.
"הוא אהב לעמוד במטבח ולראות את אשתי אופה. הוא ידע לאפות עוגות כל כך יפות שאפילו לא היית רוצה לחתוך אותן מרוב יופי", נזכר רפי.
אבל מעבר לעוגות, לשי היה חיבור נדיר לאוכלוסיות מוחלשות. רפי חושף בריאיון לגוטהלף סיפור מצמרר על החברות המיוחדת שנרקמה בין שי לבין אביבה, ניצולת שואה בת 75 מחולון. למרות פער של 60 שנה ביניהם, הם היו חברי נפש. שי נסע אליה באופניים כדי להביא לה עוגת קרמבו שהכין במיוחד ליום הולדתה, ונהג לאסוף עודפי צבע דרך פוסטים בפייסבוק כדי לצבוע בתים של קשישים.
אך בצד העדינות, קיננה בשי מסירות נפש קיצונית לארץ ישראל. כבר בגיל 16 אמר לחברו הטוב אורון שהוא מוכן למות למען המולדת. הוא התאמן באגודת "אחריי!", ניסה להתקבל לסיירות, ולבסוף התגייס לפלחה"ן גבעתי, יצא לקורס חובשים קרביים וחזר לגדוד. שם, הכיר את מפקדו הנערץ, פדיה מרק ז"ל.
"פחדת עליו?" מקשה גוטהלף. רפי לא מהסס לרגע: "ידעתי ששי במלחמה. הרגשתי שזה עניין של זמן. הבנתי שזה פרידות".
הבוקר של השבעה באוקטובר: המבט האחרון על המדרגות
כאשר גוטהלף מבקש לקחת את המאזינים לבוקר השבעה באוקטובר, האולפן משתתק. רפי ואשתו שהו במלון באילת, בחדר 169. שי היה בבית בחולון. "הוא שלח לנו הודעה שיש בלגן ומקפיצים אותם. הוא נעל את הדלת, לקח תיק ענק על הגב... הוא הביט על שלוש המדרגות מהקומה השלישית בלי מעלית. הוא הסתכל, והמשיך לרדת. הוא נפרד מהבית, נפרד מהחדר שלו, נפרד מהריח של הבית".
שי וחבריו הוקפצו ללב התופת של כפר עזה. הם נלחמו במשך שלושה ימים רצופים, ללא שינה. "הם ראו תינוקות שרופים, נשים בהיריון שבותרו, משפחות נשרפות. אף אחד לא הכין אותם", מתאר רפי בכאב בלתי נתפס. "אני פגשתי אותם אחרי כפר עזה. הרחתי את ריח הגופות. הם לא היו אותו דבר. העיניים שלהם סיפרו הכל, אף אחד לא דיבר". בלחימה הזו בכפר עזה, חושף רפי, שי וחבריו הצילו 102 אזרחים.
לקראת הכניסה הקרקעית לעזה ב-27 באוקטובר, המשפחה עשתה הכל כדי לחבק את הלוחמים. הם ארגנו סעודת בשרים וקידוש ענקית ל-420 חיילים. אחיו של שי, טל, פתח עמדת תספורות וסיפר את הלוחמים. "שי ישב על הכיסא, ודרך שפת הגוף טל הבין שזו התספורת האחרונה בחייו של אחיו. מאותו יום, טל לא מספר יותר אף אדם", מגלה רפי לגוטהלף את אחת הטרגדיות הקטנות והכואבות של המשפחה.
בשיחת הטלפון האחרונה, אמו של שי ניסתה להיאחז בנורמליות והציעה לקנות לו קפוצ'ון של "נייק" כדי שיחמם אותו. ברקע נשמעו יריות. שי ענה לה במשפט אחד שחותך את בשר המשפחה עד היום: "אמא, עזבי עכשיו. תביני מה שתביני".
לקבור את הבן ארבע פעמים: הדיסקית והכיפה משדה תימן
הציפייה לדפיקה בדלת הייתה גיהינום בפני עצמו. "חיכיתי לדפיקה, ממש חיכיתי שידפקו", משחזר רפי. כשהגיעה הבשורה המרה על פגיעת טיל הנ"ט בנגמ"ש ה"נמר", התבררו ממדי הזוועה – לא רק ששי נפל, גם לא נותר הרבה כדי לקבור.
"קברתי אותו ארבע פעמים", מספר רפי לגוטהלף כשקולו נשבר. "שי התפוצץ במלחמה. מה שנותר לי משי זה רק הדיסקית שלו, מעוכה ומגואלת בדם של 11 לוחמים. קיבלתי גם ארבע חוליות של השרשרת שמצאו במדבר. הדיסקית הזו לא יורדת ממני לעולם, היא תמיד בצד של הלב".
באחד הרגעים המטלטלים בריאיון בפודקאסט 'כיכר FM', מספר רפי על תרומת ספר תורה שהכניס לזכרו של שי בבסיס שדה תימן. לאחר הטקס, ניגש אליו אחד החיילים, הכניס יד לכיסו והוציא משם כיפה סרוגה. "רפאל, זו הכיפה של שי", אמר החייל. "הבאתי אגרוף למכולה ודפקתי את הראש במכולה ושאגתי", מתאר רפי את רגע ההתרסקות. "זה הרג אותי. הריח של שי, של הראש שלו, של השיער שלו נשאר בכיפה הזו".
גוטהלף, שניכר כי הוא מתקשה לעצור את דמעותיו, שואל את רפי איך מתמודדים עם הידיעה שלא נותר קבר מלא. רפי עונה בכנות מצמררת: "היום קשה לי יותר מהיום שדפקו לי בדלת. אני שכחתי מה זה לחייך, החיוך שלי לא אמיתי. הבן שלי אור מתחתן עוד שלושה חודשים, ואני לא יודע אם אני אברח באמצע החופה או אשתולל. קשה לי לראות אנשים צוחקים".
המפעל של איש אחד: 750 בתי אבלים, 312 הלוויות, וסלי מזון לזכר הנופלים
אך מתוך האפלה המוחלטת, רפי ארווס בחר בחיים של נתינה רדיקלית. הוא הקים בית קפה חינמי למשפחות שכולות בחלקה הצבאית בחולון. הוא פתח עמותה בשם "תהיו בשמחה תפזרו טוב בעולם" (מילותיו של שי בצוואתו), דרכה הוא מכין סלי מזון לנזקקים.
אך מפעל חייו המדהים ביותר הוא מסע הניחומים שלו. רפי נסע מעל 750 פעמים לבתי משפחות שכולות ברחבי הארץ והשתתף ב-312 הלוויות. "הייתי טס לאילת וחוזר לצפת. לא נחתי. אני מכיר את שמות החללים טוב יותר משאני זוכר את שמות הנכדים שלי", הוא מודה בכאב.
בכל בית אבלים אליו הוא נכנס – בין אם זו משפחה עשירה מסביון, משפחה מרובת ילדים ממוצא אתיופי ברחובות, או אמא יחידנית מקרית שמונה – רפי מביא איתו דברי קדושה, כוס לקידוש, תרמילים מהלחימה עם שם החלל, ואת תמונתו של שי. "הכאב של העשירים והכאב של העניים הוא אותו כאב", הוא מסביר לגוטהלף את הדמוקרטיה האכזרית של השכול.
הזעקה אל החטופים והמפגש המצמרר עם ירדן ביבס
אחד הרגעים הטעונים ביותר בריאיון מגיע כאשר אלי גוטהלף שואל על תחושותיו של רפי כלפי שחרור החטופים. שי וחבריו נהרגו בקרבות בג'באליה (שם חיסלו 248 מחבלים) בזמן שחיפשו חטופים. רפי לא מסתיר את כעסו וכאבו על כך שהחטופים שחזרו, לא מצאו לנכון להגיע לבקר בחלקות הצבאיות.
רפי פונה ישירות למצלמת אולפן "כיכר FM" במסר חותך: "חיכיתי שהחטופים יצאו ויבואו לחבק אותי ולומר תודה שהבן שלי וחבריו נקברו בכפר עזה ללא שינה וראו את המראות הכי קשים. הילד שלי נכנס לצפון ג'באליה להוציא אתכם, והוא לא יצא משם. אני שואל את עצמי, הם לא מצאו זמן לבוא למשפחות לחבק אותנו? זו טיפת הכרת הטוב".
עם זאת, רפי היה ההורה השכול הראשון שנפגש עם ירדן ביבס מיד עם יציאתו מהשבי. המפגש התקיים במתחם סגור בכפר המכביה. "לעולם לא אשכח את העיניים הכבויות שלו", נזכר רפי. הוא הכין לירדן מתנה: תמונה של שירי והילדים הקטנים כבאטמנים (באטמן, דמות שהבן אהב), ולמטה כיתוב מהצוואה של שי. רפי, בניגוד לכל הפרוטוקולים והאזהרות שקיבל מקציני הצבא סביבו, בחר להעיר את ירדן מהקיפאון שלו באמצעות מכות קלות על הכתף וחיבוק עז. "חדרתי לו לתוך העיניים. הקראתי לו את הצוואה של שי. בחוץ חיכו אלפים רק ללחוץ לו יד, ואני הייתי איתו באחד על אחד, בוכים ביחד".
"בכוח זה לא ילך": המסר על גיוס חרדים והאחדות הנדרשת בעם
לקראת סוף הריאיון, רפי מתייחס לשסע החברתי בעם, ובמיוחד ליחס כלפי המגזר החרדי. כמי שאיבד את היקר מכל, הוא מרגיש שיש לו את הזכות המלאה לומר את אשר על ליבו.
"מה שמרגיז אותי זה שכל הזמן נטפלים לחרדים ורבים איתם על גיוס. אני חושב שלא כל החילונים עושים צבא. בכל מקום של התנדבות, עזר מציון, בתי חולים ב-4 בבוקר - אתה פוגש דתיים וחרדים. בכוח זה לא ילך בשום פנים ואופן. לא עריקים, לא מעצרים. רק בדרך טובה", הוא זועק, ומגנה את המקרים בהם חרדים הותקפו או הושפלו. "שי לא היה רוצה לראות את זה. המחלוקות הללו קורעות אותי. לא למדנו כלום מהשבעה באוקטובר".
הוא גם מותח ביקורת חריפה על מפקד גדוד בגבעתי, ששפט ל-10 ימי מחבוש לוחמים חרדים שסירבו לשרת תחת פרמדיקית שהוכנסה לצוותם. "הם יצאו מלבנון, אפשר לדבר איתם. לשים אותם בכלא? אם יש לכם עודף לוחמים, אל תגייסו אותם ככה. הכל צריך להיעשות בשיח".
הצוואה שהוקראה לראש הממשלה
את הריאיון חותם אלי גוטהלף בבקשה מרפי להקריא את הצוואה של שי. הצוואה, שנכתבה בענן שבמכשיר הסלולרי של שי שבועיים בלבד לפני הכניסה לעזה, הוקראה על ידי רפי גם בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאף הקריא אותה בעצמו במסיבת עיתונאים לאומה.
רפי מוציא את הדף שממנו הוא מקריא בכל הלוויה, וקולו רועד כשהוא מקריא את המילים שהפכו למורשת של גיבור:
"הדר אהובה שלי, אמא יקרה שלי, אבא הכי טוב בעולם וכל האחים שלי... שתדעו כמה אני מתגעגע אליכם ואוהב אתכם. שמחתי לעשות את מה שאני עושה – להציל אנשים ולשמור על המדינה, כי זה משהו שתמיד רציתי ותמיד היה חלק ממני. אז שתדעו שכל זה לא היה לחינם והיה שווה את זה... אני רוצה שתמשיכו איך שאתם... תהיו משפחה מאוחדת. סבא, אני יודע שתמיד היית גאה בי שנהייתי לוחם, אז תגלה כי לא נפלתי לשווא."
אלי גוטהלף מביט ברפי בעיניים דומעות, ומסכם עבור הצופים והמאזינים של "כיכר FM": "אתה מחייב אותנו כל כך להיות טובים באמת. לקראת השנה החדשה, אין שיעור מוסר גדול מזה. מי שרוצה להיכנס לראש השנה ולעשות חשבון נפש אמיתי, מספיק לו לראות את השעה הזו כדי לקבל פרופורציות לחיים".
"תהיו טובים", מבקש רפי כבקשה אחרונה. "תכבדו אחד את השני, אל תריבו על חניות, תעשו מעשה טוב קטן. הקדוש ברוך הוא שומע אותנו, והלוואי שהכל ישתנה לטובה".
סמ"ר שי ארווס ז"ל הי"ד, נפל למען עם ישראל. אביו, רפי, ממשיך לקום בכל בוקר אל תוך גיהינום של געגוע, אך דואג להאיר את האפלה, צוואה חיה של טוב ונתינה. "תהיו בשמחה, תפזרו טוב בעולם".
0 תגובות