אמנות קינצוגי: להפוך את השברים לזהב
ישנה מסורת יפנית עתיקה בשם "קינצוגי". על פי המסורת, כאשר כלי חרס נשבר, אין זורקים את השברים לפח. במקום זאת, אומן מחבר אותם מחדש באמצעות לקה המעורבבת עם אבקת זהב טהור. התוצאה היא כלי חדש, יפהפה, שערכו עולה פי אלף על הכלי המקורי – דווקא בזכות השברים המודגשים בזהב. עם המטאפורה המצמררת הזו בחר עורך הדין עזריאל פרידנברג לפתוח את שיחתו החשופה באולפני 'כיכר השבת'.
בריאיון אינטימי ומרגש במיוחד לפודקאסט כיכר FM, המראיין אלי גוטהלף לוקח את הצופים והמאזינים למסע פסיכולוגי ועובדתי עמוק אל נבכי נשמתו של אדם שחווה את הקצוות הקיצוניים ביותר של הקיום האנושי. אדם שהיה מיליונר בגיל 27, התרסק אל תהומות הכלא, בנה אימפריה חדשה, למד משפטים בגיל 50, התרסק שוב למאסר – וקם לתחייה.
"יש לי הרבה הרבה שברים. יש לי הרבה הרבה רע מבחינת עבר. ישבתי בבית סוהר לפני 40 שנה תקופה ארוכה על עבירות חמורות ביותר. ישבתי שוב לפני שמונה שנים. אבל את השברים האלה עטפתי בלקה עם אבקת זהב. הם הבליטו את השברים, אבל בצורה החיובית".
כאשר גוטהלף מבקש להבין כיצד אדם מגיע למקומות האלו, פרידנברג לא מנסה להתחמק. "אין לילה שאני עובר אותו מלא", הוא משתף בכנות מצמררת. "אני קם ומתהפך מימין לשמאל, מנתח את הדברים. האשמה כולה שלי. אני עשיתי את הדברים בידיים שלי".
ילדות של חריצות וטראומה ב"חווה הסינית"
כדי להבין את העלילה, גוטהלף מחזיר את מרואיינו אל נקודת ההתחלה. פרידנברג גדל בפתח תקווה של פעם, בבית דתי וחם, להורים קשי יום. אמו הייתה ניצולת שואה שלדבריו דיברה שבע שפות וניהלה רשת בתי ספר לתפירה, ואביו שברח מפולין לפני המלחמה, עבד בשתי משמרות רצופות בבית חרושת לצמיגים. כל חסכונות הבית הוקדשו לדבר אחד: חינוך ולימודים. פרידנברג, תלמיד מחונן שקיבל ציונים גבוהים בקלות, היה מכור לספורט – במיוחד לטניס וכדורסל – ולא גילה שום עניין בבילויים אחרים.
מסלול חייו הצעיר היה טבול באידיאולוגיה של הציונות הדתית. הוא חבש כיפה סרוגה עד גיל 27, למד בישיבה תיכונית, והתגייס לצנחנים (גדוד 890), שם שימש כחובש קרבי. אלא ששירותו הצבאי נקטע באחת עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
פרידנברג נשלח לחזית המדממת בסיני והשתתף בקרבות הקשים של החווה הסינית. בעדות כואבת שמספק לגוטהלף, הוא מתאר כיצד הפחד נעלם בלהט הקרב והופך לתפקוד רובוטי:
"חיילי צבא מצרים חיכו לנו. הכל היה חשוף ואנחנו כמו ברווזים שטווחו בנו. כדורים שורקים, אתה לא חושב 'אני צריך מחסה', אתה מתוכנת, פועל בצורה חדה. זו הייתה טראומה".
מליטוש יהלומים לשליטה בסיירה לאון
לאחר הצבא, המסלול המשיך לאוניברסיטת בר אילן, שם למד מדעי המחשב ומנהל עסקים והכיר את אשתו הראשונה, צעירה אידיאליסטית מבלגיה. אך פרידנברג, טיפוס חסר מנוח שתמיד מחפש את המדרגה הבאה בסולם, עזב את הלימודים כשקיבל הצעה ללמוד את רזי ליטוש היהלומים. לאחר שעבד יומם וליל והפך למומחה, עבר לבורסת היהלומים ולבסוף העתיק את מגוריו לבלגיה.
כאן החלה העלילה לקבל תפנית סינמטוגרפית. פרידנברג, אדם לבן ודתי חובש כיפה, נשלח לסיירה לאון שבאפריקה לייצג איש עסקים בלגי. הוא מצא את עצמו במדינת עולם שלישי, ללא תאורה או חשמל, היכן שיהלומים "זרמו בנהרות ואנשים סיננו אותם בידיים".
באמצעות תעוזה בלתי נתפסת – "אני חצי מתאבד", הוא מסביר לגוטהלף – הצליח פרידנברג הצעיר להגיע אל האדם החזק ביותר במדינה, סעיד מוחמד, ששלט בפועל בסיירה לאון והמליך נשיאים. בפגישתם הראשונה והגורלית, פרידנברג סיפק משפט ששינה את חייו:
"אמרתי לו: 'אני כאן רק בשביל דבר אחד – לעשות אותי עשיר גדול מאוד ומהיר מאוד. אבל כשאני אהיה כזה, אתה תהיה פי אלף'. זה גמר אותו".
בתוך זמן קצר, פרידנברג הפך ליד ימינו של השליט. בגיל 26, הוא הוביל בניית שדה תעופה עם בכירי חיל האוויר הישראלי, סחר בסחורות והטיס ארגזים מלאים ביהלומים וכסף לאירופה ולבנקים בשוויץ. "בגיל 23 התחתנתי עם אפס שקלים, בגיל 27 ספרתי מיליון דולר מזומן שלי. זה הראש מסתובב, חיינו כמו שרים", הוא נזכר ברגעי השיא. אך החגיגה הסתיימה כעבור שלוש שנים, כשהפיכה צבאית טרפה את הקלפים והבריחה אותו מאפריקה.
אקדח שלוף, תעודת זהות ו-17 שנות מאסר
כאשר גוטהלף מקשה ושואל על הנפילה הראשונה, פרידנברג מסרב לתת הנחות לעצמו. סכסוך שליטה על משאבי סיירה לאון עם יהלומן בלגי אחר הוביל את פרידנברג לבצע את טעות חייו. במטרה לשדוד את היהלומים של יריבו, הוא הגיע למשרדו באנטוורפן כשאקדח טמון בתיקו.
"היה מאבק פיזי, הוצאתי את האקדח, יריתי באוויר. מהבהלה של הירייה ברחתי. לא לקחתי יהלום ולא כלום, אבל השארתי שם את תעודת הזהות שלי. אם הייתי עבריין בחיים לא היו מוצאים אותי. אין מה לייפות דבר כזה, האחריות כולה שלי".
למרות שניסה לחזור לחייו בישראל ("המיליונר מסביון" כפי שהוגדר אז בתקשורת), העבר השיג אותו. הוא נעצר בארץ, נשפט לאחר שהמותקף הגיע להעיד, והורשע בניסיון לרצח ושוד. גזר הדין היה קטלני: 17 שנות מאסר.
"חרב עליך עולמך?", שואל גוטהלף. פרידנברג עונה בפשטות חותכת: "הייתי בטוח שאני יוצא משם בשקית".
בצעד קורע לב, פרידנברג דרש מאשתו דאז להתגרש ממנו, כדי לא לכבול את חייה. הם התגרשו בלשכת הרב, כשאשתו מביאה עוגת גבינה לטקס הפרידה העצוב. למזלו, עונשו קוצר לבסוף ל-11 שנים על ידי הנשיא עזר ויצמן, והוא השתחרר לאחר שבע שנות מאסר ממושכות.
אך עבור פרידנברג, הכאב הפיזי של הכלא – שאותו הוא מתאר כ"גיהנום עלי אדמות" – התגמד לעומת הכאב הנפשי.
"הגיהנום של הכל זה לא הפיזי. הפיזי זה שטויות. הגיהנום זה שהכנסת את המשפחה שלך לכלא. הילדים שלי, אשתי שהיינו מודל לחיקוי. ברגע שאני נכנסתי לכלא, הכנסתי את כולם לכלא. חברתית, סטיגמטית, זה מלווה אותם עד היום".
לקום מההריסות: ממכונות סיגריות למשפטים בגיל 50
עם שחרורו מהכלא, פרידנברג מצא את עצמו ברחוב, ללא אגורה שחוקה, אך עם אובססיה אחת: להקים משפחה מחדש. במהלך תקופת השיקום עבד בחינוך בארגון "לב לאחים" בירושלים, שם הכיר את אשתו השנייה. במקביל, הוא החל לבנות את עצמו עסקית מכלום. מזיהוי פוטנציאל זניח במכונות צ'יפס אוטומטיות, הוא התקדם עד שקיבל את הזיכיון הבלעדי להפעלת מכונות סיגריות בכל בסיסי צה"ל בארץ. הוא הפך ל"וואן מן בנד", נסע מגבול לבנון ועד מצרים, והדפיס כסף.
אך כשהשתנו התקנות והוצאו המכונות מהבסיסים, פרידנברג לא עצר. בגיל 50, גיל שבו רוב האנשים מכינים את עצמם לפנסיה, הוא נרשם ללימודי משפטים והפך לסביבתם הטבעית של סטודנטים בגיל ילדיו. הוא עבר את משוכת ועדת לשכת עורכי הדין, שהייתה צריכה לאשר אדם עם עבר פלילי כה חמור, ופתח משרד.
עד מהרה הפך פרידנברג לאחד הסנגורים הפליליים המבוקשים בארץ. הוא ייצג ראשי ארגוני פשע, שודדי בנקים, ואת אסירי עוקץ הענק הצרפתי, וניצל את ניסיונו כאסיר לשעבר כדי לספק ללקוחותיו תובנות ששום אקדמיה לא מסוגלת ללמד. "יש לי עיני רנטגן למה שקורה בחדרי חקירות ובבתי משפט", הוא מסביר בריאיון לגוטהלף, ומתאר כיצד הפך את אולמות הדיונים לזירת קרב שבה הוא נלחם עבור חירותם של אחרים כחלק ממסע התיקון שלו.
סוד הקשר עם גדולי הדור: "הצמר שעל הכבסה"
אחד החלקים המרתקים ביותר בשיחה ב-כיכר FM נחשף כאשר גוטהלף מעלה את הקשר האינטימי והנדיר של פרידנברג עם גדולי הדור החרדי – הרב שך, הסטייפלר ורבי חיים קנייבסקי. כיצד אדם עם עבר פלילי מובהק מוצא את עצמו כבן בית אצל מאורי הדור?
לפרידנברג יש הסבר רוחני עמוק: "יש אנשים שעושים מעשה רע כי הם רעים. אבל יש אנשים שהמעשה הרע הוא כמו הצמר שעל הכבשה - הוא עליהם, אבל הוא לא חלק מהם. גדולי הדור ידעו לזהות את זה".
הוא משתף במופתים גלויים שחווה אצל הסטייפלר (כמו ריפוי עיוורון פתאומי של אשתו לאחר הלידה), ובשעות של ייעוץ פוליטי, אישי ועסקי מול הרב שך, אליו הקפיד לעלות בכל יום שישי כדי לאחל 'שבת שלום'. "אף פעם לא הסתרתי מהם כלום. באתי סטרילי ונקי, והם חיבקו אותי".
ההתרסקות השנייה: עיוורון מקצועי ותא המאסר
למרבה הטרגדיה, מסע השיקום המונומנטלי ספג מכה אנושה. לפני כשבע שנים, פרידנברג חצה את הקווים המקצועיים כעורך דין. מתוך הזדהות יתר וטשטוש גבולות הדיסטנס עם לקוחותיו, הוא הבריח לכלא חפצים אסורים, בהם שעוני יוקרה וכפפות איגרוף. על אף שהתקשורת הציפה טענות על הברחת סמים (פרידנברג מבהיר נחרצות כי הדבר מעולם לא היה ולא הופיע בכתב האישום המורשע), הוא ריצה 9.5 חודשי מאסר והושעה מעריכת דין לשש שנים ארוכות.
גוטהלף שואל על התחושה המצמררת לחזור לכלא בפעם השנייה, ופרידנברג לא מותיר מקום לספק:
"זה גיהנום על גיהנום. זה לא שאתה נרפא מהראשון, שמים לך מכבש על הראש ועל המכבש עוד מכבש. עוד פעם הכנסתי את המשפחה שלי לכלא. זה פשע נורא. הרסתי להם את החיים. זה מלווה אותי עד הקבר".
ולמרות הקושי והבושה, ילדיו (משתי המערכות הזוגיות) חיבקו אותו ונותרו לצידו. "אני מודה כל בוקר: 'מודה אני שהחזרת לי אותם'. זה לא טבעי. היה הגיוני שיקרה ההפך, שיגידו לי – אתה קברת אותנו. זו מתנת שמיים", הוא אומר לגוטהלף בגרון חנוק.
התיקון האחרון: דיני משפחה ואופטימיות נצחית
היום, פרידנברג שוב עומד על רגליו. לאחר מסע ייסורים וחקירות מחמירות, הושב לו רישיונו בפעם השנייה. הוא הותיר את הייצוג הפלילי מאחור ("היום מוסרית לא הייתי מייצג רוצחים"), ומשקיע את כל מרצו בייצוג בתחום דיני המשפחה, כאשר רוב לקוחותיו הן נשים המצויות במשברי חיים. "התיקון שלי הוא לעזור להן", הוא מציין.
לקראת סוף הריאיון, אלי גוטהלף מסכם את השיחה באבחנה חדה: "אני יושב מול אדם שעבר כל כך הרבה, ויש לו רעב וניצוץ בעיניים של ילד שרוצה לטרוף את העולם. זו יכולת מופלאה".
ואכן, המסר שמשאיר עו"ד עזריאל פרידנברג לצופי וקוראי כיכר השבת הוא מסר של אופטימיות עיקשת שניצחה את המוות הנפשי. זהו סיפור על כוח רצון, על החובה להביט תמיד קדימה למדרגה הבאה בסולם, ועל היכולת המדהימה לקחת את השברים הכי כואבים, המרוסקים והמדממים של החיים – ולהפוך אותם ליצירת מופת שזורה בזהב.
0 תגובות